בן ה-96 לח"כים: אפשרו לנו לבחור איך לסיים את חיינו
ייסוריה הקשים של אשתו של אפרים גולדשמיד בן ה-96 גרמו לו לפנות לח"כים בבקשה נרגשת - אפשרו לקשישים שסובלים לבחור לסיים את חייהם. "למה צריך לנסוע לשווייץ כדי למות? לדתיים אין זכות לומר לי איך לחיות ואיך למות", מנמק ניצול השואה
צפו בריאיון עם ניצול השואה שדורש לבחור איך למות:
אפרים גולדשמיד בן ה-96 שרד את הזוועות של אושוויץ ואת ייסורי התופת של צעדת המוות. הקשיש מראשון לציון, שיצא מהשאול הנאצי בחיים, פנה לאחרונה לחברי הכנסת החילוניים בבקשה נרגשת – אפשרו לנו, הקשישים, לבחור כיצד לסיים את חיינו.
"יש בארץ אלפי קשישים מוגבלים וסיעודיים שחיים בתנאים תת-אנושיים. בשביל מה טוב כל הסבל הזה? אין לאף אחד זכות לומר לנו איך לחיות ואיך למות. יש קשישים שהסבל שהם עוברים הוא בלתי נתפס. צריך לעזור להם", מצהיר גולדשמיד.
"האלוהים של היהודים מת באושוויץ יחד עם כולם"
גולדשמיד נולד בברלין ב-1921. ב-1938 הוא הצטרף לקיבוץ הכשרה (מחנה שהכשיר צעירים לקראת עלייה לארץ), וזה הפך בהדרגה למחנה עבודה. ב-1943, לאחר שכל בני משפחתו הושמדו על ידי הצורר הנאצי, נשלח אפרים למחנה הריכוז אושוויץ. הוא שרד את הגיהינום הנאצי אך בקושי – הוא חולץ על ידי הכוחות הרוסיים כשהוא שוקל 25 ק"ג, חולה בשחפת, בטיפוס הבהרות ובטיפוס הבטן, ומסקנתו ברורה – אין לעם היהודי אל.
"אם אי פעם היה ליהודים אלוהים, הוא מת יחד עם כולם באושוויץ. האל הזה לא קיים מבחינתי. הוא נכשל", מטיח אפרים. "אחרי 2,000 שנות רדיפות, טרור, גירושים והשמדה אני יכול להגיד שמבחינתי האל הזה לא קיים. זו המסקנה שלי מהשואה. זה אולי עצוב, אבל זה נכון. צעדת המוות הייתה הדבר הכי נורא שאפשר להעלות על הדעת. לכן לדתיים אין שום זכות להגיד לי איך לחיות ואיך למות".
עובדה שאתה שרדת את השואה. זה לא נתן לך סיבות להאמין באלוהים?
"מי אני? שישה מיליון תינוקות, ילדים, נשים ואנשים שהאמינו באלוהים הלכו כמו צאן לטבח. אפשר להאמין באל כזה? התנ"ך מלא בסיפורים יפים, אבל הכול סיפורים. מיתוסים פנטסטיים, לא יותר. מבחינתי אין להם שום משמעות".
"אשתי אמרה לי בפירוש - אני רוצה למות"
לאחר עלייתו ארצה הצטרף גולדשמיד לקיבוץ נצר סירני שבשפלה. הוא נישא לניצולת שואה, הפך לאב לשני ילדים ובהמשך גם לסב לנכדים ולנינים. בגיל 42, לאחר מות אשתו הראשונה, נישא אפרים בשנית.
הייסורים הקשים שעברה רעייתו השנייה לפני מותה הם שהובילו אותו לפנות לחברי הכנסת בדרישה לעגן בחקיקה את הזכות של קשישים לבחור איך לסיים את חייהם. "ראיתי בעיניים שלי את הסבל הרב שחוותה אשתי", הוא מספר, "היא הייתה בת 91. היא לא יכלה לאכול. היא גם שברה את עצם הירך פעמיים. המצב שלה הפך יותר ויותר גרוע".
גולדשמיד מספר כי אשתו שיתפה אותו ברצונה לשים קץ לייסוריה: "היא אמרה לי בפירוש: אני רוצה למות. הרופאים רצו לשלוח אותה לשיקום, אבל היא לא רצתה שיקום. היא רק רצתה למות. היא הפילה את עצמה מהמיטה בבית החולים כדי למות. למה אי אפשר היה לעזור לה? למה אנשים במצבה צריכים לנסוע לשווייץ כדי למות? למה לא לתת להם את האפשרות לעשות את זה כאן?"
הוא מוסיף ואומר כי חתם על מסמך שאוסר על הרופאים לבצע בו החייאה. "מספיק לי", מתאר ניצול השואה, "בגיל שלי אני לא רוצה לעשות שום ניסיון. שיקום זה עבודה. זה מצריך אנרגיה. זה מצריך רצון חזק מאוד. בשביל מה אני צריך את זה? אתה לא יכול לדעת מה יקרה לי מחר. אני יכול ליפול ולשבור עצם. מי יעזור לי אז?"
גולדשמיד מבהיר כי היוזמה שלו לאפשר לקשישים לסיים את חייהם מתייחסת רק לאלו שדעתם צלולה. "רק בני אדם שיש להם מודעות יוכלו להחליט שהסבל שהם עוברים הוא גדול מדי והם רוצים לשים לו סוף".
יש תקופות שבהם הסבל שעובר האדם הוא גדול מאוד, כמו שאתה עברת במחנות, אך הוא בר חלוף.
"כשאני הייתי במחנות אני לא רציתי למות. אני רציתי לחיות. הנקודה היא הגיל של האדם והסיכוי של המצב שלו להשתפר. אני לא מדבר על אנשים שסובלים מדיכאון ויכולים לסיים את חייהם בעצמם. האנשים הללו לא צריכים מנת מוות, הם צריכים מנת חיים. היום יש תרופות לדיכאון. אני מדבר על קשישים שהסבל שהם עוברים הוא כל כך רב שזה נותן להם את הזכות להחליט לסיים אותו. לאותם אנשים שלא יכולים לסיים את הסבל שלהם בעצמם צריך לעזור".
"זה חוק הומני שהח"כים חייבים לתמוך בו"
"אני לא מציע לאף אחד לבחור במוות", מבהיר הקשיש, "אבל אם מישהו רוצה למות ולא לסבול, צריך לאפשר לו לעשות את זה בביתו, במיטתו, כשהוא מוקף בבני משפחתו. לעזוב את העולם בשקט ובשלווה. זהו קיצור של הסבל, לא של החיים".
בפנייה של אפרים אל חברי הכנסת החילונייים מהאופוזיציה ומהקואליציה הוא מבקש "ליזום חוק המאפשר לאזרחים ותיקים הסובלים מאיכות חיים ירודה מאוד בגלל נכויות ומחלות שאינן בנות ריפוי לסיים את חייהם בכבוד על ידי מתן חומר מרדים".
הוא מוסיף ומתאר כי "מדובר בפעולה הומנית למוכי גורל שזכותם לבחור בחירה אחרונה זאת".
"אני מנסה לשכנע את חברי הכנסת מכל הסיעות לתמוך בחוק הזה מטעמי מצפון וחמלה לחלש ולמוגבל. זהו חוק אנושי שהם חייבים לתמוך בו", מסכם הקשיש.
ח"כ שלח: יזמנו חוק שימנע דילמות מהרופאים
אחד מחברי הכנסת שאליהם פנה אפרים הוא ח"כ עפר שלח (יש עתיד), שיחד עם ח"כ קארין אלהרר מסיעתו וח"כ מיקי רוזנטל (העבודה), יזמו את הצעת החוק "מוות במרשם רופא". "לפי ההצעה, מי שמוגדר חולה נוטה למות על פי החוק הקיים יוכל אחרי תהליך יסודי לקבל מרשם לסם מרדים, מבלי שהרופא יישא באחריות פלילית, כפי שזה היום", מסביר ח"כ שלח.
לדברי שלח, "חוק כזה יסייע לחולים במחלות כמו סרטן ו-ALS הרוצים לסיים את חייהם בכבוד ויפטור את הרופאים מהדילמות הקשות. מניסיוני אני יודע היטב כמה הליכה בכבוד ותוך שלמות נפשית חשובה לא רק לחולה בסיום חייו, אלא גם למשפחתו ולאוהביו. הייתי קרוב להעביר את החוק בכנסת הקודמת, וגם אם אל מול הקואליציה הנוכחית אין לו סיכוי, לא ארפה ממנו. אני בטוח ויודע שזמנו יגיע".
חוק "החולה הנוטה למות" מתיר לחולה במחלות חשוכות מרפא להחליט שלא לאפשר לרופאים להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים.
לפנייה לכתב/ת 
