Tech Talk: מה זה בלוקצ'יין?
בכל שבוע נצלול אל אחד מהמונחים המפוצצים של עולם הטכנולוגיה וננסה להסביר אותו מספיק טוב בשביל שיחת סלון. והפעם: בלוקצ'יין. הטכנולוגיה שמסומנת כמהפכה הבאה, אבל נדמה שאף אחד לא ממש מבין אותה
כולם מדברים על בלוקצ'יין. לפחות ככה זה מרגיש, בייחוד במהלך השנה החולפת בה הביטקוין הפך ממטבע איזוטרי למביני דבר בלבד - לעוגה פופולרית שכולם רוצים ממנה חתיכה. בכל זאת, כמו שקורה פעמים רבות עם מילות "באזז" מעולם הטכנולוגיה, לפעמים התחושה היא שאף אחד לא ממש יודע להסביר במה מדובר - באופן שאפשר להתחבר אליו גם בלי תואר במדעי המחשב. אבל מאחורי כל טכנולוגיה מהפכנית עומדת אידיאולוגיה, רעיון (או צירוף של רעיונות) שאותו דווקא כן אפשר - ואפילו רצוי, לנסות ולהבין.
בלוקצ'יין זה לא ביטקוין
מתבלבלים בין המונחים? זה לא במקרה. המטבע הדיגיטלי הראשון וכרגע גם החזק ביותר בעולם - ביטקוין, הוא גם היישום הראשון של הטכנולוגיה שעומדדת בבסיסו - בלוקצ'יין. אבל את התשתית הטכנולוגית הזו אפשר להחיל לגבי אינסוף יישומים אחרים, ולכן כדאי לזכור שאלה מונחים מופרדים ומובחנים. שוב, ביטקוין הוא המטבע, בלוקצ'יין היא התשתית הטכנולוגית שמאפשרת את קיומו. הבסיס התיאורטי לבלוקצ'יין הונח כבר בשנת 1991. כידוע, אחת הבעיות הגדולות יותר של מסמכים דיגיטליים טמונה ביכולת להעתיק, לשכפל ולבצע מניפולציות שונות במקור - עד כדי כך שלא תמיד אפשר לזהות מה מקור ומה העתק. חשבו על התמונה האחרונה שצילמתם בטלפון, כמה פילטרים היא עברה?
בחזרה ללפני כמעט שלושה עשורים. ב-1991 נעשה ניסיון לייצר חותמת זמן עבור מסמכים דיגיטליים - באופן שלא יאפשר להתעסק איתה. כך שהמידע הבסיסי ביותר - מתי נוצר המסמך, יוכל להוות עמוד תווך של אמינות. זו הייתה נקודת ההתחלה של בלוקצ'יין, אלא שהיישום של התיאוריה לא התגלה כפרקטי במיוחד. הפעם הראשונה שבלוקצ'יין עמד למבחן של ממש, הייתה בשנת 2009, עם המצאת המטבע הדיגיטלי הראשון - ביטקוין.
תגובת שרשרת
הרעיון הבסיסי של בלוקצ'יין הוא דווקא די פשוט להבנה: במקום לייצר מאגר מידע אחד שבו נשמרים כל הנתונים - מייצרים שרשרת של בלוקים. כל בלוק מכיל מידע שרלוונטי ליישום של הבלוקצ'יין. במקרה של ביטקוין מדובר על העברות כספיות, ולכן בלוק של מידע יכיל את זהות המוכר והקונה ואת סכום הרכישה. אבל בלוקצ'יין יכול לשמש בעוד מגוון של יישומים - על כך בהמשך.
מלבד המידע על ההעברה הספציפית, כל בלוק מכיל עוד שני אלמנטים, מעין טביעות אצבע דיגיטליות (Hash) - אחת שמזהה את הבלוק עצמו, ואחת שמחברת אותו לבלוק הקודם בשרשרת. כך נוצרת שרשרת של מידע שקשה מאוד לחבל בה, שכן כדי לאשר את תוקפו של מידע שמצוי בבלוק (ובכך למעשה לאשר העברה), מוכרחים לוודא שהוא מחובר לבלוק הקודם לו. כל ניסיון לשנות משהו באחד הבלוקים - יגרור בעיה בבלוקים שאחריו בשרשרת ויזהה אותו מיידית כלא תקף.
הבלוק הראשון בשרשרת נקרא גם ג'נסיס בלוק (Genesis = בראשית), הוא היחיד שאין בו מזהה של הבלוק שלפניו. האבטחה של הבלוקים נעשית באמצעים של קריפטוגרפיה ומתמטיקה די מתוחכמת, אבל כאמור - אין צורך בדוקטורט כדי להבין את התיאוריה הבסיסית. אלמנט אבטחה נוסף עבור השרשרת, הוא זה של תהליך הוכחת העבודה (Proof of work). המשמעות היא האטה מכוונת של תהליך היווצרות בלוק חדש בשרשרת, במקרה של ביטקוין מדובר בתהליך הכרייה שלו, והסיבה שבגינה לבלוק חדש לוקח לפחות 10 דקות להיווצר.
האלמנט האחרון הוא זה של ביזור - שכן שרשרת הבלוקים שלנו נגישה לכולם על גבי רשת עמית לעמית (P2P), וכל מצטרף חדש למעשה מחזיק בעותק של השרשרת, שמתעדכן בו זמנית עבור כולם. מכיוון שאין רק מאגר נתונים אחד - הרבה יותר קשה לפרוץ לרשת המבוזרת.
התיאוריה של בלוקצ'יין מכוונת למצב של קונסנזוס שאינו מחייב אמינות. האמינות של מבצעי ההעברות ותהליכי הזיהוי הנדרשים - אלה שנעשים מחוץ לבלוקצ'יין באמצעות צד ג' כמו הבנק, הופכים כאן לבלתי רלוונטיים שכן הם מתקיימים באופן מובנה בתהליכים השונים, בהם כאמור גם תהליכי קריפטוגרפיה מתוחכמים שנועדו לוודא שכל בלוק מידע שנוצר מוגן במזהה ייחודי ובמפתחות. כדי לוודא את תוקפו של בלוק מידע, מוכרחים להשיג קונסנזוס בין המשתמשים השונים ברשת, שהיא כאמור פתוחה ושקופה לכולם, בין היתר על ידי תהליך הוכחת העבודה.
בקרוב על המדפים: במבה בלוקצ'יין
מאז הוכרזה מהפכת הבלוקצ'יין לפני כמעט שנתיים, עם עלייתו של נער הפוסטרים האולטימטיבי שלה - הביטקוין, תעשיית ההייטק מושקעת מאוד ביישומים שונים של הטכנולוגיה הזו. הבסיס שלה, כאמור, נועד לשחרר אותנו מצורך בגורמים מתווכים - אבל זה לא תקף רק לבנקים. לשם הקבלה, חשבו על אפליקציות תקשורת שבהן המסרים מועברים ממשתמש אחד לשני, מבלי לעבור דרך שרתים של החברה.
אבל כמו הרבה דברים בהייטק, מוכרחים לנפות את ה"הייפ" ולהתמקד בדבר עצמו. יותר ויותר סטארטאפים מנכסים את המושג בלוקצ'יין - מפני שהוא מסמן למשקיעים שיש כאן משהו ששווה להתעכב עליו. לפני שנה וחצי השיק היזם הישראלי משה חוגג טלפון חכם שכולו מבוסס בלוקצ'יין, וקרא לו הטלפון המאובטח בעולם. אלא שלמכשיר הוצמד תג מחיר של 54 אלף שקלים, לא השימוש הכי פרקטי שאפשר לחשוב עליו.
ובכל זאת, מלבד עולמות פיננסיים של מטבעות דיגיטליים מוצפנים, את בלוקצ'יין אפשר ליישם בתהליכים של מסחר אלקטרוני, של תחום הבריאות - בהעברת מידע רפואי באופן מאובטח, העברה מאובטחת של חוזים, ובעולמות אבטחת הסייבר (עוד מילת "באזז" שתעלה כאן בקרוב על שולחן הניתוחים). נראה שהשמים הם באמת הגבול בכל מה שקשור במהפכה הזו, שאנחנו עדיין רק מגרדים את קצה היכולת שלה.
