כך עובדת שיטת שום טביב
ממנים מאמנים מוכשרים אבל חסרי ניסיון כדי שיוכלו לנצל את מעמדם הנזיל, לשלוט בהחלטות המקצועיות ולפטרם בהזדמנות הראשונה. כל מי שהכדורגל הישראלי חשוב לו צריך לצאת נגד התופעה השכונתית הזו של חלק מבעלי המועדונים
מאמן עבר ישראלי שאימן בקפריסין אמר כך בראיון ב־2010: "אני יכול להגיד דבר אחד, מעמד המאמן בכדורגל הישראלי הוא הנמוך ביותר בעולם. אנחנו כמו סמרטוטים, פעם זורקים אותנו ופעם מנגבים איתנו. נפגשתי עם יו"ר ארגון המאמנים וגם הוא אמר לי שמעמד המאמן הישראלי לא יכול להיות נמוך יותר. מעמד המאמנים בקפריסין הרבה יותר גבוה מזה שבישראל. גם אם זורקים מאמן שם, מכבדים אותו. מאמנים גדולים עובדים בכדורגל הקפריסאי, בטח בקבוצות הגדולות. משלמים הרבה יותר ממה שמשלמים למאמנים ישראלים. יש כמה דברים שונים ובעיקר הכבוד הגדול שעושים למאמנים בקפריסין". הדובר - יצחק שום.
אז שומי הפך עורו ומילותיו שלו יכולות לעזור למסאי דגו בראיון אחרי הפיטורים מהפועל כפר סבא. הסיפור על פיטוריו של דגו לאחר ניצחון במשחק גביע ועונה מוצלחת מקצועית, בגלל חוסר רצונו לקבל את תכתיבי בעל הבית שום, ממחיש בעיה עמוקה של הירידה במעמד המאמן בישראל ונסיונות של חלק מבעלי הבית להחליט מקצועית. ובמילים אחרות – שכונה.
מכולת שכונתית, בר שכונתי, מסעדה שכונתית – מה שמאפיין אותם לרוב זה שבעל הבית הוא הטבח, הגזבר, הקופאי, איש השיווק וכן הלאה. לפעמים בעל הבית אכן כישרוני באופן יוצא דופן. אך הסיכוי של העסק להגיע לגדולות מוגבל בהתנהלות עסקית כזו. ברור שבסופרמרקט או במסעדה מכובדת ישנה הגדרת גבולות ברורה עבור כל אחד מבעלי הסמכות בעסק, כאשר המטרה היא לאייש בכל תפקיד את המוכשרים ביותר. כך גם אמור להיות במועדון כדורגל.
בעלים זה בעלים. מאמן זה מאמן. ואם רוצים – מנהל מקצועי זה מנהל מקצועי. בעלים ממנה את בעלי המקצוע והוא בוחר אותם. כאן אמורה כמעט להסתיים מעורבותו בעניינים מקצועיים אלא אם הוא לא מרוצה ומוזמן לפטר. מנהל מקצועי, אם קיים, מתווה דרך ועוזר בבחירת מאמן וכן בבחירת שחקנים המתאימים למועדון. מאמן ראשי צריך להחליט מה קורה על הדשא ומנסה לשפר יום יום את השחקנים ואת דרך המשחק של הקבוצה. פשוט. לא עבור שום וטביב.
שום וטביב רוצים למנות מאמנים מוכשרים אבל חסרי נסיון כדי שיוכלו לנצל את המעמד הנזיל של המאמן הלא מוכר ולשלוט בהחלטות מקצועיות של הקבוצה. ברור שמאמן שיודע שאין לו מוניטין מקצועי חושש להיות מפוטר ולצאת לשוק המאמנים המובטלים. ושוב יצחק שום מיטיב להסביר זאת בעצמו בראיון ב־2014 – "נוח ליו"ר לקחת מאמן צעיר שהוא יכול לומר לו מה הוא רוצה. המאמן, כדי להיכנס למעגל, מוכן לסבול". אז כשנתיים אחרי הוא קנה מועדון והפך ליו"ר. המטרה של בעלים מסוג זה היא בעצם להיות המאמן. עד כאן לגבי התופעה שהומחשה לעילא בסיפור שום־דגו.
תופעה נוספת, דומה אך שונה, מתרחשת אצל בעלים אחרים בליגת העל ואותה מייצגים איזי שירצקי ואשר אלון. מי שמכיר את ההיסטוריה יודע שגם הם מעורבים מקצועית וניחנים בטביעת עין שלא מביישת שום סקאוט. גם בבחירת שחקנים וגם בבחירת המאמנים הם מחפשים כישרונות צעירים ואנשי מקצוע איכותיים עם יותר דגש על פוטנציאל מאשר על קורות חיים.
ההבדל הוא שברוב המקרים (איזי נפל פעם-פעמיים) הם מבינים את חלוקת התפקידים ונותנים למאמן את הסמכות לקבל את ההחלטות המקצועיות הסופיות וכך הם בעצם מתפקדים כמנהלים מקצועיים אבל לא כמאמנים. המטרה שלהם בבחירת מאמן היא כמו ניסיון למצוא את הברק בכר הבא, אותו קידם ומצא שירצקי עצמו.
מועדון בולט נוסף שמשקיע במציאת וטיפוח מאמנים הוא בית"ר תל-אביב/רמלה. הבדל משמעותי בין שתי התופעות הוא שבראשונה פיטורי מאמנים הם חלק מהשגרה ובשנייה ישנו נסיון לבנות המשכיות מסויימת.
שתי התופעות בשילוב עם מצב כלכלי רע וצורך לצמצם במשכורות גרמו למצב מטורף בו חוץ ממאמני החיפאיות, ניר קלינגר ופרד רוטן, אף מאמן בליגת העל לא היה מאמן כדורגל ראשי לפני עשור. ורובם מספר שנים בודדות בלבד. ומנגד, מאמנים עם ניסיון ורזומה מרשים יושבים בבית או מאמנים בליגות זוטרות אחרות.
שמות כמו רוני לוי, אלי כהן השריף, אלי גוטמן, אברהם גרנט, דרור קשטן, אלישע לוי, רן בן שמעון ודומים היו יכולים לתרום רבות לשיפור הרמה בליגה. אם מאמנים כמו יוסי אבוקסיס או חיים סילבס ימשיכו להתקדם אולי גם הם עוד כמה שנים כבר לא יקבלו עבודה בליגת העל. ומה ההשלכות?
אומרים שאין חכם כבעל ניסיון. מה שבטוח זה שניסיון בסיטואציות רבות משפר מאמן כדורגל כמו כל בעל מקצוע. ולכן הליגה אצלנו מתאפיינת ברמה מקצועית נמוכה אצל רוב הקבוצות ובולט חוסר במאמנים אשר שולטים ומגיבים למצבים שונים על המגרש בצורה מוצלחת ומעניינת.
בנוסף - כאשר התוצאות לא מרשימות, לפעמים בגלל החוסר הניסיון, קל יותר לפטר מאמן צעיר (אהה...וזול) וזה מגדיל את כדור השלג של הרמה הנמוכה בשל חוסר בהמשכיות שחשובה כל-כך בבניית קבוצה מוצלחת. 11 מתוך 14 ממאמני ליגת העל מונו בשנה האחרונה. נתון מטורף ואפילו עצוב... יוצאי הדופן, אשר גם הם מאמנים שנים לא רבות במועדוניהם – סלובודאן דראפיץ' (שנה וחצי), ברק בכר (שנתיים וחצי) ויובל נעים (שלוש וחצי). שלושה שאכן מוציאים מהקבוצות שלהם יכולת מרשימה ביחס לשאר. כל אוהד שטובת הכדורגל הישראלי כנגד עיניו צריך לצאת כנגד התופעה הזו. זו בעיני אחת הסיבות המשמעותיות לירידה ברמת הכדורגל בארץ.
לפנייה לכתב/ת 
