מכבי ת"א לא יודעת לגמור משחקים

הסיפור המרכזי בא לא מהמשחק הזה בפרט, אלא מהמחזור כולו - רביעיית הצמרת כולה עם ניצחון 0:1 דחוק ולא מרשים. הסטטוס קוו נשמר. סטטוס קוו שמספר יותר מהכל את סיפורה של העונה עד כה. אין קבוצה שבאמת מרשימה, אבל יש יופי של עניין ומתח.

בלי מוגרבי, בלי שמש, בלי גנטוס, בלי יומרות באמת והמשחק עוד בעכו ולא בדוחא. סכנין חתמה על 0:0 לפני המשחק ועלתה במערך שרצה להשיג בדיוק את זה. שלושה בלמים ושלושה קשרים אחוריים. ננסה לעקוץ במתפרצות ונקווה לטוב. העניין הוא שבאמת לא היו כלים בחלק הקדמי כדי לעקוץ. שלומי אזולאי של לפני שנתיים היה עוזר לה מאוד. לא שלומי אזולאי של השנה, שההחמצה שלו בדקה ה-69 תתחרה בהחמצה שלו מהסיבוב הראשון, מול אותה מכבי ת"א, אז עוד במדי קריית שמונה, על תואר החמצת העונה.

מכבי ת"א מול סכנין(צילום: אביהו שפירא)

מבחינת מכבי ת"א, הסיטואציה הייתה מאוד מלחיצה. לעלות למשחק ביום שני, כשאתה כבר יודע ששלוש היריבות שלך לצמרת ניצחו. ומכבי נלחצה. למרות נתוני הפתיחה, שמדברים על ספקית הנקודות הכי בטוחה של מכבי בליגה (23 ניצחונות למכבי ב-25 המשחקים האחרונים בין הקבוצות), לא באצטדיונה הביתי ובחצי הרכב. השחקנים שידרו לחץ מהדקה הראשונה, טעויות בפעולות פשוטות, חוסר דיוק במסירה האחרונה או בבעיטה האחרונה. גם אחרי שמכבי כבר עלתה ליתרון, היא פשוט הפסיקה לשחק וביזבזה את הזמן. במקום לנצל את ההרכב חסר היכולת של היריבה, שגם ב-0:0 לא ממש הצליח לעשות בונקר מוצלח, לצאת קדימה בכוח, לשים את השני מהר ולגמור את המשחק, היא התחילה לבזבז זמן ולהעיף כדורים.

מה שקורה במצבים כאלה כבר מוכר לכל חובב כדורגל: סכנין התחילה לראות ש"השד לא נורא" כמאמר הקלישאה (למעשה: "השד נותן לנו לשחק ונמצא בלחץ היסטרי" זה מדויק יותר), ופתאום אוסמה חלאיילה הצעיר נוגח כדור מסוכן ברחבה ופתאום כדור טועה מגיע לג'אבר במצב בעיטה טוב ורק יצחקי מונע שער ופתאום כדור עומק פשוט מוצא היסטריה רבתי בהגנה של מכבי ושלומי אזולאי מול ראיקו. זה בדיוק המצב שסכנין הייתה צריכה כדי לגנוב את הנקודה שרצתה. זה בדיוק המצב שאלוהי הכדורגל אוהב כדי להעניש קבוצות שמפסיקות לשחק ביתרון. אבל על אזולאי של השנה כבר דיברנו, וכך מכבי לא נענשה על הלחץ ועל שהפסיקה לשחק. ניצחון סופר חשוב שמשאיר אותה בתמונה. ניצחון שעליו אומרת עוד קלישאה מוכרת: "עוד ניצחון כזה ואבדנו". בשביל שמכבי תישאר במירוץ האליפות עד הסוף, היכולת מול היריבות הבאות חייבת להשתפר.

בלי שום קשר ללחץ, למכבי יש בעיה קשה להרוג משחקים השנה. גם נגד בית"ר וגם נגד קריית שמונה היא הייתה צריכה לנצח בקלות רבה יותר, להבטיח את הניצחון בשלב מוקדם ולא להגיע בלחץ לסוף המשחק. נראה שזו סיטואציה שחוזרת על עצמה ואולי גם זה ישב לשחקנים בראש בנוסף למצב בצמרת וגרם להם ללכת אחורה אחרי היתרון, כאילו הרגע עלו ליתרון באנפילד נגד ליברפול ולא בעכו נגד סכנין פצועה וחבולה.

שתי נקודות אור: אלי דסה, שממשיך לחרוש את האגף ולהראות כמה הוא היה חסר למכבי כשהיה פצוע, וניק בלקמן, שהנתונים הפיזיים שלו נותנים לו יתרון על רב מגיני ליגת העל. ככה הוא הוציא שני פנדלים, אחד נששרק ואחד שלא, והגיע לעוד כמה מצבים לא רעים. נראה שמכבי לומדת לנצל את בלקמן נכון יותר בסיבוב השני.

במחזור הבא מכבי תהיה חייבת להיראות טוב בהרבה. נתניה תעניש את ההגנה שלה על משחק היסטרי כזה, כי סבע, קייטה וערן לוי מסוכנים בהרבה ממה שלסכנין היה להציע. בוודאי שההתקפה תהיה חייבת להיות חדה בהרבה. אה, כן ובאמצע יש עוד משחק: בני ממב"ע בגביע. אבל תסלחו לי, באמת שאני לא מכיר מספיק את החבר'ה מארבעת הישובים הדרוזיים בגליל ובגולן כדי להתייחס למשחק הזה. חוץ מהמחשבה על כך שבני Black Mamba בטח היה נשמע מאיים יותר, אבל אז קובי בראיינט היה עשוי לתבוע אותם על זכויות יוצרים.