זה ט"ו בשבט או שאתה עוד גבר יבשושי?
אל תאמינו לחזאים. קללת היובש ממש לא נגמרה, להיפך. התחזית למחר, לעוד חודש ולעוד דור היא בצורת. השיר אומנם מתעקש שהשקדייה פורחת, אבל הרווקה הזו בורחת
אל תאמינו לחזאים. קללת היובש ממש לא נגמרה, להפך. התחזית למחר, לעוד חודש ולעוד דור היא בצורת. מוות. סטגנציה מוחלטת. וזו כמובן אירוניה מוחלטת מצידו של היקום. במציאות שבה אנחנו טובעים בכל כך הרבה אפליקציות ואתרי היכרויות, פוטנציאלית אמורים להיות שם עשרות רווקים (וגם רווקות) נחשקים ובעיקר שונים זה מזה, נכון? אז גבירותיי ורבותיי, קבלו את מורנו ורבנו, דונלד טראמפ, שצדק כשחזה את האפוקליפסה של עולם הדייטינג: פייק ניוז!
איכשהו, בתוך כל ההיצע המטורף, נדמה לפעמים שבעצם הכול אותו דבר כמעט. אתם תתקלו באותם הפרצופים, תקראו את אותו טקסט משמים בפרופילים ותרגישו כמו בוט כשתענו שוב ושוב על אותן שאלות גנריות ומשמימות של בת כמה, מאיפה והאם את "ערה". מה אני אגיד לכם? השיר מתעקש שהשקדייה פורחת, אבל הרווקה הזו בורחת. אין לה סוס שגנבה מאיזה אביר להימלט עליו, אבל היא לגמרי למדה לזהות כבר מתי צריך לעשות פרסה. כמו לא מעט רווקות, היא רוצה דבר אחד: למצוא את האחד שיצליח סוף-סוף לסחוף אותה, או לפחות יציע לה ביס מהתפוח האסור פעם בירח מלא, כשקופידון יעלים עין.
אני מודה. אחרי יותר מדי שנים של דייטים משמימים שהרגישו לא פעם כמו תרגולת צבאית לשעת חירום, לפעמים כל מה שאני רוצה זה להתחבר לשרה נתניהו הפנימית שבי ולזעוק למר בחור הפוטנציאלי "ת-ר-ג-ש א-ו-ת-י!". בחיי, אתה לא צריך להיות כריסטיאן גריי ולסובב אותי על איזה שנדליר כדי לגרום לי להחסיר פעימה, אבל גם אל תעשה חיקוי של פקיד שומה.
אז נכון, יש אנשים שכיף להם עם הבנאלי. הם מרגישים נוח עם השגרתי, המוכר והבטוח, ולא רוצים לקחת סיכון ולסטות ממנו. זה לא אומר שום דבר עליהם כבני אדם. הם יכולים להיות נפלאים ולהתאים נהדר לנשמה התאומה שלהם, אבל אני לא מתביישת להודות שהבנתי בדרך הקשה והכואבת של ויתור על ה"אני האמיתי" שלי, שזו פשוט לא אני.
רגע לפני שאתם ממהרים להשליך עליי אגוזים, לאחל לי להיחנק מבננות רקובות ולתהות עד כמה הצימוקים שלי מיובשים, תרשו לי להרגיע אתכם שאני לגמרי בקטע של "נאה דורש, נאה מקיים". מזל מאזניים קלאסי, אם תרצו. אני יצרית והרפתקנית, וקשה לי עם כל מה ששבלוני ומשעמם. אני רוצה את הפרפרים בלב, את הברכיים הרועדות, את רכבת ההרים שדוהרת קדימה על אלמנט ההפתעה והריגוש. צמאה לאדרנלין בחמישים גוונים של אפור, שחור, אדום ובעיקר לוהט.
אני הבחורה שתקפוץ איתך ממטוס ותחייך, תשלח לך סלפי שלה עם כריש בלי למצמץ, ו"תחטוף" אותך באמצע יום עבודה לחדר בריחה, סתם ככה כדי לשבור את השגרה. לעזאזל, אני הבחורה שתבנה עבורך חדר בריחה ותאבד את המפתח כדי שלא נצטרך לחזור למציאות המשביזה. אני היא זו שלא עוצרת באדום, שלפעמים שוכחת קצת לנשום ובעיקר רוצה כבר למצוא מישהו להכות איתו שורשים במקום לתלוש את שלה.
אז מי אתה ואיפה אתה? רק לאלוהים הפתרונים, וגם הווייז שלו כנראה סובל מאיזה באג, כי בינתיים אני עדיין תקועה בגרסת הבטא, נופלת וקמה ונושאת עיניי אל אלוהי הקארמה. אולי אתה איזה קאובוי בטקסס שלועס חציר. יכול גם להיות שאתה הבחור שיחסום לי את החנייה ובסוף ייתן לי פוש בעלייה של הלב, ואולי אתה בכלל הנזיר שמכר את הסוס(יתא) שלו ומחפש מישהי לרוץ איתה. אך בינתיים, גם אני, כמו ישראל, מתייבשת.
