הבחור שהרגיש כמו אמת אך מכר לי שקרים
הוא הסתכל עמוק אל תוך עיניי ואמר שהן אותנטיות. גם אני הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו, וזיהיתי בהן הזדקקות בוערת. לחום, או אולי אליי. משהו בוודאות היה חסר לו, וקיוויתי שזו תהיה אני
השעה חמש בבוקר וסלסול המואזין חודר לחלומי. אני פוקחת עיניים בעייפות ומציצה שמאלה. הבחור עם הבלורית כבר לא עוטף אותי. הוא מרוחק ממני, שוכב על הצד בנינוחות וממשיך לישון. "כמה שהוא יפה", אני ממלמלת לעצמי, ואחרי הערב הקסום שהעברנו ביחד, אני יודעת שהמילה "יפה" כבר כוללת גם את מי שהוא מבפנים.
המואזין מוסיף להדהד בערבית, אבל בראשי כבר רצות כל המילים העבריות והיפות שהוא לחש לי אמש. מילים כאלו שעושות קווץ' בלב. אפילו לאנשים כמוני, שנמנעים מלהרגיש. הוא אמר שאני מנחמת, שאני כמו מרק בחורף, הוא שילב את אצבעותיו באצבעותיי, בדיוק איפה שהרווחים. הוא אפילו אמר שהאנרגיות שלנו מתאימות בול, והלב שלי התכווץ עוד קצת. כשהתחבקנו ארוכות על הספה, אוחזים אחד בשנייה כאילו שחיינו תלויים בזה, הוא אמר שגרמתי לו לגמור רגשית, והלב שלי היה במרחק שנייה אחת מלהתפוצץ לגמרי.
הוא אמר לי כמעט את כל המילים שתמיד קיוויתי שיגידו לי. הוא נשק לי בכל מקום, גם בגומת החן השמאלית, והשם ישמור, אפילו בשומנים. הוא הסתכל לי עמוק אל תוך העיניים ואמר שהן אותנטיות. גם אני הסתכלתי עמוק אל תוך עיניו, וזיהיתי בהן הזדקקות בוערת. לחום, או אולי אליי. משהו בוודאות היה חסר לו, וקיוויתי שזו תהיה אני. היה רגע שבו מצאתי את עצמי רכונה לצידו, מלטפת לו את הפנים, מתעכבת על הקמטים שמסביב לעיניים, ותוך כדי מנסה לשמור על פאסון. בלי לומר מאום התוודיתי ביני לבין עצמי שאני רוצה להקדיש לאיש הזה אנרגיה.
הבוקר עדיין לא עלה, ובא לי שהזמן ייעצר ושלא נצטרך לצאת מהמיטה הזו לעולם. נוכל לעשות סקס-תיקון שיכפר על הקוויקי הלא משהו שהיה לנו, והוא יוכל להמשיך לומר לי מילים יפות ומרגשות. האם הוא באמת התכוון לכל מה שאמר, או שהכול היה הצגה שנועדה להכניס אותי למיטה? הרי גם ככה הייתי נכנסת, במוקדם או במאוחר, והוא ידע את זה. אך בניגוד לגברים אחרים בעברי שאמרו לי מילים יפות אבל לא התכוונו אליהן, המילים שלו היו הרבה יותר מ"יפות". הן היו אותנטיות, או לפחות הרגישו ככה. הוא באמת הרגיש כמו אמת בים של שקרים.
כשאני חושבת על זה, כל הערב עצמו היה לא רגיל, במובן הטוב של המילה. זה לא הרגיש כמו "דייט ראשון", בטח לא כשישבנו על שולחן האי שבמטבח וחלקנו יחד מחשבות, חלומות וספקות על גבי בקבוק יין אדום. אני תוהה מה יקרה עכשיו ומחכה שהוא יתעורר כדי לבשר לו שאני לא אחת שמשחקת משחקים, ושאני כן רוצה לראות אותו שוב.
כמה שעות מאוחר יותר, מתחת לדלת הכניסה לבית שלי, הוא שואל מה התוכניות שלי להמשך היום, ומציע שאבוא אליו שוב אם אתגעגע. אנחנו נפרדים בנשיקה אחרונה שכל אחד מאיתנו מאריך בתורו. נרגשת, אני חוצה את הכביש לעבר דלת הכניסה, משוכנעת שזהו תחילתו של רומן.
****
כנראה שהתוקף של המילים שלו קצר יותר מהנקודה שבה כבר אי אפשר לקחת פוסטינור, כי שלושה ימים לאחר מכן, כשקבענו סוף-סוף להיפגש, הוא ביטל, סינן ונעלם כלא היה. והנה אני עכשיו, יושבת ותוהה איך לעזאזל אפשר לומר למישהי את הדברים האלו, ואז להתנדף כאילו כלום? אני לא יודעת איך אפשר לזייף את מה שהיה שם באותו הלילה, ולמען האמת, אני גם לא רוצה לדעת. אני פשוט מרחמת עליו. על זה שהוא נהנה להתעלל רגשית באנשים אחרים (ועוד לחיות עם עצמו אחר כך בשלום), ועל זה שהוא היה צריך ללחוץ לי על כל הכפתורים כדי להרגיש שהוא מלך. הנה, אתה שמח? הרווקה המהוללת והביצ'ית כתבה עליך טור.
כן, אני עצבנית, אבל זכותי להתעצבן. זכותי להיפגע. זכותי לכעוס. על אחת כמה וכמה כשהוא סיפר לי על איך שהוא אוהב את זה שאני אמיתית, שאני מיוחדת, ועל איך כולם מזייפים בימינו. אין למילים ערך בעיניו, וכנראה שלא משנה לו למי הן נאמרות. אבל אם אתה לא מאמין במילים, אל תאמר אותן, בבקשה. אין צורך להפוך סטוץ לסצנה של אוהבים, רק כי בא לך. אתה לא לבד כאן. יש עוד מישהו על הסט, מישהו שלא יודע לשחק.
ואם תהיתם איפה האותנטיות, אז היא מתה מוות מכוער. היא מתה בגלל אנשים כמוהו. למה הוא לא יכול להיות פשוט עוד מניאק רגיל כמו שאר הבחורים? נפגשים, מזדיינים, בקושי מדברים, וזהו. למה לתופף על הלב שלי על הדרך? למה למכור אשליות? שיט, נראה לי שכמו צעירה שכחתי אצלו את זוג העגילים האהובים עליי. אוח. הם בטוח אצלו, אם הוא עדיין לא זרק אותם לפח או החביא אותם מפני בחורה מזדמנת אחרת. שיישארו שם, בעצם. הם רק נראים כאילו שהם עשויים מזהב אמיתי, אבל האמת היא שהם מזויפים בדיוק כמוהו.
תקראו לי מיושנת אבל למילים יש נשמה. אי אפשר לעשות איתן מה שבא לנו. אפילו בטור הנוכחי ובכלל, כל מילה שאני כותבת לכם נשקלת ונערכת. כל מילה היא מלאכת מחשבת. ואולי הוא פשוט שחקן ואני הייתי רק עוד אודישן, רק עוד מישהי שהוא רצה לבדוק. אבל זה בסדר, אני לא מעוניינת להישאר לצפות בהצגה שכזו. המערכה הראשונה הייתה די והותר.
