תנו לבני בן זקן את הכבוד הראוי
המאמן השקט והצנוע של בית"ר ירושלים ממשיך ללכת נגד הזרם, ובינתיים הולך לו עם זה מעולה
המאמן השקט והצנוע של בית"ר ירושלים ממשיך ללכת נגד הזרם, ובינתיים הולך לו עם זה מעולה. הוא לא מתחנף לקהל הירושלמי חרף העוצמות שלו, מתעקש לייבש את בניון למרות סוללת המקורבים שלו, ומנצח את כל הליגה בסטייל. אם נסתכל על העובדות, חצי ליגה מאחורינו, ועם כל הביקורת שספג, וכל העונה המשוגעת הזו - בני הקטן מביט על כל הליגה מלמעלה. וכן, מגיעה לו מילה טובה.
כמאמר הקלישאה, ולפחות עד הערב, טבלת ליגת העל לא משקרת. בית"ר ירושלים מודל 2018 היא באמת הקבוצה הטובה בישראל, וגם אם עדיין תתעקשו על הפועל באר שבע, אז לבטח תסכימו שבית"ר הקבוצה שהכי כיף לצפות במשחקים שלה, ושהיא באמת מסוגלת לתת פייט אמיתי על התואר. לו הייתי בני בן זקן, הייתי מכניס את בניון בחילוף השני ולא את שון גולדברג, ומעביר מסר לשחקנים שצריך לכבוש את השלישי. ועדיין, בית"ר של בב"ז כבשה הכי הרבה שערים בליגה, בפער גדול, ולכן אני מתקשה להבין את חלק הארי ביציעים שצועק לו מדי משחק להתפטר.
במקום לדחוף את הקבוצה קדימה ולנסוך בשחקנים ביטחון, כמו שהם עושים נהדר ברוב שלבי המשחק, האוהדים בחרו לקלל את המאמן ולהכניס את השחקנים לאווירה של בלבול ועצבים. משחק ההגנה של בית"ר היה לחוץ והיסטרי בסיום המשחק, ורק הצלה הירואית של טל כחילה שמרה את השער של קליימן נקי מספיגות. אגב כחילה - עוד משחק פשוט מצוין, אגרסיבי, נלחם וחכם. אבא אהוד בהחלט יכול להיות גאה. לבית"ר יש בלם להרבה שנים. ועוד כמה נקודות:
שוב לא שקט: הלחץ וחוסר השקט שמגיעים לפרקים מהיציעים הם חלק מהסיבות שבגינן בית"ר ספגה הרבה כרטיסים אדומים מתחילת העונה. רוב ההרחקות, אגב, היו של הזרים, שמציגים פחות אורך רוח מעמיתיהם הישראלים. ייתכן שהקהל של בית"ר לא מסתפק בניצחונות, ואולי הוא פשוט רואה בבן זקן את נציג האויב הגדול ומבקש לפרוק את הזעם. בתוך כל הכאוס הזה, בית"ר צריכה את יוסי בניון, וכך תרוויח פעמיים - גם מנהיגות ורגעי קסם על המגרש, וגם את הקהל שלה דוחף ותומך לכל אורך המשחק.
יוסי בכינור: שוב יוסי בניון התחמם ולא נכנס אפילו כמחליף שלישי. אני נוטה להאמין שבן זקן לא עושה לו "דווקא", לא מתעלל בו לבקשת טביב, אלא פשוט חושב שאין לו מקום מבחינה מקצועית, אפילו לדקות ספורות. בניון צריך להיות ה"שלום תקוה" של בית״ר. החוכמה והניסיון שלו כבר הוכיחו את עצמם, בייחוד בדקות בהן שחקני היריבות נופלים מהרגליים. הבעיה היא שגם את זה לא נותנים לו. בצוות המקצועי חושבים כנראה שבגיל 37 הכוכב המזדקן כבר לא מסוגל לנצוץ על המגרש.
מטבע הדברים, בזכות הקריירה המפוארת והניסיון, הנוכחות של יוסי בבית וגן מאוד דומיננטית ויש לו השפעה עצומה על השחקנים. עוד שעות ישיבה על הספסל יובילו לחוסר שביעות רצון של יוסי, שקרוב מאוד לוורד ולשכטר ומשמש כמודל לחיקוי עבור כל השחקנים, דבר שעלול ליצור אנרגיה שלילית במועדון. נכון, יהיו מי שיגידו שמתחילת העונה בית"ר הוכיחה שהיא יכולה להתעלם מרעשים חיצוניים, אבל חשוב לזכור שהלחץ בשלבי הסיום של העונה יהיה עוצמתי הרבה יותר. הצוות המקצועי חייב לתת יותר דקות משחק לבניון, אחרת זה יפגע בכולם. מאוד חבל עבורם שזה מה שיכניס את הקבוצה לסחרור.
הפרשן סביליה: ראשית, וידוי: ניר סביליה הוא אחד מגיבורי ילדותי. המהירות, הצניעות והאליפויות עם בית"ר עשו את שלהן, ולצד אוחנה ושאלואי, גם הפוסטר שלו מצא מקום של כבוד על הקיר בחדר. פחות אהבתי את השיבוץ שלו לעמדת הפרשן המרכזי. גם בשוק הפרשנים הגרוע שלנו, סביליה לא עומד בסטנדרט הנדרש. דיקציה בעייתית (משהו בין עזריאל לזאביק זלצר), עברית קלוקלת ועמוסת טעויות, ואינטואיציה לקויה (דקה 19: "רואים שדור מלול למד היטב את התנועה של עזרא"...) גרמו לי לחוש בחוסר נוחות על הכורסה. במדינה של 2 מיליון מאמנים ופרשנים לא חסרות אלטרנטיבות. אוהדי הכדורגל משלמים לערוצי הספורט ממיטב כספם וראויים לחווית צפייה טובה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
