הסיבה המפתיעה לכך שזוגות ותיקים שורדים

אם תצליחו לשרוד את 40־30 השנים הראשונות, תוכלו ליהנות בהמשך מזוגיות מאושרת. כי אחרי האתגרים והמהמורות, הסערות והדמעות, התסכולים וההתרגשויות – מחכות הרכות והקבלה, ההשלמה והחברות, האהבה הבוגרת.

מאושר יותר. גברים מבוגרים יותר(צילום: shutterstock)

מהן השיטות האלו?

"כשציר אחד הוא ציר העצמי, סיפוק צרכיי וכו', והציר השני הוא סיפוק צורכי האחר, זיהינו במשך השנים חמש אסטרטגיות להתמודדות במצבי קונפליקט: מאבק, שאופייני למי שחושב רק על עצמו; ויתור, שאומר ביטול רצונותיי למען האחר; הימנעות, שכוללת הפניית הגב לאחר והיא מתסכלת ומנציחה את העימות; אינטגרציה, שבה שני בני הזוג דואגים לכך שצורכי שני הצדדים יסופקו; ופשרה, שכוללת ויתורים הדדיים.

שתי האסטרטגיות האחרונות, אינטגרציה ופשרה, הן הסתגלניות שבין השיטות, ובמחקר הנוכחי מצאנו שיש מדרג של האסטרטגיות, ובשלב השיער המאפיר, אחרי 40-30 שנות נישואים, השכיחה ביותר היא האינטגרציה, אחריה הפשרה, אחריה הוויתור, אחר כך ההימנעות, ורק אחריה מאבקי השליטה. ייתכן מאוד שלולא השתמשו באינטגרציה כאסטרטגיה מרכזית, הזוגות האלה לא היו שורדים את הנישואים".

ישועות רכות

ממצא מעניין נוסף במחקר הוא שגברים משתמשים יותר באסטרטגיות שקוליק מכנה "רכות" ככל שהם מתבגרים. יותר מהנשים שהשתתפו במחקר דיווחו על אימוץ אסטרטגיות של פשרה וויתור בפרוץ הקרבות.

"יכול להיות שהסיבה להתרככות הזאת נובעת מהשינוי בתפקידי המינים", אומרת פרופ' קוליק. "בגיל צעיר הגברים הם ציידים והנשים מלקטות, אבל מאמצע החיים ואילך זה משתנה. כל עוד הגברים תפסו את עצמם כאחראים ראשיים לפרנסת המשפחה, הם נזקקו לגישה הישגית, ואילו הנשים התמקדו בתפקוד רך ומכיל כאמהות לילדים צעירים.

כשהשלב הזה מסתיים מתפנים בני שני המינים להשלמת החלקים האחרים באישיותם, אלה שנדחקו הצידה קודם לכן, ואז יכולים הגברים לתת ביטוי לרכות והנשים יכולות להיות אסרטיביות יותר. הסבר אחר הוא שבתחילת החיים המשותפים הנשים רואות בעצמן מי שאחראיות על מיסוד הקשר, בנייתו והשמירה עליו, ובהיותן יותר אמוציונליות הן עושות מאמצים לשמר אינטראקציה תקינה. עם הזמן הגברים נעשים יותר תלותיים ואולי זה מביא אותם להתפשר. הם מקווים לזכות בדרך זו בתמיכתן של הנשים, שמתחזקת לנגד עיניהם".

חיים רגועים

גברים בגיל המבוגר מדווחים על שביעות רצון גבוהה ורמת שחיקה נמוכה מהנישואים, יחסית לנשים. משום שלנשים, בהכללה, קל יותר מלגברים להתלונן (הגברים ממשיכים לתחזק את תדמית המאצ'ו), הן מגיעות לקשר עם ציפיות גבוהות יותר, ובדורות הקודמים הן חוות יותר מהגברים את המתח התמידי בין הבית לעבודה, מה שבהכרח מכרסם בכוחות הנפש שלהן. עם זאת, נרשם שוויון בין המינים במחשבות על פרידה, וככל הנראה המחשבות הללו חולפות.

"ברור לגמרי שכדאי לאמץ אסטרטגיות של אינטגרציה, לפעול יחד כדי לשמור הן על האינטרס האישי והן על האינטרס של האחר – זה מוביל לנישואים טובים", ממליצה פרופ' קוליק. "מעבר לזה, נשים מדווחות יותר על שביעות רצון כשמוותרים להן, ככל הנראה משום שהן מפרשות את הוויתור כהכלה, כביטוי לאהבה. יכול להיווצר מעגל חיובי שמנציח את עצמו: הפשרנות שנוקטים הגברים הופכת את הנשים למרוצות יותר, מה שהופך אותן לנעימות ונחמדות יותר ומעלה את רמת שביעות הרצון של הגברים ואת נכונותם לוויתורים ולפשרות, וחוזר חלילה. צריך גם לזכור שבדרך כלל מדובר בתקופת חיים רגועה יחסית.

הסערות הגדולות בזוגיות כבר חלפו, וגם כשלא כל כך טוב אנשים נוטים לומר לעצמם שטוב, כדי לסדר את הדיסוננס שעלול להיווצר אם יעמיקו במחשבה שלא טוב להם ובכל זאת הם נשארים".


הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"