אימא הולכת לשירותים - והילדים מצטרפים
"אי אפשר שתי דקות לעצמי בבית הזה?" אפשר, אבל זה תלוי בך. למה יש משפחות שהילדים נכנסים עם ההורים ובעיקר עם האימהות לשירותים - ומה אפשר לעשות עם זה?
את נכנסת הביתה אחרי יום עבודה מתיש ושעה וחצי בפקקים, וכל מה שאת רוצה זה ללכת לשירותים, וכל מה שהילדים רוצים זה את אימא שלהם. הר של ייסורי מצפון שהילדים לא ראו אותך כל היום, ואת מוצאת את עצמך בשירותים עם ילד אחד לפחות או לכל הפחות מנהלת שיחות מאחורי הדלת הסגורה, כשכל מה שאת רוצה זה כמה דקות של שקט לעצמך, ואין רגע דל, הם אחרייך.
לפעמים זה מתחיל כשהילדים עוד קטנטנים, ואת חוששת להוריד מהם את העיניים, ומרוב חרדה לוקחת אותם איתך לשירותים. הבעיה היא שזה לא נגמר בגיל שנה-שנתיים, אלא מתקבע כהרגל - ששירותים זה לא מקום שאימא הולכת אליו לבד.
בדרך כלל אני לא נוהגת לכתוב או לדבר להורים בלשון נקבה אלא לפנות לשני ההורים גם יחד, מתוך הנחה ששני ההורים מנהלים יחד את המשפחה, וגם כי יש משפחות שיש בהן רק הורה או הורים ממין זכר. עם זאת, ממדגם לא מייצג שעשיתי (ותקנו אותי אם אצלכם זה אחרת), זה מסתמן כעניין של נשים, ובדרך כלל גם עם הבנות שלהן.
"נכון! עם בעלי זה אחרת", ענתה לי אימא שטענה ש"הבת שלי לא נותנת לי ללכת לשירותים לבד" כששאלתי אותה אם גם לאבא הילדה לא נותנת ללכת לשירותים לבד. בת השנתיים כנראה כן מסוגלת להמתין דקה-שתיים לבדה. היא פשוט מצאה אצל אימא כפתור, וילדים לוחצים על כפתורים שעובדים אז כנראה שלפחות בעניין הזה אבות מצליחים יותר להציב גבולות, ושאפו לכם.
הצבת גבולות לעצמך
העניין עם גבולות הוא שאנחנו מציבים אותם קודם כול לעצמנו. למה הכוונה? זה טבעי שהילדים זקוקים לאימא שלהם, במיוחד אחרי שלא ראו אותה כל היום, וגם ייסורי המצפון שמלווים את כולנו בחיים שמורכבים מגם-וגם-וגם-וגם (בית, זוגיות, ילדים, קריירה, חברים, תחביבים, זמן לעצמי) הם נפוצים מאוד. אך זה מאוד טבעי שיש לך צרכים ורצונות משלך, משהו שרבות מאיתנו נוהגות לדחות לאי שם בסוף הרשימה פינת אף פעם לא.
את הצרכים והרצונות שלך את צריכה להגדיר קודם כול לעצמך. את הגבולות שלך את צריכה להציב - קודם כול לעצמך. לומר לעצמך - אני לא מוכנה ש... ייכנסו איתי לשירותים/ למקלחת/ לחדר כשאני מתלבשת. אפילו שלא ידברו איתי מהדלת, זה לא באמת מאפשר שקט. להגדיר לעצמך - אני זקוקה לחמש דקות לעצמי כשאני נכנסת הביתה, ולא רק כשאני נכנסת הביתה, ורק אחרי שאגדיר זאת לעצמי - אוכל לתווך זאת לבני משפחתי.
קראו עוד:
12 משפטים שהורים צריכים לומר לבנותיהם
הגיל האמיתי שבו מסתיים גיל ההתבגרות
האימא שניסתה זאת עם בת השנתיים דיווחה על הצלחה כבר בפעם הראשונה, וזאת בזכות שלושה דברים: האחד, היא החליטה להגדיר מחדש את הגבולות שלה, השני - היא הסבירה לילדה בנעימות ולא בכעס: "אני הולכת רגע לשירותים וסוגרת את הדלת", והשלישי - היא אמרה לבת שלה: "אני סומכת עלייך שתסתדרי רגע בעצמך", וזה בעיניי משפט הקסם.
כולנו רוצים שיסמכו עלינו, כולנו רוצים להוכיח שהיה כדאי לסמוך עלינו. חשבו איך אנחנו עושים אקסטרה מאמץ כאשר הבוס בעבודה אומר לנו משפט כזה, אז בוודאי גם הילדים. אני ממליצה להשתמש במשפט הזה בכל פעם שנרצה להציג להם גבול חדש.
דוגמה אישית
"להציג גבול" בג' זו לא טעות - כי את הגבולות שלנו אנחנו מציבים רק לעצמנו. אין לנו שליטה על אחרים, ולכן אנחנו לא יכולים להציב להם דבר. ומאותה סיבה בדיוק, משום שהגבולות הם שלנו, עלינו האחריות לשמור עליהם - לא על הצד השני. להבדיל, כמו גבולות של מדינה - אם אנחנו לא נשמור על הגבולות שלנו, מי יעשה זאת?
ודבר חשוב לא פחות הוא המסר שעובר לילדים בדוגמה האישית הזו: כשאנחנו מגדירים את הגבולות שלנו הם לומדים להגדיר את הגבולות שלהם, כשאנחנו מעבירים מסר שלשירותים ולמקלחת נכנסים לבד (ילדים שעצמאים כבר בעניינים אלה) – זה מה שהם לומדים.
שוחחתי גם עם אימהות בעלות גישה שונה משלי ועם אימהות שאין להן בעיה שלפעמים הבנות שלהן נכנסות איתן למקלחת או לשירותים. הן אמרו שזה הזמן האינטימי של בנותיהן לשוחח איתן, בחדרי חדרים הן נפתחות ומרגישות נוח יותר.
זו לא בעיה - עד שזו בעיה. כלומר אם זה בסדר מבחינתכם ומבחינת הילדים שלכם, ואם אתם מלווים את ההתנהגות הזו במסר והסבר עם מי מותר להתקלח ועם מי אסור - זה בסדר.
העיקר שמאחורי כל גבול יהיה ערך, שיעבור מסר ושהגבולות יהיו מוסברים. ואגב, את הגבולות אנחנו מגמישים ומזיזים עם השנים ועם התבגרות הילדים. חשוב שלא ננחית על הילדים "מותר" ו"אסור" באופן שעלול להיתפס אצלם רנדומלי וחסר היגיון, פשוט משום שלא טרחנו להסביר את ההיגיון. ילדים מחפשים היגיון וסדר בעולם, ואנחנו אלה שאמורים להניח להם את הגבולות, הכללים, הערכים וההסברים. גם בכל הנוגע להתנהלות במקלחת ובשירותים.
הכותבת היא מדריכת הורים, מנחת קבוצות ומאמנת אישית להורים ולמתבגרים מוסמכת מכון אדלר
עוד כמה דוגמאות להצבת גבולות לילדים:
לפנייה לכתב/ת 
