"מלחמת הצפון הראשונה" וקיפאון מדיני מול הפלסטינים: ההערכה האסטרטגית ל-2018
בדו"ח שהוגש לנשיא ריבלין פורטו האתגרים האסטרטגיים של ישראל לשנה הקרובה: מלחמה בצפון עלולה להתפרס על שתי חזיתות, הסיכוי להסלמה מול חמאס נמשך. אל מול האתגרים: אלו המלצות המכון למחקרי ביטחון לאומי
"התבססות איראן ושלוחיה בסוריה והצפי שהיא תנסה לשלוח זרועות לרמת הגולן, אל מול הקווים האדומים שהציבה ממשלת ישראל לנוכחותם בדרום סוריה, מעלים את הסבירות להסלמה עד כדי מלחמה בין ישראל לכוחות אלו". כך קובעת ההערכה האסטרטגית לשנת 2018 של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שהגיש היום (ב') ראש המכון, אלוף במילואים עמוס ידלין, לנשיא המדינה ראובן ריבלין.
"לפיכך, צה"ל נדרש לשפר את המוכנות להסלמה ואף למלחמה בזירה הצפונית נגד סוריה ולבנון. עימות - מוגבל או כולל - בין ישראל לחיזבאללה בסיוע איראני הוא האתגר הביטחוני שאליו נדרשת ישראל להתכונן", נכתב עוד בהערכת המכון.
חזית הצפון - מלחמת הצפון הראשונה
על פי ידלין, לא ישראל ולא חיזבאללה מעוניינים במלחמה נוספת ביניהם. עם זאת, פעילות ישראלית שתכליתה לפגוע בהתעצמותה ובהתבססותה של איראן בסוריה, לצד התפנות חיזבאללה מהמשימה להצלת אסד בסוריה, יכולים לדרדר את הצדדים ולהסלים עד כדי "מלחמת הצפון הראשונה", שלא תהיה מוגבלת בהכרח ללבנון.
נכון להניח כי מלחמה זו תתרחב לעימות עם הכוחות האיראניים ושליחיהם בסוריה, ואולי גם עם כוחות צבא סוריה, ואפשר שתתנהל במקביל למערכה מול חמאס בדרום. כל אלה יהפכו עימות בצפון למלחמה בהיקף רחב מזה שישראל התנסתה בו מאז 1973 .על כן, לפי המכון ישראל חייבת לעסוק בעדיפויות ובקדימויות האסטרטגיות והאופרטיביות שיהיו כרוכות בניהול מערכה מול שלושה גורמים עוינים בצפון - סוריה, חיזבאללה ואיראן ובנוכחות רוסית. ישראל צריכה להתכונן לשלושה תרחישי מלחמה בצפון: מלחמה בלבנון בלבד, מלחמה משולבת, סוריה ולבנון - כולל אלמנטים איראניים ושיעים הפועלים בלבנון ומלחמה הכוללת גם מעורבות איראנית מאיראן.
הערכה שגויה של כוונות הצד השני - מצד ישראל או מצד וחיזבאללה - עלולה להתפתח להסלמה נרחבת. מלחמה נגד חיזבאללה תגרום נזקים כבדים בעומק ישראל; אלפי טילים ורקטות ישוגרו לצפון ולעומק המדינה, ובמקביל יבוצעו ניסיונות חדירה של חוליות טרור וגרילה לשטח ישראל, לשם פגיעה ביישובים הסמוכים לגבול ובתשתיות חיוניות.
בתנאים הנוכחיים יש להתייחס ללבנון ולסוריה כאל זירה אחת, שכן הסלמה בחזית אחת תביא בסבירות גבוהה להסלמה בחזית השנייה, וצפוי כי חלק מהשיגורים יבוצעו משטח סוריה, ומיליציות שיעיות וכוחות צבא סוריה יתקפו את ישראל ברמת הגולן. במקביל, איראן תעודד את חמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני לשגר נשק תלול מסלול מרצועת עזה לעבר ישראל ולבצע פיגועי טרור באמצעות חדירת הגדר ודרך המנהרות מעזה, בנוסף לעידוד חוליות טרור בגדה המערבית. חוקרי המכון מעריכים שבעימות כזה רוסיה תהיה כנראה נייטרלית, אך תטיל מגבלות על חופש הפעולה הישראלי.
אנשי הארגון מתקרבים לגבול למרות היחלשות הארגון בסוריה ובעיראק. דאעש(צילום: רויטרס)
פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס בעזה נמשך
הארגון אמנם מורתע אך ממשיך לבנות כוחו, וגם אם שני הצדדים אינם מעוניינים בכך, עימות עלול לפרוץ בגלל הסלמה בלתי-נשלטת של תקרית מקומית, או יוזמה של גורמי ג'יהאד, הקשיים ביישום הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני שיופנו נגד ישראל והמתיחות סביב סוגיית ירושלים. ברקע כל העת המצוקה הכלכלית-חברתית והקשיים ההומניטאריים ברצועה. המענה שצה"ל מפתח ופורס בגבול הרצועה נגד מנהרות התקיפה של חמאס – נדבך חיוני במערך האסטרטגי שלו - יכול אף הוא לדחוף הארגון לעימות מוקדם.
דאעש ליד הגבול
הארגון אומנם הובס ואיבד את מאחזיו החשובים בסוריה ובעיראק, אך דווקא תבוסה זאת מעבירה את מרכז הפעילות לאזורים שבהם טרם רוכז מאמץ צבאי כולל למאבק בארגון. הנוכחות של המדינה האיסלאמית בדרום סוריה, בסמוך לרמת הגולן ובעיקר בסיני (ובאופן פחות בולט בדרום רמת הגולן הסורית), שמתורגמת לפיגועים הרבים נגד הצבא המצרי ואוכלוסייה אזרחית מצביעה על איום גובר עם פוטנציאל לאירוע טרור גדול נגד ישראל.
אתגרים והזדמנויות
ישראל חזקה, יציבה וגבולותיה שקטים - גם בשנת 2017 נשמרו עליונותה הצבאית של ישראל במזרח התיכון והרתעתה כלפי אויביה, מדינתיים ולא-מדינתיים, שבגבולותיה – בהם חיזבאללה, חמאס והמדינה האיסלאמית. בהערכה נכתב כי ממשלו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ידידותי ואוהד לישראל, ורואה עין בעין עם ישראל את רוב האינטרסים האסטרטגיים שלה במזרח התיכון. אולם, השפעת ארצות הברית באזור ממשיכה להישחק. הממשל טרם גיבש אסטרטגיה כוללת למימוש המטרות שהוגדרו על ידו באופן עקרוני, ותשומת ליבו מוסטת לסוגיות שאינן קשורות למזרח התיכון.
רוסיה היא המנצחת הגדולה במזרח התיכון בשנתיים האחרונות - רוסיה קנתה לעצמה את הבכורה כשחקנית המדינית המובילה בעיצוב הזירה הסורית ובייצובה, תוך דחיקת ארצות הברית והחלשתה. מוסקבה ביססה בשטח סוריה עוגנים צבאיים, ימיים ואוויריים, לביצור אחיזתה האסטרטגית בה לדורות. בתוך כך, רוסיה משכילה לשמור על יחסים טובים עם כל השחקנים במזרח התיכון. בראייה רחבה קיימת התנגשות אינטרסים מהותית בלתי-נמנעת בין ישראל לבין רוסיה בשל הגיבוי שזו מעניקה להתבססות איראן ושלוחיה בסוריה.
בנושא איראן וסוגיית הגרעין נכתב כי למרות שממשל טראמפ עוין את הסכם הגרעין עם איראן ואף הגדיר אותו כ"גרוע ביותר שראה מעודו", ההסכם נשמר במהלך השנה האחרונה על ידי שני הצדדים. קשה לראות כיצד אפשר יהיה לשפר את ההסכם בדרך חד-צדדית, למשל בחקיקה בקונגרס, כאשר המעצמות הנוספות השותפות להסכם קרוב לוודאי לא ישתפו פעולה.
הזירה הפלסטינית
בהערכת המכון נכתב כי השנה האחרונה התאפיינה בהמשך הקיפאון המדיני בזירה הישראלית-פלסטינית. במישור הביטחוני הצליחה ישראל להמשיך לשמר מציאות נוחה. כישלון שתי החלופות המרכזיות של הפלסטינים בשני העשורים האחרונים - אסטרטגיית הטרור והפיכת הסכסוך לבינלאומי - עלול להוביל לאימוץ "אסטרטגיית המדינה האחת". במקביל, בזירה הפלסטינית הפנימית חלו התפתחויות שיש להן פוטנציאל להוביל למהלכים משמעותיים מול ישראל - המשך הנתק בין הצדדים ואף הסלמה או התנעה מחודשת של תהליך מדיני.
במרכז העשייה המדינית עומד רצונו של הנשיא טראמפ להשיג את "העסקה האולטימטיבית" בין ישראל לפלסטינים. עדיין פתוחה השאלה אם הנשיא יחליט לדבוק במטרה השאפתנית יותר, ובמסגרת זו יפרסם צוותו בתחילת 2018 נייר עקרונות להסכם מטעמו. במקרה זה ישראל והפלסטינים, החוששים ממהלכיו של נשיא בלתי צפוי, יתמקדו כנראה בתגובות שמטרתן תהיה להטיל את האשמה בכישלון יוזמת הנשיא על הצד השני.
המלצות המכון למדיניות כמענה לאתגרים
"המערכה בין המלחמות" נגד הציר האיראני בזירה הצפונית - ישראל תידרש להתמודד לאורך זמן עם אויביה על ידי שרטוט קווי התיחום וכללי המשחק בסביבה החדשה, בעיקר באמצעות שילוב פעילות צבאית ותקשורת אסטרטגית, הן מול אויביה והן מול רוסיה, כשחקנית חשובה בזירה שאינה נתפסת כאויב. לישראל מנוף משמעותי מול איראן ורוסיה, והוא יכולתה לפגוע בהצלחתן בשימור משטר אסד וביציבות בסוריה. שרידות המשטר ושיקומה הכלכלי של סוריה הם אינטרסים רוסיים-איראניים שישראל יכולה למנף לטובתה.
"מלחמת הצפון הראשונה" - ישראל חייבת לעסוק בעדיפויות ובקדימויות האסטרטגיות והמעשיות שיהיו כרוכות בניהול מערכה מול שלושה גורמים עוינים בצפון - סוריה, חיזבאללה, איראן ובנוכחות רוסית. מדובר בעימות שנדרש ללמוד את מאפייניו ולהתכונן אליו מרמת ממשלת ישראל ומטה, מן המישור המדיני דרך הצבאי-אסטרטגי ועד המענה המעשי והטכנולוגי במישור הטקטי, תוך התאמה לתנאי הזירה ולחימוש האויב שנצבר בשנים האחרונות: טילים בליסטיים, הגנה אווירית, כלי טיס בלתי מאוישים, טילי חוף-ים ויחידות שינסו להשתלט על יישובים בגליל.
האיום האיראני: תכנית הגרעין והשאיפות להגמוניה אזורית - על ישראל לחתור לגיבוש הבנות רשמיות עם ארצות הברית, שיעוגנו ב"הסכם דו-צדדי מקביל" בנוגע לאסטרטגיה משותפת מול מנעד האיומים האיראניים במזרח התיכון. לאסטרטגיה משותפת זו אמורות להיות שלוש מטרות: למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני או התבססות על סף הגרעין, "מרחק אפס" מפצצה, לבלום את הפעילות החתרנית האיראנית באזור ואת תמיכתה בטרור ולפגוע במאמצים לחיזוק יכולותיו הקונבנציונליות של הצבא האיראני, שיבסס את ההשפעה האיראנית באזור.
חידוש התהליך המדיני ו"העסקה האולטימטיבית" - עוצמתה האסטרטגית של ישראל, נכונות העולם הערבי לתרום לתהליך המדיני ומידת האהדה מצד נשיא ארצות הברית מעולם לא היו כל כך חיוביים עבור ישראל, והם מהווים הזדמנות היסטורית שאאסור למדינת ישראל להחמיצה. אומנם, הסיכוי להגיע להסכם קבע קלוש עד בלתי אפשרי, אך מהלכים מוסכמים עם ארצות הברית והמעצמות עשויים להוביל להישגים חיוניים בקיבוע פרמטרים עתידיים להסכם, בקידום תנאים לגיבוש הסכם בעתיד ולמימושו בהצלחה, ובעיקר בעצירת הגלישה הנוכחית למדינה אחת, שתהיה בהכרח לא יהודית ו/או לא דמוקרטית.
חשוב שממשלת ישראל תאמץ תוכנית פרו-אקטיבית שתבטיח יכולת להגיע בעתיד להסכם שבמסגרתו יישמרו ארבעת עמודי היסוד של תקומת עם ישראל בביתו הלאומי בארצו: מדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת. ישראל נדרשת לקדם את שיקום הרצועה מסיבות מוסריות וכדי לשמור על האינטרסים שלה. מאמצי השיקום צריכים להיבחן מול שני תבחינים: היכולת למנוע התעצמות צבאית משמעותית של חמאס בזכות יכולתו לשים ידו על כספי וחומרי השיקום, ומניעת התחזקות מדינית של ארגון הטרור. מהלך שיקום נכון, בשילוב גיבוי מדיני חזק של מדינות ערב ובזהירות הנדרשת, עשוי גם לשמש פלטפורמה לשינוי הדרגתי במבנה השלטון ברצועה.
חיזוק הברית עם העולם הערבי הסוני - המפתח למעבר משיתוף פעולה מוגבל וחסוי לשיתוף פעולה גלוי, ובמסגרת זו היערכות משותפת מול אויבים משותפים, הוא כמובן התקדמות בסוגיה הפלסטינית. יש לפעול בדחיפות לתיקון המשבר שנוצר עם ירדן בעקבות תקרית שבה היה מעורב מאבטח ישראלי, למצוא פתרון לסוגיות שבמחלוקת בין המדינות, לשתף פעולה מול איומים משותפים ולהדק את היחסים המדיניים (לצד אלה הביטחוניים). בהקשר זה, יש לקדם פרויקטים משותפים לרווחת שני העמים.
המדינה האיסלאמית - נכון יהיה לפעול לסיום הנוכחות של המדינה האיסלאמית בדרום רמת הגולן במסגרת הסדרי הייצוב של סוריה, ולהמשיך לתמוך במצרים במלחמתה למגר את הארגון בסיני. בנוסף הכרחי לא להניח, בהיבט מודיעיני ומבצעי, שהארגון אינו מהווה יותר איום.
תקציב הביטחון ותפיסת הביטחון - נוכח האיום של מלחמה בחזית הצפונית וברצועת עזה, יש להאיץ את המוכנות לעימות אפשרי קרוב. זאת באמצעות בחינה וקידום של פרויקטים מרכזיים שיידרשו בעימות עתידי עם חיזבאללה ועם איראן. נכון להקדים בגיבוש התפיסה האסטרטגית והאופרטיבית למערכה, מהרמה המדינית ועד הרמה המבצעית. במסגרת זו נדרשים הדרג המדיני והצבאי הבכיר להקדים לדון ביעדיה ובתכליתה של מערכה אפשרית, ברכיבי הפתיחה, הניהול והסיום שלה, בגבולותיה ובמאמציה. חשוב שהקבינט יקדים לדון ולהתכונן זמן רב לפני העימות, ולא יתמודד לראשונה עם סוגיות מסובכות וגורליות אלו בזמן המערכה עצמה.
שימור וקידום הלגיטימציה של ישראל בעולם - המענה לאתגר הדה-לגיטימציה מחייב התארגנות משולבת - ממשלתית ואזרחית, בישראל ובחו"ל, של יהודים ושאינם יהודים - תוך שיפור רכיבי המודיעין, אסטרטגיית הפעולה, התיאום ושיתוף הפעולה בין הגורמים הפרו-ישראליים בעולם המערבי.
ההבנות המעודכנות עם יהדות ארצות הברית - כדי לסגור את התהום שנפערה מול חלקים משמעותיים ביהדות ארצות הברית יש לפתוח בדיאלוג פתוח ואמפתי, לצד החלטות מנהיגותיות במטרה לשקם היחסים ולהבריאם.
לפנייה לכתב/ת 
