הסיפור שלא סופר על גורו הזוגיות של ישראל
"כך תגרמי לו לרדוף אחרייך", מצהיר ספרה של המומחית לפסיכולוגיה זוגית, מיכל מילרמן, שמפרסמת את עצמה נמרצות ברשתות החברתיות ובכתבות תדמית. מילרמן מבטיחה לרבבות הלקוחות שלה להשיג כל גבר. להשיג את מילרמן זה כבר עניין מסובך בהרבה. אולי בגלל שהיא לא קיימת
קואצ'רים, גורואים, מנטורים — נראה שבמציאות של 2018 מי שלא נעזר באחד, לא ממש קיים. ובעולם דיגיטלי מנוכר וקר, כשהתקשורת בין נשים לגברים הפכה זה מכבר ללא יותר מהבהוהים אלקטרוניים על־גבי מסכים מרצדים, כשבני־זוג למפגשים מיניים נטולי משמעות נבחרים בהנפת אצבע ימינה או שמאלה, אחד מהתחומים שהפך לרותח במיוחד הוא מציאת בן או בת הזוג המושלמים.
בין המנטורים הרבים שמציעים לפנויים־פנויות את עזרתם בתחום, בולט שמה של מיכל מילרמן. "גורו־יחסים, מדריכה ומומחית לפסיכולוגיה זוגית", היא מוצגת באתר שלה, "סנסציית הזוגיות של ישראל". מילרמן פונה לרווקות ומציעה להן דרך בוטה להשיג את אביר חלומותיהן: לשחק עם ליבו. להתעלל קצת, להיות קשה להשגה, לזרוק, להחזיר, להיות מניפוליטיבית. כי בתחבולות תעשי לך חתן.
נשים רבות כבר קנו את המדריך שלה, "כך תגרמי לו לרדוף אחרייך" שמו, שנמכר רק במהדורה אינטרנטית, במחיר של 127 שקל. ויש גם מדריכים וספרים נוספים פרי עטה של מיכל, קורסים וסדנאות ברשת. עם כזאת הצלחה, הייתם מצפים שמילרמן תחרוש את האולפנים. תעבור מתוכנית בוקר לתוכנית לייף־סטייל, ופניה יופיעו תמידית על המסכים לצד מיטב הסטייליסטיות והשפים. אז איך זה שזה לא קורה? מי את, בעצם, מיכל מילרמן? האם את בכלל קיימת? אז קבלו את המרדף המשונה והפתלתל שערכנו אחרי הגורו החמקנית.
"אני הולכת לתת לך שיטה שתראה לך כיצד צעד אחר צעד, תוכלי לגרום לגבר המיוחד שבגללו הפרפרים בבטן שלך פוצחים בריקוד חסר מעצורים, להסתכל לתוך עינייך ובקול שמעביר צמרמורת נעימה על עורך, לבקש ממך (לפעמים אפילו להתחנן) להיות במערכת יחסים רצינית, מחייבת ומונוגמית איתו", כותבת מיכל. הספר נכתב בגוף ראשון והשפה היא החלטית מאוד, בטוחה בעצמה ובעיקר מבטיחה תוצאות מיידיות. "באהבה גדולה, מיכל מ.". כך נחתמת ההקדמה. בהמשך מתואר בספר כיצד עובד "מוחם של גברים", מה הם מחפשים, איך ליצור מתח מיני.
הגברים ממוינים לכמה סוגים, בהם "השחקנים" (כאלה שיוצאים לדייטים רק כדי לשכב עם בחורות, ומשקרים שהם מחפשים זוגיות), "הדובים הפצועים" (כאלה שסוחבים עימם טראומות מאקסית מיתולוגית) ו"זכרי אלפא" (ציידים שבטוחים שהם יכולים להשיג כל אישה). את כולם מבטיחה מילרמן "להפיל". השיטה מעוררת מחלוקת, לכל הפחות. בין היתר, היא מייעצת לקוראות שלה "לזרוק את הגבר" שלהן, אבל רק כדי לגרום לו להתעניין בהן יותר ושיטות נוספות שיגרמו לגבר "להתחנן כדי שתהיי חברה שלו".
ספרה של מילרמן משווק באתר ליידי'ס, השייך לחברת ניו־ויז'ן הדרכות. עמוד הפייסבוק של ליידי'ס עושה רושם לא פעיל במיוחד, אך נמצאות בו כמעט 19 אלף נשים. החברה עצמה, לעומת זאת, פעילה בהחלט, גם לפי בדיקה שערכנו ברשם החברות. ניתן לרכוש כיום בצורה פשוטה את ספרה של מילרמן ומאמצי השיווק שלו נמשכים כל הזמן, בין השאר באמצעות פוסטים ממומנים שצצים בפיד הפייסבוק של נשים (רבות מהן מגיבות בתערובת של שעשוע ועלבון, מכיוון שהאלגוריתם החכם של הרשת החברתית זיהה שהן רווקות שמחפשות זוגיות) וגם באמצעות "עדויות" של נשים נואשות שפנו לעזרה וזכו להצלחה כבירה. הפוסט האחרון, אגב, נשלח אתמול.
לפני שבוע, למשל, פורסם באתר מייל שנכתב על־ידי אישה שבורה שבן הזוג שלה זנח אותה, והיא חייבת להחזיר אותו אליה. מה לעשות? ובכן, כל־כך פשוט: כדי לדעת, "יהיה עלייך להירשם לאחד הקורסים או לרכוש את אחד הספרים. בהרבה אהבה, מיכל מ". שאלה אחרת שפורסמה באתר עסקה במילים שיש לומר לגבר כדי "ליצור משיכה וכימיה מיידית איתו". גם במקרה הזה, הדרך לתשובה עוברת דרך תשלום ורישום לאחד הקורסים של מיכל. גם על המייל הזה חתומה מיכל באופן אישי.
"מיכל, זה פשוט עובד מדהים, הדברים שאת נותנת. עכשיו אני מבינה שהספר הזה הולך לתת לי את הכוח לקבל את הגבר שאני רוצה", כותבת מי שמוצגת באתר בשם עינב. "מיכל, אני חייבת להגיד לך שהעקרונות שלך והצעדים שלך עובדים פשוט מעולה", כותבת מישהי אחרת בשם עדי.
ויש למיכל דרך נוספת לשווק את עצמה: כתבות תדמית שמתחפשות לראיונות עיתונאיים לכל דבר. כך, בכתבה שפורסמה במגזין כלכלי יוקרתי, מספרת הכותבת (בדיקה העלתה כי לא קיימת עיתונאית בשם זה) כיצד היא יושבת לראיון עם מילרמן בבית קפה תל־אביבי מוכר מאוד.
הפייק־כתבת מתארת את מילרמן באריכות: בשנות ה־30 לחייה, ביישנית באופן מפתיע. היא למדה תקשורת וסוציולוגיה, ואחר כך עבדה בתפקיד ניהולי בתחום הנדל"ן. יום אחד היא התעוררה בבהלה, חוששת שתגמור "רווקה מזדקנת פלוס חתול". והשאר, היסטוריה. בכתבה מופיע צילום של אישה צעירה ונאה, שהבעת פניה המהורהרת אומרת "מי אני, מה אני". הכיתוב מצהיר שזוהי מילרמן המסתורית. אבל אוי לאכזבה: מסתבר שזו תמונת אילוסטרציה גנרית שמככבת באינספור אתרים ובלוגים מרוסיה ועד הודו ואיראן שמוקדשים לזוגיות.
"קראתי את הספר לפני שנתיים", מספרת יהודית (שם בדוי). "הייתי רווקה וחשבתי שאולי אני עושה משהו לא בסדר, ושזו הסיבה שאני לא מוצאת בן־זוג. שוחחתי על כך עם חברות שלי ואחת מהן שלחה לי את הלינק לספר של מיכל. קראתי את גם כל מיני ראיונות שערכו איתה באינטרנט, אז החלטתי לקרוא את הספר. היו בו עצות שימושיות".
הוא עזר לך?
"לי לא. היום אני בזוגיות ללא קשר לעצות שהספר נתן, אבל אני בטוחה שהרבה רווקות במצוקה תלו בו תקוות רבות".
"אין לי את הפרטים של מיכל פה"
אני מתקשר למכון ליידי'ס ומציג את עצמי כתחקירן מטעם תוכנית בוקר בטלוויזיה ומבקש להזמין לאולפן את הגורו הנחשקת מילרמן. "אה, תשלח פנייה דרך האתר", עונה לי הנציגה מהצד השני של הקו. "כן, אבל אני לא לקוח. אנחנו עושים מחר אייטם על קמפיין #me too, והספר של מיכל בעצם קשור לנושא", אני עונה. בקולה של הנציגה ניכר בלבול. "הם מטפלים כרגע בפניות קודמות", היא משיבה לי. בתגובה, אני מבקש לדבר עם יחסי הציבור של ליידי'ס. "תראה, הגעת למענה חיצוני. אתה צריך להתקשר בשעות הפעילות, בין 12:00 ל־19:00", נאמר לי.
ב־12:15 אני מתקשר שוב. קצת קשה להאמין שסופרת שמקדמת ספר תגיד לא להזדמנות להופיע בתוכנית בוקר ולקדם את עסקיה. "ליידי'ס שלום", עונה לי הנציגה, אך גם היא מסבירה שהיא בעצם נציגה של חברה חיצונית, ודווקא לא מטעם ליידי'ס. "אתה יכול לשלוח מייל", היא אומרת. "אבל אמרו לי שב־12 הם מתחילים לעבוד", אני מתעקש. "כן, אני לא יודעת. אני נציגה של חברה חיצונית", היא משיבה.
"בסדר, אז איך אני יכול להגיע למיכל?", אני שואל. "אין לי פה מספר שלה. אין לי פרטים עליה", משיבה הנציגה. "אני ממש חייב שהיא תגיע מחר לאולפן", אני משתדל לשכנע, "זו ממש בקשה אישית של העורך, ואני בבעיה. את חייבת לעזור לי להגיע אליה". אולי בכל זאת יש לך את פרטיה? אין, תנסה במייל. אולי יש לכם איש יחסי ציבור? אין. איש קשר אחר שיכול לעזור? אין. "מצטערת, אין לי לעזור לך", מסכמת הנציגה מהצד השני של הקו. "אבל היא קיימת, כן?", אני שואל בטון מעט חשדני. "כן, ברור. היא קיימת", עונה לי הנציגה מהצד השני של הקו.
אז אני שולח מייל, ושוב מציג את עצמי כתחקירן של תוכנית בוקר שממש־ממש חייבת לראיין את מיכל. הודעה אוטומטית מוסרת לי שבקשתי מטופלת. נכון לכתיבת שורות אלו, לא התקבל מענה לאותו מייל. שיחה נוספת מטעמנו מגיעה כחצי שעה מאוחר יותר. "קראתי את הספר של מיכל ומאוד הושפעתי ממנו", אומרת יעל, שמציגה את עצמה כמעריצה של מילרמן. "אני אשמח להיפגש איתה ואין לי בעיה לשלם". גם הפעם התשובה היא: תשלחי מייל. "אבל כבר פניתי פעמיים בשבוע שעבר וביקשתי להיפגש עם מיכל. לא קיבלתי תשובה", אומרת יעל ומוסיפה, "אני לא מבינה, היא לא רוצה לקוחות? לא הבנתי למה אני צריכה לרדוף אחריה". "אני יכולה לכתוב שמדובר בפנייה חוזרת ודחופה, אבל יותר מזה אין לי מה לעשות", משיבה הנציגה.
"משהו לא הסתדר לי", אומרת ניצן (שם בדוי), שקראה את הספר ושילמה עליו 150 שקל (המחיר ירד בינתיים). "אני מדברת וקוראת אנגלית ברמת שפת־אם, וכשקראתי את הספר, הייתה לי תחושה שמדובר בספר מתורגם. לכן רציתי להיפגש איתה". לפני שלושה שבועות, לאחר שקראה את הספר, שלחה ניצן מייל לליידי'ס, וביקשה להיפגש עם המחברת, או לכל הפחות לשוחח איתה בטלפון. היא קיבלה במייל את התשובה הבאה: "מיכל נותנת מענה לשאלות ומדברת עם תלמידות במסגרת פורום הליווי. על־מנת להשתתף בפורום יש לרכוש תחילה את אחד הקורסים המגיעים, ולאחר מכן תוכלי גם להיוועץ עם מיכל במידה ותצטרכי".
"כל הזמן מתקשרים אליי"
בדיקה זריזה בספר הפסיכולוגים מעלה את התוצאה הצפויה: בישראל לא רשומה פסיכולוגית בשם מיכל מילרמן. הדמות החתומה על הספרים היא אולי מומחית לפסיכולוגיה זוגית, אבל כאמור, אין פסיכולוגית בשם מיכל מילרמן. אני מנסה לחפש את שמה של מיכל באינדקס לשכת המאמנים בישראל, שכן בעבר כבר פורסם כי קואצ'רים רבים מציגים את עצמם כפסיכולוגים. גם כאן, התוצאה זהה: אין קואצ'רית בישראל העונה לשם מיכל מילרמן. בדיקה באינדקס ICF הבינלאומי, שנחשב לאמין ביותר, מעלה תוצאה זהה: אין שום קואצ'רית העונה לשם מיכל מילרמן.
בארץ רשומה אישה אחת בלבד בשם מיכל מילרמן. היא בעלת תואר שני בתימלול, עריכה וסיוע אקדמי מאוניברסיטת חיפה. אני מתקשר אליה. "היי, את קשורה במקרה לספר שכתבה מיכל מילרמן?", אני שואל. "לא, ואני מופתעת שהגעת אליי. המספר שלי הופיע בחשבון הפייסבוק שלי, וחשבתי שכבר מחקתי אותו. התקשרו אליי מלא אנשים בגלל הספר הזה. אין לי שום קשר למיכל מילרמן". "ואת יודעת איך להגיע אליה?", אני שואל. "לא, אבל אני אשמח לקבל תמלוגים על הספר שלה", משיבה מיכל מילרמן האמיתית.
בשעות הערב המאוחרות, לאחר שכבר די ברור שאנחנו לא מוצאים הוכחה לקיומה של הגורואית מילרמן, מתקבלת טלפון ממי שמציג את עצמו כ"יובל" מטעם החברה. "מיכל מילרמן הוא שם עט של מי שכתבה את הספר", הוא מודה. יש להדגיש כי עד לנקודה זו, הפניות שלנו והפניות של נשים שרכשו את הספר וביקשו להיפגש עם המחברת שכה הרשימה אותן נענו בתשובה חד־משמעית: מיכל מילרמן קיימת. ובכל זאת, השימוש בשם עט הוא דבר מקובל בעולם הספרות. לכן, ביקשנו להיפגש עם הסופרת, אפילו למחרת. "אין בעיה, אבדוק את זה", אמר יובל. אמר, ולא חזר אלינו.
בבוקר שאחרי, כאשר כבר ברור לנו שאין גורואית יחסים בשם מיכל מילרמן, החלטנו להעמיק את הבדיקה מי עומד מאחורי "מיכל". בתחתית האתר של ליידי'ס נכתב כי הוא שייך לחברת Newvision Education. בדיקה קצרה מעלה דימיון רב בין האתר של ליידי'ס לבין אתר אחר שעוסק בוגיות. למרבה ההפתעה, זהו האתר של המרכז לאמנות הפיתוי (מאפ"י), שלפני כמעט עשור עלה לכותרות כשהתברר ש"תלמידיו" החרוצים מתרגלים מעשית את מה שלמדו (שלא לומר מטרידים מינית) על נשים שצועדות לתומן ברחוב.
השפה הגרפית באתרים זהה לחלוטין וגם התכנים כתובים בשפה דומה במיוחד. תחתית האתר מגלה למה: גם מאפ"י שייכים לחברת Newvision Education. מספר הטלפון של ליידי'ס זהה למספר הטלפון של המרכז לאומנות הפיתוי. האם יכול להיות שהמרכז לאומנות הפיתוי שמלמד גברים איך להתחיל באגרסיביות עם נשים מפעיל זרוע סודית לנשים, ומוכר להן תכנים בלי שהן מודעות לכך שהם מגיעים דווקא מהגוף שזכה לביקורת כה נוקבת על יחסו כלפיהן?
בניסיון למצוא תשובה, אנחנו מגיעים לטל ליפשיץ, שעובד בחברת Newvision Education והופיע בעבר בכלי תקשורת כדובר מטעם המרכז לאמנות הפיתוי. כשהוא עונה לשיחת הטלפון מאיתנו, נוצר רושם עז כי בעצם מדובר ב"יובל" שאיתו דיברנו רק אמש. "אני לא יודע מה אתה רוצה ממני", מתגונן ליפשיץ. אך כשאני מתעקש שאני משוכנע ששוחחתי איתו אתמול, הוא לא מכחיש. ניכר בקולו של ליפשיץ כי הוא מבולבל.
לאחר מכן, הוא מכחיש כי החברה שבה הוא עובד אחראית לספר של מילרמן, על אף שהדברים כתובים בצורה ברורה באתר. "אני רק רוצה להבין: מתי המרכז לאמנות הפיתוי החליט למכור ספר לנשים? הרי כבר הודיתם אתמול שאין מיכל מילרמן", אני שואל. "יום טוב, אבל אתה לא משאיר לי אף ברירה אלא לנתק", משיב ליפשיץ ומסיים את השיחה.
