חור בראש: איך פגיעה מוחית משפיעה על מוזיקאי?
שריל קרואו בחרה להמשיך לחיות עם הגידול שלה, החיים של טים סמית' נעצרו לנצח אחרי דום לב, מנהיג להקת סאטיריקון יצא לסיבוב הופעות עולמי אחרון אחרי שהשתחרר מבית החולים ורוג'ר פריש ניגן על הכינור במהלך ניתוח כשגולגולתו פתוחה. המוזיקאים שגם גידול בראש לא עוצר אותם
עולם המוזיקה נתפס כעולם זוהר, והמוזיקאים שמנהיגים אותו נדמים כצעירים לנצח שהדבר היחיד שיכול לעצור אותם היא מנת יתר בגיל 27. אבל כמו כולנו הם חשופים לשלל מחלות והפרעות אחרות שיכולות לפגוע בהם ולעצור את חייהם, בכלל זאת גם פגיעות מוחיות. אז איך מוזיקאים מתמודדים עם הפגיעה באיבר החשוב ביותר בגוף?
הולך על חבל דק
2015 הייתה שנה משנת חיים עבור סיגורד וונגרבן. המוזיקאי הנורבגי, מנהיג להקת המטאל סאטיריקון, אובחן כלוקה בגידול מוחי שיצר עבורו קשיים בתפקוד היומיומי וכמובן גם במקצועי. "המון אנשים חשבו שיש לי סרטן, אבל אף פעם לא היה לי סרטן", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "פשוט נהייתי ממש חולה ובבית החולים עברתי בדיקת MRI וגילו שיש לי ציסטה ענקית במוח. זה גרם לבעיות בתפקוד שלי. בתקופה הזו חשבתי שבתוך כמה שבועות אתחיל לחזור שוב לפעילות, אבל הגעתי למצב שזה השפיע על הגוף שלי כל כך שלא ממש יכולתי לעשות הרבה. לקח לי משהו כמו 4-5 חודשים לפני שממש חזרתי לתפקד שוב, ומשם עוד בערך 6-7 חודשים כדי לבנות כוח שוב. אז אני חושב שביליתי שנה שבה פשוט שכבתי במיטה".
כבר 27 שנים שסיגורד, המוכר למעריצי הלהקה כסאטיר, נחשב לאחד השמות המוכרים בסצנת הבלאק מטאל. להקתו נחשבת פורצת דרך בתחומה, וההתמודדות עם המצב החדש הביאה אותו למקומות שלא חשב שיכיר. "תמיד אמרתי שכל מה שקשור במוח הוא קצת יותר מרתיע ומפחיד מאשר אם מדובר בברך או בכתף שלך", הוא אומר."כשאנשים שומעים שיש להם בעיה במוח או בלב הם בדרך כלל מרגישים שזה הרבה יותר מאיים מכל איבר אחר בגוף, וזה טבעי לגמרי. אבל בשלב מאוד מוקדם בתהליך החלטתי שאני לא הולך לתת לזה להגדיר אותי. אני פשוט הולך להבין איך מתמודדים עם זה ולהמשיך בחיי, וזה מה שעשיתי"
שנה מאוחר יותר בסתיו 2016, הוא אושפז פעם נוספת ונאלץ להתרגל לחיים חדשים. כאלה שמשלבים מוזיקה בהתמודדות עם קושי לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. בין היתר, הוא טוען, הפך מומחה למחלה ובהמלצת רופאו ניהל יומן מעקב ובו פיקח על הפעילות היומיומית שלו, כדי להבין ממה כדאי לו להימנע כדי להמשיך לתפקד.
היה בך חשש שלא תוכל לצאת שוב לסיבובי הופעות?
"או כן, ללא ספק. במידה רבה זה היה חשש אמיתי. אני זוכר שבפעם הראשונה שאושפזתי, כבר אחרי יומיים אחד מחברי ללהקה הביא לי גיטרה לבית החולים, כי הרגשתי דחף חזק מאוד לנסות לנגן בגיטרה, והרגשתי שזה מצב מאוד נואש ומאיים. זה היה טוב לתקשר עם הכלים שלי ועם מה שמגדיר אותי כאדם. כן, כמובן שהיו לי מחשבות רבות כאלה וברמה מסוימת עדיין יש לי.
"אני במעקב תמידי ועושה סריקות מוח, כי ניתוח הוא הליך מאוד מסובך ועם סיכויים רבים לנזק", הוא אומר. את זה הבנתי כששאלתי את הרופאים 'אתם לא יכולים פשוט לנתח ולגמור עם זה?'. יש סיכון שניתוח יהפוך אותי חסר יכולת לתפקד לחלוטין. יש בי חשש גדול לגבי איפה אני הולך לפגוש את זה בעתיד, אבל החלטתי עם עצמי שאני לא הולך לבזבז הרבה זמן על לחשוב - מה יקרה אם".
כתגובה למצב, הוא החליט לצאת לסיבוב הופעות עולמי רחב, שיכלול גם את ישראל ב-24 בינואר. "אני מרגיש עכשיו כאילו הסיבוב העולמי הזה שאנחנו באמצע שלו, הולך להיות האחרון. זו הפעם האחרונה שאעשה דבר כזה. זה מה שאני מרגיש בתוכי, כי אני הולך על חבל דק מאוד. כרגע אני על הצד הנכון של הגדר הבלתי נראית הזו, אבל מהרגע שהסיבוב יסתיים אני לא יודע מה הולך לקרות".
בגידת הגוף
הוא כמובן לא היחיד. אבל בניגוד לסיגורד, שבחר להתעמת עם המחלה ולא הסתיר אותה ממעריציו, איש להקת הקרדיאקס טים סמית' העדיף להסתיר. ב-2007 הרגישו הוא וחבריו להרכב (שהשפיע רבות על שמות כמו רדיוהד ופיית' נו מור) בשינוי שחל בבסיס המעריצים שלהם. קהל רב יותר החל להגיע להופעות, בגילאים צעירים יותר. לרגע, ההרכב האנדרדוגי שאף פעם לא נכנע לתכתיבי רוק מיינסטרימי הרגיש שזה הזמן שלו.
ביוני 2008 הכל השתנה. סמית', מי שהוגדר על ידי מוזיקאים רבים כאחד המוחות הגאונים של זמנו, חווה דום לב. וגם אם למחרת חשב שיחזור לפעילות בזמן קצר, עד מהרה הסתבר שמוחו נפגע ומאז הפך מחבר להקת רוק כריזמטי ומשפיע לצל של עצמו. אדם שלא מסוגל לבצע עוד פעילויות בסיסיות פשוטות, בטח שלא לנגן.
ניתוח מוח פתוח
זה לא חדש שהטיפול בגידולים מוחיים באמצעות ניתוח הוא בעייתי. רבים נמנעים מאופציית הניתוח, ולו בשל החשש מנזקים כבדים שיכולים להיווצר מעצם הגישה וההתעסקות באזור. הרופאים שניגשים להליך שכזה יבהירו למטופליהם כי חייהם יכולים להשתנות באופן קיצוני לאחר הניתוח. לעיתים משאירים את המנותחים בהכרה מלאה בניתוח, ואף שואלים אותם שאלות במהלכו, רק כדי לוודא שהכל עובד כשורה והניתוח מתבצע באזורים הנכונים. כשמדובר במוזיקאים – מקצתם מנגנים תוך כדי ההליך, כדי לכוון את הרופאים.
כך היה במקרה של הכנר רוג'ר פריש, שב-2014 החל להרגיש רעד ביד שעימה נהג לאחוז בקשת. הוא אובחן כסובל מהפרעה נוירולוגית, ובעודו שוכב בחדר הניתוחים כשאלקטרודות מחוברות לחלקים במוחו אשר גרמו לרעד, הוא נדרש לנגן במשך שעה וחצי. כן, כשהוא נתון בידיו של מנתח וגולגולתו פתוחה. בשנה שעברה גם אבישק פראסאד ההודי נותח כשהוא ער לחלוטין ובעודו פורט על מיתרי הגיטרה וכך מנתחיו יכלו להבין את מצבו ולראות תוצאות כבר בחדר הניתוחים. פראסאד כמו סמית', סובל מדיסטוניה, מצב רפואי בעקבותיו חווה ספזם (עיוותי שרירים) שהקשו עליו לנגן בגיטרה.
קונצרט בגולגולת פתוחה
לחיות איתו
יש מי שפשוט השלים והחליט לחיות עם המצב. ב-2011, גילתה הזמרת שריל קרואו גידול במוחה. "הזיכרון שלי לא היה כל כך צלול ודיברתי עם רופאיי והם אמרו שזה עניין של גיל", סיפרה ל"דיילי מירור" לפני 4 שנים. "אמרתי 'לא, משהו קורה'. הייתה לי תחושה מוזרה, כאילו מישהו לוחץ על המצח שלי מבפנים. עברתי בדיקת MRI והרופא אמר 'כן, יש לך גידול בצד הימני של המוח'".קרואו ממשיכה לתפקד ולעבוד גם בימים אלה. "הגידול הוא לא דבר גדול, לאלפי אנשים יש גידולים במוח", היא אומרת. "בששת החודשים הראשונים הייתי מבועתת והלכתי לעבור בדיקת MRI אחת לחודשיים. אבל הגדילה הואטה בשנה וחצי האחרונות. אני לא רוצה להסיר את הגידול, כי יש בכך סיכון וזה כרוך בצלקת גדולה. אני לא חושבת הרבה על הגידול בראשי".
מצבו של טים סמית', שסובל מדיסטוניה (הפרעה שבין תופעותיה כיווץ שרירים חזק ולא רצינו), שונה בתכלית. הוא לא מסוגל לתקשר מילולית עם סביבתו, וזקוק לעזרה בתפקוד ולו הבסיסי ביותר. לאחרונה נערך עבורו ערב התרמה, כשסמית'- בעבר חיית במה אקטיבית במיוחד והיום אדם בעל אחוזי נכות גבוהים, ישב וצפה בחבריו מופיעים לכבודו. את ההערכה והחשיבות של הערב ניתן היה לראות בעיקר במבט המזוגג בעיניו.
