הוא שיקר, נכנס לחובות וכעת מבקש את סליחתה
"החובות תפחו, ובסוף נאלצנו למכור את הדירה. היא כמובן עזבה אותי, ומאז אני שבור. אוכל את עצמי על כך. למה עשיתי את זה? איזה אידיוט הייתי. אם לפחות הייתי מספר לה את האמת בזמן"
"בצבא למדתי לשחק פוקר", הוא מספר מבלי להביט לי בעיניים. "הייתי טוב בזה. עם השנים התמקצעתי והשתכללתי, עד שהתחלתי להרוויח סכומי כסף נאים. אחר כך זה הפך להיות אובססיה. בערב אחד של משחק הייתי יכול לעשות מכה של אלפי שקלים, שלא היתה לי שום דרך להרוויח בעבודה מסודרת. בכסף שהרווחתי קניתי לי דירה קטנה, ופינקתי את החברה שלי במתנות. עם הזמן התחתנו, ופתחתי חנות. החנות לא היתה רווחית, אבל לא יכולתי לספר את זה לאשתי כמובן, אז המשכתי עם ההימורים.
"בשנים האחרונות איבדתי את זה. התחלתי להפסיד כספים. התחלתי לקחת הלוואות על חשבון הדירה שלנו, וגם הפעם לא אמרתי לה דבר. בכל פעם הייתי בטוח שהערב אני הולך לעשות את זה, להרוויח במכה אחת את כל החובות, ולצאת לחופשי. אבל החובות תפחו, ובסוף נאלצנו למכור את הדירה. היא כמובן עזבה אותי, ומאז אני שבור. אוכל את עצמי על כך. למה עשיתי את זה? איזה אידיוט הייתי. אם לפחות הייתי מספר לה את האמת, אולי היא היתה יכולה לעצור אותי, אבל כשסיפרתי לה, בלית ברירה, כבר היה מאוחר מדי".
שאלת הסודות
זהו סיפור על הימורים, אבל לא בכך עסקינן היום. הנושא שלנו הוא שאלת הסודות - מה אנו מסתירים מבני הזוג שלנו, ומדוע? "למה הסתרתי ממנה?", שואל אותי המהמר. "כי רצית לפנק אותה, רצית להגן עליה מפני האמת מעוררת החרדה, רצית שהיא תחשוב שאתה גבר שבגברים", עניתי לו. "נכון", הוא הסכים מיד. "אבל קודם כל, רציתי להוכיח משהו לעצמי. שאני יכול, שאני שווה".
שאלת הסוד קשורה לא פעם בשאלת הערך העצמי שלנו. אנו מסתירים בדרך כלל נושאים שאנו מתביישים בהם, נושאים שמעוררים בנו חרדה, או שנדמה לנו שאחרים לא יוכלו לקבל. מה שבטוח הוא שכולנו מסתירים, כל הזמן. התפקוד היומיומי מחייב אותנו ליצור חזות של "הכול בסדר", גם אם בפנים אנו עצובים, מעורערים או בודדים. ההסוואה הזו שאנו עוטים על פנינו, היא לא פעם הגנה חיונית מפני פגיעות לא רצויות. החיים המודרניים אינם מאפשרים לנו להיות אותנטיים כל הזמן. אנו לומדים לעשות הפרדה בין מה שקיים בעולמנו הפנימי, ובין מה שקיים בעולם החיצון. אלא שיש אנשים שמגזימים בכך. אנשים שמייצרים הפרדה כה גדולה בין החוץ לפנים, עד שהם מוצאים עצמם כלואים בתוך עולמם הפנימי. "אנשים תמיד חשבו שאני חי חיים של דבש כי בחוץ כל הזמן חייכתי, צחקתי. לא היה להם מושג איזה גיהינום אני עובר", שיתף המהמר.
כשסוד הופך להיות סוד (ולא סתם הגנה חיונית), פירושו של דבר הוא שאיננו מסוגלים לשתף איש בתוכנו המאיים. הסוד מרגיש כמו משהו שאם הוא יתגלה, ייפול עלינו חורבן. הסוד גוזל מאיתנו משאבים נפשיים אדירים, ומייסר אותנו כל הזמן. במקביל, אנו הולכים ומתרחקים מחברת בני האדם בניסיון להגן על אותו מידע פנימי שמחפש דרך להתפרץ. אנו מזהים בתוכנו כי במקביל לרצון להסתיר את הסוד, נוצרת גם כמיהה גדולה לשתף ולהשתחרר מהעול, וזה מפחיד עוד יותר.
הסיבה לחשש היא שברגע של חוסר ערנות, אנו עלולים לאבד שליטה ולהסגיר את הסוד שלנו מבלי שנהיה מוכנים לכך באמת. כשסוד נכנס לזוגיות, למשל, כשאנו מסתירים מבת הזוג שאיננו אוהבים אותה יותר, תחושת המועקה הולכת וגדלה. אנו מנסים לזייף את זה, אך מייצרים בעל כורחנו מעין קיר זכוכית בינינו לבינה. הכול נהיה כבד ומתוח, כאשר הסוד מייצר בדידות גדולה מאוד אצל בעל הסוד, וגם אצל זוגתו. הבדידות הזו יכולה להגיע למצבי ייאוש קשים כי אין עם מי לחלוק את הסבל.
אז איך אוזרים כוחות לגלות את הסוד?
בראש ובראשונה עלינו להבין שגילוי סוד כרוך בכך שהעצמי שלנו ייסדק כתוצאה מגילויו, כי שמירתו של הסוד, לכאורה, מייצבת אותו. אך זוהי היסדקות זמנית. צריך גם להבין, לקבל ולהכין את עצמנו לכך שגילוי סוד בהכרח יביא עימו טלטלה. אין דרך לעקוף זאת. הוא כרוך בהתגברות על בושה גדולה לעתים קרובות. הוא כרוך בהבנה שגם העצמי שלנו ישתנה כתוצאה מן הגילוי. השאלה איך יגיב העולם, ואיך הוא ייראה לאחר גילוי הסוד, מציקה מאד. יש כמיהה גדולה שהעולם יוכל לקבל אותנו כפי שאנו באמת גם לאחר גילוי הסוד, אך אנו מוכרחים לקחת בחשבון שזה לא בהכרח יקרה, ולהתכונן לכך.
גילוי הסוד יביא איתו כמעט בהכרח משבר, שלנו ושל סביבתנו, ולכך יש להתכונן. גם הפגיעה באחרים היא בלתי נמנעת. אך לעתים קרובות, היא מסלקת גם סבל גדול. כלומר, גילוי הסוד, גם אם הוא פוגע בהם, משחרר אותם מהכלא. ויאמר לכם כל בעל סוד שנפטר מעולו, שאין הקלה גדולה מזו של חיים עם האמת שלכם, גם אם עליכם לשלם על כך ביוקר. יתירה מזו, אחרי השבר והטלטלה, נוצרת בפעם הראשונה אפשרות לצאת מהכלא הפנימי, ולבנות על הריסות העולם הישן עולם חדש, נטול העקמומיות שאפיינה את עולמנו הקודם. בכך יש נחמה גדולה, והזדמנות אמיתית לצמיחה.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית.
