גארי אולדמן: "שמעתי שיש לכם עיר בירה חדשה"
השחקן הבריטי גארי אולדמן מסתמן כמועמד מוביל לפרס האוסקר על תפקידו כצ'רצ'יל בדרמה ההיסטורית "שעה אפלה". בריאיון משותף עם במאי הסרט והשחקנית לילי ג'יימס הוא מדבר על השינוי החיצוני שעבר לצורך התפקיד, מספר מה היה קורה לו צ'רצ'יל היה פועל אחרת ומקנח בבדיחה על ההכרזה האחרונה של טראמפ
אומנם טרם התפרסמה רשימת המועמדים לטקס האוסקר, שייערך בעוד חודשיים בדיוק, אבל כבר עכשיו אפשר לשים את הכסף על גארי אולדמן, שככל הנראה ייקח את פרס השחקן הטוב יותר על תפקידו כצ'רצ'יל ב"שעה אפלה". לא רק שהוא מגלם דמות אמיתית, דבר שחברי האקדמיה אוהבים במיוחד, אלא שהשחקן עבר טרנספורמציה חיצונית מרשימה, עד כדי כך שבלתי אפשרי לזהות אותו. "תהליך האיפור לקח זמן, בהתחלה הלכנו רחוק מדי ואז לקחנו צעד אחורה כדי ליצור איזון", מסביר אולדמן בריאיון ל-ynet ומרחיב: "רצינו לשלב את הרוח של צ'רצ'יל, אבל גם לראות את השחקן".
גם השחקנים לצידו של אולדמן, בראשם לילי ג'יימס, שמגלמת את מזכירתו המפוחדת של צ'רצ'יל, אליזבת', לא נשארו אדישים למהפך. "בפעם הראשונה שהוא נכנס חשבתי, 'אני לא מאמינה שצ'רצ'יל נכנס לחדר'. זה כאילו לא ראיתי את גארי מעולם - שמעתי אותו, אבל לא ראיתי", היא מספרת.
"שעה אפלה", שעולה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב, עוסק בתקופתו של צ'רצ'יל כראש ממשלת בריטניה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בימים קשים אלה הוא נאלץ להכריע אם לחתום על הסכם שלום עם גרמניה הנאצית או להישאר נאמן לערכי בריטניה ולהילחם על החירות והחופש של האומה.
אחד הדברים שהופכים את הסרט למוצלח במיוחד הוא הבחירה להציג את צ'רצ'יל בתחילת הסרט כאדם רגיל לחלוטין. הוא מגמגם, זועף, שותה המון, מעשן סיגרים בלי סוף ובשעה ארבע חייב לנמנם. לדברי הבמאי ג'ו רייט ("כפרה", "אנה קרנינה") זו לא הייתה החלטה מקרית: "אם אני לא יכול להזדהות עם מישהו, אני לא יכול ללמוד ממנו ולשאוף להיות כמוהו, אז אני חושב שזה חשוב להאניש כל אחד".
אף שמדובר בסרט היסטורי על תקופה חשוכה, אי אפשר שלא להשוות למנהיגי העולם הנוכחי את צ'רצ'יל הנחוש, שנטייתו הטבעית היא להקשיב דווקא לעם הבריטי ולא לחברי מפלגתו או למלך אנגליה. "אנשים כל הזמן מחפשים עזרה", מסביר רייט את ההשוואה המתבקשת לימינו, "מה שמצחיק זה שיוצרי סרטים לא עושים קולנוע כדי לעזור. אנחנו מציעים תסריטים שמעוררים שאלות ולא מנסים להכות אנשים בראש עם תשובות".
לג'יימס יש דווקא תשובה אחרת: "זאת הסיבה שאני אוהבת קולנוע. הסרט הזה ממש נתן לי תקווה - כשצ'רצ'יל נאם בסוף ואיחד את האומה הרגשתי תקווה ופטריוטיזם, וזה לא משהו שאני מרגישה בתקופה הנוכחית. אבל אז זה גם גרם לי לחשוב על המנהיגים שלנו כיום. אתה לא יכול שלא לתת לזה לפגוע בך ולבקר את זה".
מאחר שהסרט עוסק בשאלה המכרעת אם עדיף להיכנע ולחוס על חיי חיילים רבים או להילחם עד הסוף, קשה שלא לשאול מה היה קורה לו צ'רצ'יל היה בוחר אחרת וחותם על הסכם עם גרמניה ובעלות בריתה. "העולם היה מתפתח אחרת לגמרי", מסכם אולדמן, "קודם כול היינו מנהלים את השיחה הזאת בגרמנית. אני לא יודע אם זה היה תהליך מהיר או איטי, אבל צלבי קרס היו מתנוססים ברחובות. מערב אירופה כולה הייתה פשיסטית, כל הצורה הייתה מתעצבת בצורה נוראית ולא נכונה".
וכנראה שגם לא הייתה ישראל?
"לא, אבל שמעתי שיש לכם עיר בירה חדשה".
