המשבר שלא היה: באג 2000 והשיאים המוזרים של השקל
העולם כולו התכונן לגרוע מכל - ובבנק ישראל הדפיסו שטרות בהיסטריה: הפאניקה של סוף 1999 אולי לא הסתיימה באפוקליפסה דיגיטלית כפי שחזו נביאי הזעם, אבל היו לה השלכות אמיתיות על הכלכלה הישראלית. "70 שנה, 70 שיאים" - פרויקט מיוחד לקראת יום העצמאות, כתבה שביעית בסדרה
התחושה הכללית הייתה שסוף העולם מחכה לנו ממש מעבר לפינה: חשבונות בנק יתאפסו, קופות יתרוקנו, חסכונות ייעלמו, מכשירי הכספומט ישבקו חיים. זמן מעולה להצטייד בערמת שטרות מתחת לבלטות, רגע לפני שכלכלת העולם כולה נכנסת לעידן פוסט-אפוקליפטי.
לא, אנחנו לא מדברים על המשבר הכלכלי העולמי של 2008 או על התפוצצות בועת הדוט.קום. גם לא על קריסת הבנקים הישראליים אי אז בשנות ה-80. הכוונה כאן היא דווקא למשבר שלא היה - באג 2000. העולם כולו התכונן לקריסת מערכות טוטאלית - והתעורר ב-1 בינואר לסתם עוד בוקר של הנגאובר שגרתי.
אבל לבאג 2000 - או יותר נכון, להכנות לבאג 2000 - היו גם השלכות אמיתיות על הכלכלה, ובישראל הובילה ההיסטריה הכללית לכמה מרגעי השיא המפתיעים של השקל החדש.
הסיבה לכך היא שבנק ישראל לא התעלם מהפוטנציאל ההרסני של החלפת הקידומת. שם נערכו לגרוע מכול - ובמקרה שלהם הייתה המסקנה המיידית שצריך להדפיס כסף. הרבה כסף. כך נרשמה 1999 כשנה שבה מחזור המטבע - כלומר סך המזומנים שמחזיקים הציבור והבנקים יחדיו - זינק בשיעור הגבוה ביותר מאז המעבר לשקל החדש ב-1986. מ-11.3 מיליארד שקל - ל-14.9 מיליארד. עלייה של יותר מ-30%.
באותה תקופה, בד בבד עם ההצטיידות רחבת ההיקף של הציבור במזומנים מחשש לבאג 2000, הוחלפה גם הסדרה הראשונה של השקל. אבנר הלוי, מנהל מחלקת המטבע בבנק ישראל באותם ימים, הכריז כי אחת מתופעות הלוואי של ההיערכות לתקלות הפוטנציאליות תהיה האצת ההנפקה של שני השטרות החדשים - בעלי ערכים של 50 ו-200 שקל - ומנגד האטה בספיגת השטרות הישנים. הדבר הוביל לשיא נוסף שנרשם באותה שנה - בביקוש לשטרות, שעמד על 149 מיליון (הביקוש מבטא את השינוי במספר השטרות שבמחזור עקב ההפרש בין המשיכות מבנק ישראל לבין ההפקדות).
"אם התנהגות הציבור לא תהיה שקולה, יהיה לכך מחיר"
מה שהוסיף לא מעט לחששות ממחסור בשקלים הוא סגירת הבנקים לשלושה ימים בזמן חגיגות המילניום החדש: שנת 2000 נכנסה בשישי בלילה, והסניפים היו סגורים במהלך שישי, שבת וראשון.
בכנסת הוקמה ועדה שפיקחה על ההיערכות של ישראל לקראת באג 2000 בכלל ועל היערכות הבנקים בפרט. "מחלקת המטבע בבנק ישראל נערכת כדי לספק לבנקים כמות גדולה מהרגיל של מזומנים לקראת הימים האחרונים של השנה – זאת למקרה שיגבר הביקוש למזומנים בציבור מחשש לתקלה עקב באג 2000 או משום שהבנקים יהיו סגורים במשך שלושה ימים רצופים", אמר אז לוועדה המפקח על הבנקים, ד"ר יצחק טל, בדיון ההיערכות המרכזי שהתקיים ב-10 באוקטובר 1999.
"בנושא המזומנים מושקעת הרבה מאוד חשיבה כדי להיערך לביקושים של הלקוחות, שאנחנו לא יודעים מה הם", הוסיף מנהל אגף ארגון בבנק הפועלים, עמרם בר-אילן. "נעשית יותר מהכפלה של כמות המזומנים, וזה לא ביום האחרון של השנה, אלא הרבה לפני כן. תהיה מערכת מעקב יומית כדי שנוכל לדעת כמה מזומנים הלקוחות מושכים, בכל סניף ובכל רגע. נכפיל גם את כמות הכספים בבנקטים".
בר-אילן הצביע על החשש העיקרי מבחינת הבנקים: "הדבר המרכזי מבחינתנו זה לא כמה כסף יש בכספות, אלא מערכת הובלה נוספת שתאפשר לשנע במהירות את הכספים לפי הביקושים. אני מקווה שהקהל לא ייגרר לבהלה". גם המפקח טל הביע חשש מבהלת הציבור: "החשש הוא שהציבור יגיב בצורה לא שקולה ויכפה על המערכת הבנקאית מהלכים לא סבירים. יהיה לכך מחיר יקר", הוא הזהיר.
בתחילת נובמבר 1999 החליטו האוצר ובנק ישראל להכפיל את כמות המזומנים במחזור ל-25 מיליארד שקל כדי לענות על הביקוש המוגבר לכסף. התוכנית יצאה לפועל באופן חלקי בלבד, כפי שמראים הנתונים בפועל (כאמור, כמות המזומנים בסוף השנה עמדה על פחות מ-15 מיליארד). למרבה המזל, כגודל החששות ערב השנה החדשה – כך עמוקה אנחת הרווחה שנשמעה אחרי שהתברר שהכול היה ספקולציות מוגזמות. העולם לא עמד מלכת, הרמזורים המשיכו לעבוד, ואף לא שקל אחד נגרע מחשבונות הציבור.
גם להתפוגגותה של אווירת הפאניקה היו השפעות על הכלכלה הישראלית: בשנת 2000 - לראשונה בתולדות המדינה - רשם מחזור המטבע ירידה בהשוואה לשנה הקודמת (6%) והסתכם ב-13.9 מיליארד שקל, לעומת 14.9 מיליארד שנה קודם לכן.
הציבור גילה שהצטייד בעודפי מזומנים לשווא והחזיר אותם לבנק. הבנקים בתורם החזירו את הכסף לבנק ישראל – וכך, באותה שנה, הופקדו הכי הרבה שטרות בבנק ישראל אי פעם: 225 מיליון שטרות, יותר מ-11% ממחזור השטרות במדינה.
הכספומטים מתרבים
שינוי דרמטי נוסף בכמות המזומנים נרשם ב-2005, אז קפץ מחזור המזומנים ביותר מ-17%. באותה שנה החליט בנק ישראל להסיר את הפיקוח על עמלת המשיכה ממכשירים למשיכת מזומנים הממוקמים במרחק של חצי קילומטר או יותר מסניף בנק – והשינוי היה תמריץ להגדלת מספר המכשירים של הבנקים ולכניסתן לשוק של חברות פרטיות נוספות, אשר עמלת המשיכה שהן גובות אינה בפיקוח.
כספומטים החלו לצוץ תחת כל עץ רענן - במרכזי קניות, בבתי חולים, במקומות ציבוריים ואפילו בפיצוציות. שנה אחר כך הגידול במחזור היה מתון הרבה יותר (4%).
אגב, סך המשיכות הגבוה ביותר מכספומטים בבנקים נרשם ב-2016 - אז נמשכו 99.1 מיליארד שקל – ובהתאם גם סכום המשיכה הממוצע ממכשיר בנקאי אוטומטי רשם שיא חדש: 852 שקל. נכון לשנת 2016 בישראל ישנם כ-5,500 מכשירים אוטומטיים למשיכת מזומן, מהם 2,030 בבעלות הבנקים והשאר שייכים לחברות פרטיות.
אם נשים רגע בצד את שנת 2000, שבה הייתה כאמור ירידה במחזור המזומן, השיעור המתון ביותר בגידול המזומנים נרשם ב-2016 (3%). ההסבר לכך הוא ששנה קודם היה גידול חריג של 16% בכמות המזומן. סיבה נוספת היא שב-2016 גדל היקף המזומן שהופקד בבנק ישראל ומקורו בין היתר בעודפי מזומן שהצטברו ברשות הפלסטינית.
עוד כמה שיאים של השקל הישראלי:
שיא המזומן: כמות השקלים הגדולה ביותר אי פעם היא למעשה היום. על פי נתונים עדכניים של בנק ישראל, סך המזומן הנמצא בידי הציבור והבנקים מסתכם בכ-81.7 מיליארד שקל.
זה בידיים שלנו: 2014 ו-2016 הן השנים שבהן החזיק הציבור הכי הרבה מזומן - 90% מסך המזומנים היו בידי הציבור ורק 10% נשמרו בכספות הבנקים.
שמור בכספת: ב-1999 היה שיעור המזומן שהוחזק בידי הציבור הנמוך ביותר - 71%. השאר נח לו בקופות הבנקים.
השטר הנפוץ ביותר: עד שנת 1997, 50 שקל היה הנפוץ ביותר מבין השטרות. ב-1998 לקח שטר ה-100 שקל את הבכורה, וב-2011 הועבר הכתר לשטר ה-200 שקל, שהוא הנפוץ ביותר גם כיום: 50% מהשטרות הם בערך זה.
מזומן פג תוקף: ב-2016 הוצאו מהמחזור הכי הרבה שטרות בשל בלאי - לא פחות מ-222 מיליון שטרות, פי שניים מהבלאי הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בבנק ישראל. הסיבה העיקרית לכך היא החלפת השטרות הישנים מסדרה ב' בשטרות החדשים מסדרה ג' (בעיקר השטרות בערך של 50 שקל).
