האוהד שהתרגל לרע / סיפור קצר
אז היו גם אתמול שלושים אלף, עוד משועממים שהתרגלו, מבושמים מריח הכיסא שלהם. גם היא כבר התרגלה, התרגלה שהקרובים באים לבקר אצלה כל שבוע. הם לא באים מאהבה, אלא מהרגל. כל הדרך הם אפילו מספרים שלא יכולים כבר לראות אותה, וזאת השבת האחרונה שהם באים לבקר
כשהתעורר צביקה בשעה שגם ילדיו עוד ישנים, הוא לא הרגיש אדם. לא שמישהו יודע לענות כל כך מהר על השאלה איך מרגיש אדם. הוא הסתכל על רגליו, ראה שאפילו לא הוריד את הגרביים של היום הקודם, לפחות זה חשב לעצמו, בבוקר כזה גם לבחור גרביים זה פעולה שדורשת מחשבה ופעולה מאומצת. במקרר לא חיכתה לו קופסת אוכל, יותר טוב, עדיף ככה, ללכת לעבודה בלי אוכל זה הליכה אל הלא-נודע, במצבו יותר מרגש מזה אין בנמצא.
האצבעות תפסו את מפתחות הרכב כלוליין ההולך על חבל דק, יפלו יפלו, לא יפלו נגיע לקצה השני בגרוטאה החשמלית הזו. רק "למחרת" של יהודית רביץ התנגן לו בלופ חוזר בחצי שעה שלקחה לו הנסיעה, "ומאוד לא פשוט לחכות" צעק כל פעם שחזרה השורה בשיר, בפלאפון היו ערימות של הודעות שלא נקראו, זרוקות בצג המכשיר כמו חול ים שאיש לא חשב שיוכל לאסוף את כולו.
בעבודה קיבלו אותו יפה, כולם כל כך חייכו לעברו, הנה חתן השמחה הגיע, הוא היה מנת הבשר שלהם באותו היום, אפילו כבר לא בשר משובח, שניצל עם קטשופ מהול במים במקרה הטוב. אבל את צביקה גם זה כבר לא עניין, אם היה עובר דייג, היה פותח את הפה ומכניס את הקרס לשפתו בלי מאבק, בדיוק כמו הקבוצה שלו ללא מאבק. הוא כבר מזמן לא אדם שנאבק, התרגל לעשות את הכל באותה צורה, אותה עבודה, אותן התוכניות ברדיו שהוא שומע בזמן העבודה, אפילו כשהוא כבר מחליט לבשל, הוא מכין לעצמו את אותה המנה מחולקת לשלושה ימים לפחות, חיי נוחות לא נוחים כפי שחשב לא אחת לעצמו.
אז היו גם אתמול שלושים אלף, עוד משועממים שהתרגלו, מבושמים מריח הכיסא שלהם. גם היא כבר התרגלה, התרגלה שהקרובים באים לבקר אצלה כל שבוע. הם לא באים מאהבה, אלא מהרגל. כל הדרך הם אפילו מספרים שלא יכולים כבר לראות אותה, וזאת השבת האחרונה שהם באים לבקר. היא מבחינתה עדיין טורחת, מתלבשת יפה, מנסה להכין ארוחה לתפארת, מכינה כל כך הרבה תבשילים, שאף אחד מהם לא יוצא לה טוב, בשלנית חובבנית לא יכולה להכין כל כך הרבה מנות ולא להרוס את כולן.
צביקה יודע שהיא צריכה להתמקד באחד-שניים, לא יותר, להתמקצע בהם ולעבור הלאה, עד שתוכל להכין שולחן שישתלבו בו הריחות והטעמים בהרמוניה מושלמת, אבל גם לו כבר נמאס להעיר לה, אז הוא מחמיא בנימוס ואוכל מה שנותנים לו.
ואחרי שהם כבר עושים דרכם לביתם, היא מתקשרת להתנצל על ששכחה להוציא את הקינוחים, "נשבעת שיצא לי קרם ברולה שאתם מתעלפים". "בסדר, לא נורא פעם הבאה יצא אפילו טעים יותר". רק צביקה נתקע עם התערובת ביצים הזאת, שהייתה אמורה להיות קרם ברולה עדין ומתוק על החך. הוא אוכל את זה בביסים כמה שיותר גדולים, לא להרגיש כלום ולסיים את זה מהר, כי צביקה נשאר, גם כשבבית ממול מישהי לא מזוהה עלתה לשכן, ומהמרפסת מתחתיו אנשים חוגגים עם ריח מנגל מעלף, צביקה נשאר עד הסוף, לראות אותם מהכיסא החדש שלו שרים לו על הראש.
לפנייה לכתב/ת 
