האם גם אתם עמדתם בכפור הגדול ובתור הגדול בליל חמישי בתקווה לאחוז בידיכם בספרו של מייקל וולף FIRE AND FURY? רבבות מיהרו לרכוש את הספר המסעיר שיצא בסוף השבוע, מוקדם מהצפוי, וזיעזע את אמריקה. מייקל וולף, הסופר שעומד מאחורי הספר, הסתובב במשך שנה במסדרונות הבית הלבן. רבים מהעיתונאים שעובדים בבית הלבן תיארו תמיהה גדולה בקרבם, כשראו לעיתים תכופות את העיתונאי השנוי במחלוקת מסתובב באגף אליו קשה מאוד לחדור. וולף, מסתבר, עשה זאת באישור מלא של הנשיא עצמו. "ראיינתי את טראמפ ביוני 2016 להוליווד ריפורטר, ונראה שהוא אהב, או לפחות לא שנא, את הכתבה שפרסמתי״ סיפר כשהוא מתאר כיצד זכה לגישה מלאה לאגף המסקרן ביותר בבית הלבן. ״העוזרת שלו, הופ היקס, שלחה לי 'הודעה על שער מצוין!', וצירפה תמונה של השער", סיפר.

בכתבה אמנם כינה את הנשיא ׳מסוכן׳, אך גם טען שכלי התקשורת טעו בסיקור של טראמפ. וולף מתאר כיצד בסופו של דבר הגיע לחדר הסגלגל: ״כשפניתי אליו בבקשה לראיון, בתור נשיא הפעם, הוא הבין כנראה בטעות שאני מעוניין לעבוד עבורו”. אבל גם אחרי שהובהר, מספר וולף שהנשיא אישר ואמר: ״וודאי, תיהנה'". טראמפ הכחיש את טענתו של וולף וזה מצידו הודיע כי ערך כ-200 ראיונות עם אישים בכירים בבית הלבן, פקידים ועובדים, רובם הוקלטו. לכן, לטענתו, הוא איננו חושש משום איומי תביעה או טענות לסילופים. על אותה היקס, יועצת התקשורת בת ה-29, שהפכה במהרה ליועצת החשובה ביותר בעיניו של טראמפ, כתב וולף כי לאור נוכחותה הבלתי מורגשת של מלאניה, הצוות נהג לכנות את איוונקה "האישה האמיתית" ואת היקס "הבת האמיתית". יכול מאוד להיות שכל הקריירה של מייקל וולף התעצבה ונותבה כולה למען הרגע הזה היסטוריה, נכתב השבוע ב’ניוזוויק’. הוא התראיין השבוע בערך בכל תכנית, ערוץ פינה או פינת רחוב, וזכה גם לשבחים וגם לביקורות. סגנון העבודה שלו נולד מהגישה הצפופה לסלבריטאי ניו יורק. לאורך השנים כתב על לא מעט על בעלי ממון וכוח כמו רוברט מרדוק והארווי ווינשטיין. על הספר של מרדוק זכה ללא מעט ביקורת בעקבות אי דיוקים, במקביל לשבחים גדולים על התמונה שהצטיירה מבין דפיו. בספרו האחרון חשף וולף כי רופרט מרדוק, אחד מתומכיו של טראמפ ושעמו משוחח הנשיא על בסיס כמעט שבועי, כינה אותו שלא בפניו "אידיוט מזוין".

בשנת 2004 נכתב ב״ניו רפאבליק״ על וולף, בין השאר כי הוא ׳יצירה ניו יורקית מובהקת, עם אובססיביות לתרבות, סטייל, באז וכסף, כסף, כסף׳. ״עבור וולף״, כתבו עוד לפני 13 שנים, ״אין דבר אירוטי יותר ממולטיביליונר״. אם יש דברים בגו, מה יוכל להיות מסקרן יותר מאשר ביליונר בחדר הסגלגל? וולף הוא עיתונאי מנוסה, שנולד בניו ג׳רזי לאם עיתונאית ואב פרסומאי. לאורך השנים שזורה הייתה הקריירה שלו בשני תחומי העיסוק אליהם נחשף בילדותו.

וולף. לאן לשלוח את השוקולד?

הוא החל את הקריירה שלו בניו יורק טיימס, משם בעל טור בניו יורק מגזין, כותב קבוע ב׳גארדיאן׳, בהוליווד ריפורטר ואפילו בגרסא הבריטית של GQ. וולף הוא גם עורך בוונטי פייר, בעל טור ב-USA Today ועוד. בשנת 2002 וב- 2004 זכה וולף בפרס הפרשנות.

ככל הנראה, מרגע שהפך וולף לדמות מוכרת בסמוך לחדר הסגלגל, הציטוטים בסביבתו הלכו ונערמו. באחד הראיונות סיפר כי לאחר תדרוך העיתונות הראשון, הוא שמע את שון ספייסר אומר "אי אפשר להמציא את השטויות האלה". את קלי-אן קונווי, יועצתו של הנשיא, הוא ראה מצמידה את ידה לרקתה בצורת אקדח, ומגלגלת עיניים, לאחר ששמעה את אחת מהערותיו הפומביות של הנשיא. הניסיון האינטנסיבי של פרקליטי הנשיא למנוע את פרסום הספר הפכו אותו לרב מכר בין לילה. ״לאן אני שולח את השוקולד?״ שאל וולף כשנשאל האם חושש מתביעה מתקרבת.

הוא ייחס את הזינוק בביקוש לספר למכתבי ההתראה שנשלחו אליו ולמו"ל שלו, הנרי הולט, אודות כוונתם לנקוט נגדם בצעדים משפטיים, כולל מניעת פרסום הספר. וולף חושף בספר פרטים אינטימיים למדי. הוא מספר שבימים הראשונים בבית הלבן טראמפ ניסה לסגור את עצמו בחדר השינה במקרה אחד, בזמן שאנשי השירות החשאי מתעקשים שיפתח. הוא מספר בספר על דמויות רבות שסבבו את הבית הלבן ומוסיף פרטים צבעוניים, לרוב צהובים, שטרם שמענו. מינויו של ג'ון קלי לראש הסגל במקומו של ריינס פריבוס, סיפר וולף , נתפס בעיניו של קלי כהזדמנות לרשת את כיסאו של טראמפ, במקרה שהוא יתפטר או ייאלץ לעזוב.

על החוקר המיוחד רוברט מולר, וולף מספר כי הסיבה היחידה שטראמפ לא מפטר אותו היא כי הוא לא מבין כמה מידע מפליל יש בידי החוקר המיוחד על טראמפ ועל משפחתו. בספר מתאר וולף את הנשיא באופן שעיתונאים רבים מגבים ומספרים ששמעו גם הם. רבים מהעיתונאים מדגישים את המהימנות הבעייתית של פרטים בספר, אך מדגישים שהאווירה שהוא משקף אותנטית ויש בה כדי להבהיר לציבור הרחב את מה שכתבות שונות שמתפרסמות לסירוגין מתקשות להעביר.

וולף מספר כיצד התנהגותו של טראמפ גררה לעיתים קרובות את בני משפחתו ומקורביו להגן עליו, ולציירו כבעל חוכמה נסתרת. הוא מתאר מעין תחרות בין מקורבי הנשיא בניסיון להבין. רבים מהם, הוא אומר, פשוט חשבו שהוא מטומטם. טראמפ מתואר גם מציטוטים שונים וגם על ידי וולף עצמו כילדותי. הוא מרבה לומר לא, כמעט על כל דבר. "אני רוצה ניצחון. אני רוצה ניצחון. איפה הניצחון שלי?", מצוטט טראמפ כמי שאומר זאת שוב ושוב.