המאמנים צריכים להתאים עצמם לדור ה־Y
הרוב המכריע של המאמנים מגיעים מדור קודם (ה-X). הם מכירים מודל קלאסי ומסורתי שבו המאמן הוא הסמכות ועיקר תפקידו מתומצת להעברת האימון, שמירה על משמעת, הכנת הטקטיקה למשחק וניהול המשחק. ככל שהם יבינו שהפער הבין-דורי הזה הוא משמעותי, סיכוייהם להפיק את המיטב מהשחקנים ומעצמם יגדל
אחד הדברים שאני שומע לא מעט ממאמנים, בעת האחרונה, היא ש"דור השחקנים הזה מקולקל והוא לא דומה למה שהם מכירים". לכאורה, זה עניין של פער בין-דורי שקורה בכל תחום חיים. אבל, לתפיסתי, במשפט הזה טמון, בעת הזו, סוד ההצלחה של מאמנים. ככל שמאמנים יבינו שהפער הבין-דורי הזה הוא משמעותי, סיכוייהם להפיק את המיטב מהשחקנים שהם מאמנים יגדלו ובהתאם סיכוייהם להצליח.
אז כן, הדור הזה לא דומה לשום דבר שרוב המאמנים מכירים, אבל בשום צורה ואופן הוא לא מקולקל. הוא פשוט דור אחר. זהו דור ה-Y (או דור המילניום). לא מעט מחקרים אקדמיים הוקדשו למאפייני הדור בזמן האחרון, מתוך הבנה שבני הדור הזה מאתגרים כל תפיסה ותיאוריה מוכרות בכל תחום חיים כמעט. לכן, מן הסתם, מאפיינים אלה הם בעלי השפעה ונוכחות בקבוצות הספורט מעצם העובדה שכל השחקנים היום הם בני הדור הזה (למעט דינוזאורים כמו וינס קרטר, מנו ג'ינובילי או יוסי בניון).
מצד שני, הרוב המכריע של המאמנים הם בני דור קודם (ה-X). יותר מזה, רוב המאמנים, בעיקר אלה שהיו שחקני עבר ואומנו על ידי מאמנים ותיקים, מכירים מודל אימון קלאסי ומסורתי שבו המאמן הוא הסמכות ועיקר תפקידו מתומצת להעברת האימון, שמירה על משמעת, הכנת הטקטיקה למשחק וניהול המשחק. אז כמו בעולמות תוכן אחרים, גם עולם האימון הנוכחי חייב להתמודד עם תופעה זו ולדעת להתנהל אל מול האתגרים שדור זה מציב. מי שתרמו תרומה משמעותית להבנת דור ה-Y בישראל הם החוקרים עוז אלמוג ותמר אלמוג, שמיקדו את המאפיינים המרכזיים של בני הדור, שהם רלוונטיים מאוד למאמנים:
- דור ה-Y גדל לתוך ההאצה המהירה בפיתוחים הטכנולוגיים בתחום המחשבים והאינטרנט והוא בעל נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. זה דור הילידים הדיגיטליים, הדור שנחשף מגיל צעיר לגירויים גלובליים: מוזיקה, מזון מהיר, שידורי חדשות ואירועים מרחבי העולם, אינטרנט וכד'. כלומר, מאמנים וראשי קבוצות חייבים להבין שמלבד אתלטים מוכשרים, יש להם בקבוצה "חיות רשת", שמקבלים סיפוק וריגוש לא פחותים מלייקים בסטורי מאשר כיבוש שער, בישול, אסיסט או ריבאונד. יותר מזה, עימותים על הכנסת מכשירים סלולאריים למתחם האימונים הופכים להיות כמעט בלתי אפשריים ולעיתים אף מזיקים לקבוצה. לכן, גם לא מפתיע שהרבה מאתגרי הרשת נולדו במוחם הקודח של כוכבי ספורט ובחדרי הלבשה של קבוצות. אין ספק, זהו אתגר עצום למאמנים, שמחייב הבנה והכרה במצב ומציאת דרכים להימנע מעימותים.
- בשל המאפיין הקודם, רוב מכריע של בני הדור הוא בעלי מיומנות טכנולוגית ויכולת לימוד מהירה של מכשירים חדשים ובעל שליטה מלאה במחשב ויישומיו המקובלים, כמו גם ברשת האינטרנט. לכן, שימוש בכלים טכנולוגיים לשיפור יכולות המשחק שלהם הופך להיות משמעותי וחיוני. תוכנות כמו IntelliGym (סטארט-אפ ישראלי שפותח על ידי יוצאי חיל האוויר ומשתמש בטכניקות של שיפור קבלת החלטות לטייסי קרב עבור שחקני ספורט) או תוכנות ניתוח וידאו וסקאוטינג צריכות להפוך יותר ויותר נפוצות בחדרי הלבשה ומועדונים ולהיות חלק ממערך האימון.
- בני דור ה-Y הם בעלי יכולת ונכונות לעבודת צוות ועבודה בקבוצות. זהו מאפיין חשוב מאוד, שלכאורה הוא הכרחי וברור בקבוצת ספורט. עם זאת, מאמנים חייבים להיות קשובים לצורך הזה ולשים לב שהם לא פוגעים במרקם הקבוצתי באמירות, החלטות ו/או פעולות.
- חשוב להדגיש, דור זה מאופיין כחסר יוזמה יחסית לדורות הקודמים, אך עם מוכנות גבוהה ללמוד נושאים חדשים. כלומר, הבנת מאפיין זה מחייבת מאמנים להבין שהם צריכים להיות יצירתיים יותר בגיוס שחקנים לביצוע משימות ומטלות באימונים. מצד שני, יש להם כר נרחב להכנסת תכנים ותחומים חדשים.
- וכאן מגיע המאפיין שבעיני יוצר ללא מעט מאמנים את מירב הקונפליקטים והדילמות בעבודת היום-יום שלהם עם שחקנים. מחקרים בתחום התעסוקה מצאו שלהבדיל מהדורות הקודמים בני הדור הזה אינם מוכנים לוותר על חיי משפחה לטובת קידום בעבודה. הביטחון התעסוקתי לא מדורג אצלם במקום גבוה והם ואינם רוצים לקחת אחריות בעבודה אם הדבר ידרוש מהם להשקיע בכך מאמץ רב. איך זה מתורגם לעולם הספורט. אם בעבר הכרנו את מושג ה- Franchise Player (שחקני מועדון ששיחקו כל הקריירה שלהם עבור מועדון אחד והפכו להיות סמלים ומזוהים עם המועדון), הרי שהיום, למרות חוזים ארוכי טווח, שחקנים עוברים מקבוצה לקבוצה בתדירות ואחרי פרקי זמן קצרים לטובת כסף גדול יותר או ריגושים אחרים. דיבורים על "לשחק עבור הסמל או המועדון" טובים בתור קלישאה, אבל מאבדים את ערכם ותרומתם בחיי היום-יום של קבוצה. בדומה לעניין היוזמה, הציפייה המובנת מאליה ששחקנים צריכים לקחת אחריות ולהשקיע מאמץ רב צריכה להשתנות ואת מקומה צריכה לתפוס הבנה, שמאמן צריך סט שונה של כלים לגרום למוטיבציה מאשר היו למאמנים שלו.
אני אעצור כאן. כי כבר ברשימה הקצרה הזו מצויים מספיק מאפיינים המהווים אתגר עבור כל מערכת שלא בהכרח מצויים בתודעה של מאמנים בימים אלה. עכשיו, בואו נעשה תרגיל קצר ונשחזר שורה של עימותים מפורסמים בשנים האחרונות בין מאמנים וכוכבים בקבוצות שלהם. מהר מאוד תגלו שלא מעט מהם נובעים, בסופו של דבר, מפערים בין דוריים שציינתי ומחוסר ידע והבנה של מאמנים לגבי התופעה ומאפייניה. יותר מזה, אבחון מדוקדק של המקרים מגלה שמידת רגישות והבנה גבוהים יותר מצד המאמנים, היו יכולים למנוע את העימות. שלא תטעו, אני לא אומר שמאמנים חייבים לשנות את דרכם ורק "לרקוד לחלילי השחקנים". אבל, אני כן מצפה ממאמנים להכיר את התופעה ולהבין את ההשלכות של המאפיינים.
לפנייה לכתב/ת 
