חדש בכנסת: אופוזיציה
יו"ר האופוזיציה האמיתי האחרון היה נתניהו. יריבו הוותיק יואל חסון העיר את חבריו מהתרדמת, אל מול קואליציה מסוכסכת. דרעי שבר עוד שיא ציני, ומה עומד מאחורי שתיקת הליכודניקים מול ליברמן בקרב המרכולים?
בראש האופוזיציה עומד למעשה יו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ יואל חסון. הוא גדל בליכוד, עבר לקדימה ונחת במחנה הציוני כחלק מ"התנועה" בראשות ציפי לבני. חסון הוא שנלחם בתקופת ממשלת אולמרט בנתניהו ובליכוד, ונראה שאבי גבאי הצליח כשמינה אותו ליו"ר הסיעה אף שלא תמך בו בפריימריז לראשות המפלגה. הוא מכיר את עבודת הכנסת ואת הפוליטיקה ויש לו קילומטרז' משמעותי מול הלקוח נתניהו.
חסון תופס את האופוזיציה קצר. אין קיזוזים ואין דילים. מי שחורג מהקו הזה חוטף שיימינג. בחסותו ובחסות שיתוף הפעולה המוצלח שלו עם יו"ר סיעת יש עתיד עפר שלח - נעלמה ההתנהלות הרופסת.
המחץ שמביא חסון בהתקפה מוצא קואליציה חלשה, מסוכסכת ומדוכאת. אביגדור ליברמן הפר השבוע את המשמעת הקואליציונית ברגל גסה בחוק המרכולים, אך אף בת קול לא נשמעה נגדו מקרב חברי הליכוד. זה לא שהם לא שונאים את מה שליברמן עושה להם; הפחד מפני התחזקותו של יאיר לפיד משתק גם את אחרון הליכודניקים בספסלים האחוריים. בליכוד מעדיפים שאנשי המרכז והימין - שאותם יכול לפיד לאסוף על רקע המרמור הגובר מחוקי השבת - יישארו אצל ליברמן.
מי שכן תקף את ליברמן הוא נפתלי בנט, והוא ספג מתקפה נגדית בתוך זמן קצר. הקרב בין השניים הוא לא על חוק המרכולים, אלא על קולות הימין. שניהם מריחים היטב את ריח הבחירות באוויר.
בתוך כל אלה שבר השבוע אריה דרעי, האיש שכבר בכה באמצעות בצל בתשדירי הבחירות, שיא ציני חדש. בשעה שתקף את האופוזיציה על שלא הסכימה לקזז את ח"כ יהודה גליק האבל על מות רעייתו יפי ז"ל, היה זה אותו דרעי – יהודי חובש כיפה – שביקש לבחון את הטרחת האבל והבאתו להצבעה במליאה בזמן השבעה. הכול בשביל חוק לא ממש חשוב או דחוף לאיש – חוץ מלדרעי עצמו.
ההתנהלות הזו והמתקפות בין חברי הקואליציה אינן מבשרות שהשחקנים בממשלת נתניהו חפצים בבחירות. אבל הן כן יכולות להעיד על סכנת מיס-קלקולציה, חישוב מוטעה: כמו בעזה – מלחמה שיכולה לפרוץ בכל רגע רק כי אחד הצדדים חושב שהצד השני עומד ליזום אותה. אף אחד לא רוצה בחירות, אבל הן ממש כאן, במרחק טעות אחת קטנה.
לפנייה לכתב/ת 
