בניון לא הבין את חוקי הג'ונגל של טביב

ברור לכולם שהעזיבה של יוסי בניון את בית"ר לא הייתה על רקע מקצועי. הוא הרי הגיע בידיעה שמקומו הוא שחקן ספסל, וכשקיבל את ההזדמנות ועלה לשחק הוא תרם בצורה שהצדיקה מעבר לכל ספק את הישארותו במועדון. כאשר עלה כבר על כר הדשא בליגה ובגביע הטוטו הוא הרי כבש ארבעה שערים ובישל עוד שניים. וזה עוד בתור מחליף.

נשאלת השאלה - מדוע הסתיים הסיפור שלו בבית"ר בצורה כזאת, ויותר חשוב, מה עבר לבעלים אלי טביב בראש כשהחליט להעביר את הקשר סדרת חינוך משפילה שהסתיימה בעזיבתו. וכן - איפה בדיוק היה אלי אוחנה בכל הסיפור הזה? בשביל לענות על השאלות האלו יהיה ראוי קודם כל להתחקות אחרי מה מניע את טביב. ממעקב ומניתוח של ראיונות שנתן טביב לתקשורת מאז שרכש את בית"ר, ובכלל זאת ריאיון שפורסם ממש יום לאחר עזיבתו של בניון, עולה בין השורות התמונה של הדברים שמניעים את טביב. ולא, לא מדובר בהפתעה גמורה - שכן אפשר למנות פרסום, משחקי אגו ושליטה בתור 3 הדברים החשובים ביותר לטביב. השאלה היא רק איך זה מתחבר לסיפור העזיבה של בניון. ופה החידוש האמיתי בכל הפרשה הזו.

בניון בתחילת העונה(צילום: עמית שאבי)

בניון, אחד השחקנים עם הקשרים הענפים ביותר בתקשורת הישראלית, יצר רעש תקשורתי וכנגזרת מכך גם רעש בחדר ההלבשה של בית"ר, באופן כזה שהיה לא פרופורצינלי לחלוטין לשחקן ספסל. יגידו אחרים אפילו באופן תקדימי לשחקן ספסל בליגת העל. בכל פעם שסיים משחק ללא דקות על הדשא הוא עלה שוב לכותרות. בזמן שטביב ניסה - וזאת מניתוח של דפוסי ניהול דומים מהעבר שלו - לקדם שחקני ספסל אחרים ממניעים ספק כלכליים (פול אקוקו, ציון צמח ואור ואקנין לדוגמה), ובזמן שהקבוצה הצליחה מעבר לכל הציפיות, נאבקת על תואר האליפות ומתקדמת לשלבי ההכרעה בגביע, המדיה התעסקה בדבר אחד - למה בניון לא מקבל מספיק דקות משחק. וזה עוד בנוסף לשאר הצרות של טביב עם הצוות המקצועי שהתחלף כמו גרביים, מה שהוביל לעוד כותרות שליליות לאורך העונה.

גזילת שטח הכיסוי בעיתונות ומנגד אי כיסוי ההצלחה המפתיעה של בית"ר העונה ובראשה טביב (הרי החליפו מספר מאמנים - טבעי שהקרדיט ילך בעיקר אליו), וההחלפה של כיסוי זה בכותרות סביב בניון, וזאת בתוספת יצירת הבעיות בחדר ההלבשה והסטת האוהדים לכאורה על ידי בניון כנגד טביב - חרצו את גורלו של הקשר המעוטר הוותיק. זה הטריף את טביב בצורה שהביאה למדרון חלקלק שסופו היה ברור. הרי ידוע לכל שבית"ר ירושלים זה המופע של טביב ובניון הוא רק ניצב. מכאן שלמרות ההתנהלות האגואיסטית של טביב סביב תשומת הלב, לבניון היה חלק לא קטן בקביעת הגורל של עצמו - וזה אגב התחיל מהרגע שהדיו של העט שהוא חתם איתה על החוזה בבית"ר החלה להתייבש. הוא היה צריך לדעת לאן הוא בדיוק נכנס ואיך עובדים בדיוק החוקים בג'ונגל של טביב. והחוק הראשון הוא לא לעצבן את האריה.

הבטחתי מילה על אוחנה, אבל אין יותר מדי מה להוסיף כי הוא שותק. אוחנה, זה שהיה אחראי על הגעתו של בניון לבית"ר, ומסתתר מאחורי התואר "נציג הבעלים" משמש גם כניצב, או יותר נכון לומר שכיר חרב, בהצגה של טביב. זה לא אותו אלי אוחנה השחקן המנהיג או הפרשן הדעתן עם הפה הגדול. זה אוחנה הדג שלא יוצא אף פעם לתקשורת ובשתיקתו מגבה את טביב. כנראה שבעל המאה הוא בעל הדעה ובכספו גנב גם את דעתו של אוחנה.