אין גיל לאהבה

פעם, מזמן, נהוג היה להתחתן בגיל מוקדם למדי ולעביר את כל החיים עם בן זוג אחד ויחיד. בעשורים האחרונים השתנתה המציאות הזאת. שיעורי הגירושים עומדים על אחד מכל שלושה זוגות. גם על בני ה-50 פלוס, מסתבר, התופעה לא פסחה.

בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר נשים וגברים שמחליטים על פירוק המשפחה שהקימו והבית שבנו, גם אחרי עשרות שנים ביחד. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חלה עלייה משמעותית בגירושים בקרב בני 50 פלוס עם השנים. ב-2013, עמד שיעור המתגרשים בקבוצת הגיל 50-54 על 9.3% בקרב הגברים ו־7.4- בקרב הנשים. בגיל 55 ומעלה שיעור הגברים המתגרשים עמד על 3.8% ואילו שיעור הנשים המתגרשות - על 2.7%. עדיין לא מדובר בשיעורים דומים לאלה של זוגות צעירים יותר, אבל האחוזים נמצאים בעלייה לעומת סקרים שנעשו בשנים קודמות.

אילוסטרציה(צילום: iStock)

הסיבות לכך רבות ושונות: יש שמבקשים לחפש ולמצוא את עצמם מחדש, דווקא לאחר שהילדים גדלו ועזבו את הבית; יש שמרגישים משועממים ורוצים בחלק השני של חייהם לגלות עולם; אתרי ההיכרויות והעולם הווירטואלי בכלל חושפים בפני בני הגיל הזה הזדמנויות וריגושים חדשים; המצב הסוציו-אקונומי מאפשר עצמאות כלכלית, ויש שעוזבים בית ומשפחה בשם האהבה. יש גם זוגות שמחליטים להתגרש מתוך הבנה שרע להם יחד, גם אם משמעות ההחלטה היא שכל אחד מהם יחיה לבד. תהליך הגירושים בגילאים אלו לא פשוט, אבל בניגוד לעבר, הוא זוכה כעת ללגיטימציה חברתית, וגם השאלה "מה יגידו" הופכת פחות רלוונטית בגילאים מבוגרים.

לזוגיות אין תעודת ביטוח

"אנשים בעשור השישי והשביעי לחייהם נראים ומרגישים היום צעירים יותר. הם אמיצים יותר ולא מוכנים להשלים עם זוגיות כושלת", אומרת עו"ד אורלי מנע שני, מומחית בדיני משפחה וירושה. "הילדים לרוב גדלו ואולי כבר עזבו את הקן, ומתוך התחושה שעוד מחצית החיים לפניהם, רבים מבקשים עבור עצמם הזדמנות לזוגיות חדשה, טובה ומרגשת. רבים גם מצליחים להשיג זוגיות כזו. לא מזמן עבדתי עם לקוחה בשנות ה-60 לחייה, שהחליטה שהיא מעדיפה נשים. יום אחד היא פשוט קמה ועזבה והיום היא מאושרת. יש לי לקוחות רבים בגילאים אלו שהחליטו שהם לא מוכנים לחיות בשממה רגשית ובחדרים נפרדים עד סוף חייהם. הם קמים ועושים מעשה".

עו"ד אורלי מנע שני(צילום: סיגל איילנד)

מה קורה עם הצד הנעזב?

"לצד הנעזב לא קל בשום גיל, ובוודאי שלא בגיל מתקדם, אבל יכולת השיקום וההתאוששות גדולה מאי פעם. כשאני נתקלת בלקוחות שקשה להם במיוחד, אני בהחלט ממליצה להם לפנות לטיפול, אפילו קצר, אצל פסיכולוג או מטפל משפחתי או זוגי ואפילו אצל מאמן שמתמחה בתחום. לרוב הזמן עושה את שלו, וגם אנשים שמצאו עצמם בתהום לאחר שנעזבו, מצליחים להרים את עצמם ולבנות חיים חדשים וזוגיות חדשה.

"קשה לי לשכוח מקרה של אחד הלקוחות שלי, פסיכולוג, שדיבר אתי מהקליניקה שלו, בזמן שלקוחותיו ממתינים בחוץ, והודיע לי שהוא רוצה לקפוץ מהחלון לאחר שאשתו עזבה אותו. התפקידים שלנו התהפכו כי חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי הוא גם לשמש כאוזן קשבת וכמעט כפסיכולוגית עבור לקוחותיי. לאחר שיחה של כמה דקות הוא התעשת וחזר לעצמו. היום הוא בפרק ב' מוצלח ביותר עם אישה בת גילו, מאושר ומודה לגרושתו שעזבה אותו והוציאה עבורו את הערמונים מהאש".

למי יותר קשה להתגרש? לנשים או לגברים?

"מניסיוני, לגברים בגיל השלישי קל יותר להתגרש מאשר לנשים. לחלק מהם יש כבר אישה אחרת, לרוב צעירה מהם, איתה הם ממסדים את הקשר. אם היא רווקה, הם גם יולדים איתה ילדים משותפים. אחד הלקוחות שלי הוא סבא אבל גם אבא לילד קטן מהזוגיות החדשה שלו עם אישה צעירה. יום אחד הוא סיפר לי שהוא נוהג לקחת את הילד לרופא שיניים. יום אחד אותו רופא פגש את אשתו ושאל אותה אם לילד יש גם אבא... במקביל, אם פעם ישבו אצלי נשים בשנות ה-50 וה-60 לחייהן וביכו את מר גורלן כשבן הזוג ביקש להתגרש מהן, היום עולמן לא נחרב. הן מתאוששות מהר, מצליחות לייצר לעצמן פרק ב' מוצלח וגם לא מהססות ליזום בעצמן פירוק של התא המשפחתי כדי להשתחרר מזוגיות מתסכלת ולא מוצלחת.

אני פוגשת סיפורי גירושים ופרק ב' בכל הגילאים ומכל הסוגים. הכל פתוח והרשות נתונה. החשוב הוא לדאוג שיהיה הסכם, כדי לחסוך מלחמות בעתיד".

את ממליצה לזוגות בפרק ב' להינשא?

"רוב הזוגות בפרק ב' בוחרים שלא להינשא, ומעדיפים לחיות יחד כידועים בציבור, כשברוב המקרים הם חותמים על הסכם ממון כדי להגן על הרכוש שהביאו עמם מהפרק הקודם, או לפחות את מה שנותר ממנו. אני ממליצה לכל זוג בפרק ב', נשוי או לא נשוי, לחתום על הסכם שיסדיר את ענייני הממון שביניהם. זוגות לא נשואים לא חייבים לאשר את ההסכם בבית המשפט, להבדיל מזוגות נשואים שעליהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג. צריך לזכור, שאין תעודת ביטוח לזוגיות, ולא משנה באיזה פרק בחיים היא מגיעה.

"אחד הלקוחות שלי היה בזוגיות עם גרושה וחי עמה ועם שלושת ילדיה ללא הסכם. הוא השקיע הרבה מכספו הפרטי בשיפוץ ביתה, וכשביקשו להיפרד, היא סירבה להשיב לו את השקעותיו או לתת לו חלק בבית שהכפיל את ערכו. הסכסוך עבר כמובן לבית המשפט. לו היו שניהם עורכים הסכם עם מיסוד היחסים ביניהם ולפני ביצוע ההשקעות, סביר להניח שלא היו מגיעים למצב כזה".

גם את עצמך נישאת בפעם השנייה.

"נכון, ואני יודעת שאני יחסית חריגה בנוף, כי נישאתי בפעם השנייה כדת משה וישראל. אנשים חשבו שהשתגעתי, בפרט לאור העובדה שאני עוסקת בתחום של דיני משפחה יום-יום כל היום, מזה כ-30 שנה. זו הייתה הבחירה של בן זוגי ושלי, ואני שמחה על כך. ואם כבר להיות חריגה, אז עד הסוף: אין לי הסכם ממון. לא כי אני חושבת שלא צריך, אלא כי בעלי לא מסכים לחתום על הסכם. על כך נאמר 'הסנדלר הולך יחף'". 

מוסף מיוחד על דור ה-S מצורף לגיליון יום שישי של "ידיעות אחרונות" למנויים בלבד