דור ה-S: סבים וסבתות חדשים ובועטים
יעל ולצר קראה את המחקרים לפיהם סבים וסבתות שמסייעים בגידול הילדים מאריכים ימים, אבל היא מסרבת להתרגש. הסבתות של היום, היא אומרת, זה ממש לא מה שהיה פעם. ויש לה גם שם חדש עבור הדור שמסרב להפסיק לחיות ולבלות, גם אחרי שנולדים לו נכדים
"מזל טוב. מי הסבתא"? את המשפט המכונן הזה אנצור גם בעוד שנים רבות. הנה אני, עומדת מחוץ לחדר לידה, סופרת את השניות עד שאשמע את בכי התינוק מתוך החדר. ואז יוצא הרופא ושואל, ואני מסתכלת סביב. רגע, הוא מתכוון אליי? אני זו שאמורה להשיב לו? אני סבתא?!
משהו לא ברור פה. הקונוטציה המיידית למילה "סבתא" היא של דמות מבוגרת, שלא לומר זקנה או קשישה. כזו ששיבה זרקה בשיערה, חמושה במשקפיים עגולים ובעלת מבט חמור סבר. ואני לא מוצאת אותה פה.
ברגע שאחרי יוצא הרופא ומזמין אותנו לחדר הלידה. אני מוצאת את בתי מחזיקה בידיה את בנה הבכור, נכדי הבכור, והעולם כאילו עמד מלכת. ברגע אחד אני נזרקת 20 ומשהו שנים אחורה, לרגעים הראשונים שבהם החזקתי בידיי אותה, בתי הבכורה, הפלא שהגיח לעולם מרחמי, ואמי זיכרונה לברכה עומדה לידי, מחייכת מבעד למסך דמעות של התרגשות. אני חוזרת להווה, נושקת לבתי ולמצחו של נכדי הבכור. ודומעת.
בימים שאחרי הלידה אנחנו, המשפחה, מסדרים את המשמרות, עם דגש על חלוקת תפקידים ועל יום קבוע בשבוע לכל אחד מאיתנו. גם כי בתי מתעקשת (ובצדק) על קביעות, וגם כי השגרה מחייבת.
פה מתחיל הג'אגלינג, כי מי שהייתה לאם צעירה, בתחילת שנות ה-20 שלה, יכולה להפוך לסבתא בסוף שנות ה-40 או תחילת ה-50 שלה, אמצע החיים במלוא מובן ההגדרה. השילוב הזה יוצר דיסוננס רגשי בין הרצון לבלות כל רגע שאפשר עם הנכדים לבין החיים התובעניים והשגרה הפרטית.
לסבא וסבתא יש חיים
מחקר שהתפרסם בכתב העת Evolution and Human Behavior מצא כי סבים וסבתות שמסייעים בגידול הנכדים חיים יותר. הווה אומר שמומלצים שירותי בייביסיטינג לנכדינו - למען יאריכון ימינו. החוקרים, ממכון מקס פלאנק בברלין ומאוניברסיטת באזל, תשאלו כ-500 אנשים בגילאי 70-103 מגרמניה ומשווייץ על מעורבותם בגידול הנכדים, ומצאו שסבתות וסבים שמעורבים בגידול נכדיהם חיים בממוצע לפחות שלוש שנים נוספות לעומת הלא מעורבים.
החוקרים סייגו וקבעו כי: "אסור לטעות ולחשוב שעזרה היא תרופת פלא לחיים ארוכים". אצלנו בישראל, מחקר שנערך על ידי פורום קוהלת, מצא שסבים וסבתות בישראל מחוייבים יותר לנכדים, ביחס לחבריהם האירופאים. ואכן על פי רוב, זמינות של סבא וסבתא לשמירה על הנכדים היא מובנת מאליה עבור ההורים הצעירים בארץ.
כשאני חוזרת בזמן, אני זוכרת כמה נכונים היו ממצאי המחקר לגבי הוריי. כשהפכתי לאם, היה לי ברור שאמי נכונה להגיע ולסייע בגידול הנכדים בכל עת ושעה. הנכדים, כמו הילדים, היו מרכז העולם של הוריי ושל הורי בעלי, זכרונם לברכה. לא חששנו "להקפיץ" אותם כדי שיגיעו לשמור על הנכדות כשהיינו זקוקים לכך, כדי ששגרת חיינו לא תיפגע.
אבל לא עוד. הארכת תוחלת החיים ושיפור איכותם, הפכו את ה-70 ל-40 החדש. העשורים המאוחרים של החיים הפכו לזמן לבעוט וליהנות, מה שאומר שעבור חלק גדול מהסבים והסבתות הזמינות המוחלטת לסיוע עם הנכדים כבר אינה מובנת מאליה. בגרף הגילאים אני נחשבת לסבתא "צעירה", וכמוני לא מעט מחברותיי וחבריי, ואני מסרבת להיכלל בתוצאות המחקרים. איני מוכנה לקבל את ההנחה שתוחלת החיים קשורה בקו ישר עם שירותי הבייביסיטינג שאנחנו מעניקים לילדינו. אני בהחלט סבתא גאה ואוהבת, אבל שייכת לדור של סבתות וסבים חדשים, להלן דור ה-S, מושג שהגיתי ומכוון לאותו דור חדש שבועט במוסכמה לפיה עלינו להיות זמינים לסייע לדורות שאחרינו בכל זמן.
לסבתות ולסבים של דור ה-S יש עולם שלם משל עצמם. סדר היום שלי, למשל, עמוס לעייפה: אני אמא שעובדת מסביב לשעון, יש לי בית וחדר משלי (שאני מנקה), אני בת זוג, אני חברה. ליד המיטה שלי ממתינה ערימת ספרים שטרם הספקתי לקרוא, רשימת קבוצות שאני רוצה להכיר בפייסבוק ובאינסטוש, רשימת הצגות שטרם הספקתי לראות, קונצרטים שטרם הספקתי לשמוע ויעדים בחו"ל שטרם ביקרתי בהם. אני קונה לעצמי בגדים וקרמים, לובשת ביקיני ושורטס ולא מרגישה פאתטית, שותה בברים צ'ייסרים וקוקטיילים ולא חושבת שזו נחלת הצעירים בלבד, ואפילו נהנית כשמתחילים איתי. העולם שלי מלא, היומן שלי מלא.
בתדמית הסבתא, לעומת זאת, לא חל כמעט שינוי במהלך השנים שחלפו. עולם הדימויים והצירופים שמציעה השפה העברית לסבתא הופכת אותה לא אחת למעין שק חבטות, דמות שאין לה חיים משל עצמה. די למצוא בגוגל תמונות של סבתא טיפוסית או להיזכר בביטויים כמו "תרופות סבתא", "סיפורי סבתא" ואפילו "מעניין את הסבתא שלי!".
אני חלק מדור חדש של סבתות, אבל האם זה הופך אותי לסבתא טובה ואוהבת פחות? ממש לא! אני אוהבת את נכדיי בכל נשמתי מאודי, שמחה להוציא אותם מהגן ומאושרת כשהם מתרפקים עליי. אני מרעיפה עליהם מבול של נשיקות מבלי לדעת די. אני מסייעת בגידולם ואף שמה ליבי לעובדה שלא אחת הם מהווים עבורי ילדות שלישית. אבל אני מסרבת להיכלל בסטטיסטיקה לפיה אורך החיים הוא פונקציה של סיוע בגידולם. איכות חיי נגזרת ממה שאני מרגישה ויודעת שעושה לי טוב, לא ממה שמחקרים מנסים להוכיח שאמור לעשות לי טוב. יש לי חיים משלי, וכמוני לבני הדור שלי: דור ה-S.
מוסף מיוחד על דור ה-S מצורף לגיליון יום שישי של "ידיעות אחרונות" למנויים בלבד
לפנייה לכתב/ת 
