רוצחים בלימודי מבוא לרפואה: "אפשר רק לחלום על זה"
11 אסירים, בהם גם שפוטים למאסר עולם בגין רצח, סיימו לימודי העשרה במסגרת פרויקט באוניברסיטת בן גוריון. אחד המשתתפים: "בחוץ צחקו עליי שאני לומד רפואה, זו מתנה ענקית". עובדת סוציאלית בכלא: "מיזם אמיץ"
ניסיון לפרוץ את מעגל הפשע: בימים אלה הסתיים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע המחזור השני של התוכנית הייחודית "חלונות לחלומות בקמפוס", שבמסגרתו הגיעו למוסד האקדמי 11 אסירים ללימודי העשרה בתחומים רבים ומגוונים. התוכנית שנעשית בשיתוף שירות בתי הסוהר כוללת לימודי מבוא לרפואה, רובוטיקה, גיאוגרפיה, פיסיקה ופילוסופיה. היום (ה') יתקיים באוניברסיטה טקס הסיום בהשתתפות האסירים ובמעמד נשיאת המוסד, פרופ' רבקה כרמי.
"זה לא מובן להיות באוניברסיטה", אמר אסיר ששפוט לשלוש שנים בגין עבירות סמים. "אני לא בן אדם שאוהב ללמוד ויכול לשבת במקום אחד. לימודים באוניברסיטה נשמע גדול. זה היה הזוי קצת. כשאתה מתחיל את המאסר אתה לא מדמיין דבר כזה. לא חשבתי שאשב ואלמד לימודי רפואה. אנשים בחוץ צחקו כשסיפרתי להם. אמרו 'מה? אתה?' כשהייתי ילד לא אהבתי את בית הספר. תמיד הייתי מחפש לברוח. זו מתנה ענקית. אמרתי שלא אצליח ופתאום השתנתה לי כל נקודת המבט על הלימודים. אני גם רוצה".
משתתף אחר, ששפוט למאסר עולם בגין רצח, אמר: "כשהציעו לי להצטרף לתוכנית לא הבנתי על מה מדברים. אסירים שיוצאים ללמוד באוניברסיטה? זה היה משהו שאפשר רק לחלום עליו. חשבתי שצוחקים". האסיר, שסיים מחוץ לחומות הכלא רק תשע שנות לימוד, משלים עכשיו במקביל 12 שנות לימוד. לדבריו, "אני ממליץ לכל אסיר, לכל בן אדם, לא לפספס את ההזדמנות הזו ללמוד. אנחנו מרגישים כאילו התחלנו לחיות".
הפרוייקט קרם עור וגידים בעקבות הביקורים של סטודנטים וסגל הוראה מהאוניברסיטה בכלא. את המיזם באוניברסיטה מובילה עו"ד ורד סרוסי-כץ מהיחידה למעורבות חברתית. לדבריה, "כידוע, האוניברסיטה פותחת דרך קבע את שעריה גם בפני אוכלוסיות שהנגישות שלהן לקמפוס היא נמוכה, מתוך תפישה שהידע שייך לכולם וכל אחד יכול ללמוד ולהתקדם מהנקודה שבה הוא נמצא".
באוניברסיטה הסבירו כי עולם האקדמיה הוא מרחב שבו אסירים מרגישים אי נוחות, כביכול מקום שלא מיועד להם. יחד עם זאת ציינו בבן גוריון כי השכלה היא כרטיס כניסה לחברה ולתחושת השייכות ושוויון ההזדמנויות. במהלך הפרויקט לומדים האסירים שיש ביכולתם לחשוב ולחלום במושגים שלא הרשו לעצמם עד כה.
רבים מהאסירים שהשתתפו בפרויקט ציינו שהוא גרם להם לחשוב שהם מסוגלים ללמוד, הביעו התעניינות אמיתית בלימודים בעתיד, להם ולילדיהם, וכן העידו שהתחזקה בקרבם המוטיבציה לחזור למוטב.
"האסירים היו מאוד מופתעים מהפרויקט. הם התקשו להאמין שזה יכול לקרות", אמרה רס"ר מורן גינת, עובדת סוציאלית בכלא דקל בעיר. "זה לא חלק מהחלומות שלהם. זה לא נמצא שם. אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא החצר האחורית של החברה. הם אנשים שקופים, שרובנו מעדיפים לשכוח. ופתאום באים לאותו בן אדם ושמים אותו בקצה השני של החברה. בסביבה נורמטיבית ומצליחה. זה מערער. אבל אחר כך זה גורם להם לחשוב מה הם כן יכולים להשיג".
הפרויקט היה מועמד לפרס ארגון הכליאה הבינלאומי בשנת 2017. לשילוב במיזם קריטריונים ברורים. כל האסירים חייבים להיות משולבים בהליך טיפולי, כשהם מוגדרים ככאלה שאינם מהווים סכנה לציבור. על עברייני מין נאסר להשתתף במיזם.
"העובדה שאנחנו עומדים פה במעמד הזה, כאזרחית ועו"סית, זו הוכחה שיש תקווה", אמרה רס"ר גינת. "זה מיזם כל כך מיוחד ואמיץ. הוא נותן אמונה ביכולותיו וכוחותיו של האדם וזה לא ברור מאליו".
לפנייה לכתב/ת 
