ולדיסלב ביקנוב: "מדליה באולימפיאדה היא משהו ריאלי"
המועמד הישראלי הבכיר למדליה באולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג לא מנמיך ציפיות. בראיון מיוחד הוא מספר על הפחד והלחץ שפגעו בהופעה שלו בסוצ'י 2014, מדבר על עתיד ספורט החורף בישראל ומסביר מדוע החלקה מהירה היא אולי ענף מסוכן, אבל לא יותר מכדורגל
כשאומרים "חורף" בארץ מתכוונים בדרך כלל לכמה ימים גשומים, לפעמים גם סערות. אבל כשזה מגיע לספורט החורף, השאלה הראשונה שעולה היא: האם הוא באמת קיים כאן?
אצל ולדיסלב ביקנוב זו בכלל לא שאלה, כי מדובר בדרך חיים. מי שעלה לארץ בגיל חמש מאוקראינה והתיישב עם משפחתו בקריית שמונה הכיר את הספורט דרך חוג ההחלקה במרכז הקרח במטולה. הוא החל כבר בגיל 13 להשתתף בתחרויות בינלאומיות בהחלקה מהירה וכיום הוא המועמד הישראלי הבכיר לזכות במדליה באולימפיאדת החורף הקרובה בפיונגצ'אנג שבדרום קוריאה, שתיפתח ביום שישי הקרוב.
ביקנוב בן ה-28 מגיע לאולימפיאדה שנייה ברציפות בכושר שיא, לאחר שבאליפות אירופה האחרונה בגרמניה הוא הוכתר לאלוף היבשת. אמנם במקצה הלא אולימפי של 3,000 מטר, אבל הוא סיים על הפודיום גם בתחרות הקרב רב (שקלול של כל המקצים) לאחר שזכה במדליית הכסף והוסיף זכייה בארד במרחק 1,500 מטר. "אני מתרגש מאוד ושמח על היכולות שלי, אני מרגיש הכי מוכן שיש כבר עכשיו ומת כבר להגיע לשם", סיפר ביקנוב, ערב צאתו לאולימפיאדה.
מה השתנה הפעם?
"יש לי הרבה יותר ניסיון ברמות הגבוהות, כשאני עכשיו רגיל יותר להגיע לגמרים ולהתחרות עם הטובים בעולם. בנוסף, יש לי יותר מוטיבציה. קיבלתי אותה אחרי סוצ'י, כשנגעתי וראיתי כבר מה זה אולימפיאדה. ראיתי איך זה להיות עם הספורטאים בבועה של האולימפיאדה, זה הגביר את הרצון שלי להגיע לשם שוב ולייצג את המדינה ברמות הכי גבוהות".
יצאת מאוכזב מסוצ'י לפני ארבע שנים, לא?
"כן, אני חושב שלא הראיתי את מה שיכולתי (סיים במקום ה-24 במקצה ל-1,000 מטרים, ובמקום ה-25 במקצה ל-1,500 מטרים). היה לי גם קצת פחד במה ולא הייתי על הקרח כמו שהייתי באימונים. כל האווירה מסביב גרמה ללחץ, כי איך שהגעתי היו לנו הרבה טקסים וקפצנו ממקום למקום. והיה גם את טקס הפתיחה שבו הנפתי את הדגל, אני לא רגיל ללכת מול 40 אלף איש".
ואחרי השינויים שעברת, ההישגים התחילו להגיע.
"היה לי את הניתוח בירך אחרי סוצ'י ולקח לי שנה וחצי עד שחזרתי להישגים. השנה וחצי האחרונות היו נהדרות עם הרבה הישגים, כולל המדליות באליפות אירופה, כך שאני אפילו לא חושב על פרישה".
מה קרה בקמפיין הזה? איך הייתה העבודה?
"אני מתאמן בהולנד עם קבוצה ממש טובה. הנבחרת המלאה של קזחסטאן עם מספר ספורטאים שמגיעים כבודדים ממדינות אחרות בעולם, כמו ארצות הברית. יש לי כ-14 אימונים בשבוע, כל יום 8-7 שעות עם כושר, תרגילי קרקע וחיזוקים, וכמובן שעות קרח".
"מחוץ לקרח אני מאוד חברותי ומדבר עם כולם, מחליף חוויות בקשר לספורט ולא רק", מספר ביקנוב. "אין אצלנו הרבה אגו, שלא מדברים עם אחרים. יש את האמוציות על הקרח, כשלפעמים דוחפים אותך ונפסלים, אבל כשיורדים מהמשטח כולם חברים".
יש ספורטאי שהוא מודל עבורך?
"הרוסי ויקטור אן ללא ספק, בזכות התוצאות שהשיג והטכניקה על הקרח. הוא נעלם וחזר שוב לטופ, זה ממש מטורף".
אפרופו רוסיה, מה אתה חושב על כך שהספורטאים הרוסים לא יוכלו להשתתף תחת דגל המדינה בגלל פרשת הסימום?
"חבל מאוד בשבילם, שהם לא יכולים להתחרות בשביל המדינה. לא יכול להגיד אם אשמים או לא, לעולם לא נדע. מצד אחד, אם זה אכן קרה, כמה זה מלוכלך... אבל אם זה לא נכון, זו באסה גדולה בשבילם. הרוסים טובים העונה, אבל לא כמו בשנים האחרונות, בטח לא כמו במחזור סוצ'י - אז הם היו אלופי עולם. אני מסוגל להתמודד איתם ולנצח. נוסעים או לא, זה לא מפריע לי".
אופטימי בנוגע לסיכויי ההצלחה
ביקנוב התגייס לצבא כספורטאי מצטיין ושירת בבית הלל. הוא לא ממש אוהב את השאלה "האם הוא מייצג את המדינה", בהתחשב בכך שהוא מתאמן בהולנד ועוד קודם לכן בקנדה. הוא גם לא נהנה לקרוא תגובות ארסיות בטוקבקים בנושא הזה שממלאות כתבות עליו בתקשורת.
במשחקי החורף הקרובים הוא ישתתף בכל שלושת המקצים האולימפיים (500, 1,000 ו-1,500 מטר) ולמרות התחזית הפסימית יחסית של הוועד האולימפי והיחידה לספורט הישגי, לפיה יתברג רק בעשירייה הראשונה ולא מעבר לכך, הוא אופטימי.
מדליה זה משהו ריאלי?
"אני חושב שכן. אם כל החלקים יפלו נכון, זה בהחלט אפשרי. ה-1,500 מ', שהייתי מדורג בו חמישי בסיום העונה שעברה, הוא המקצוע החזק שלי וזה המרחק שזכיתי בו במדליות בתחרויות הגדולות, אבל אני טוב גם ב-1,000 מטר וב-500. זה תלוי איך אני קם בבוקר. הכוונה שלי במשחקים היא קודם כל להיות כמה שיותר גבוה בטופ 10 בכל המקצים".
זה ספורט קצת מסוכן, לא?
"נפילה לא נכונה או מהלך לא נכון, אתה נכנס במישהו עם הסכינים בנעליים וזה יכול להיות מסוכן מאוד - אבל זה גם ענף ספורט מאוד מרגש וכייפי. החיים מסוכנים גם מחוץ לקרח, ובמחקרים שערכו בכדורגל יש יותר פציעות מהחלקה ואני ממליץ להורים לשלוח את הילדים שלהם להתאמן".
עברת לא מעט פציעות יחסית, פעם אחת היית מושבת לשמונה חודשים.
"היה שיקום ארוך וקשה היה לחזור, עם פציעות בקרסול, בכתף והאחרונה בירך. לקח לי זמן לחזק את השרירים, לשנות את הטכניקה, עם זוויות שונות. מוותרים במצב כזה על תרגילים שונים באימונים כדי שלא יגרמו לי לכאבים".
יש בכלל דברים שעוברים בראש כשמסתובבים בכאלה מהירויות?
"אין שום זמן להתרכז במשהו אחר, אחרת יעקפו אותך. לפעמים צועקים לי ואני כל כך מרוכז להחליק מהר, לחסום, לפנות נכון. כל השילוב הזה. פשוט רק בזה מתרכזים. לפני כל מרוץ רואים מי 'מלוכלך' ומתכננים את הטכניקה, הגישה למסלול, מתי הם תוקפים, איך נכנסים למסלול. אני בונה סוג של טקטיקה, למרות שבמרוץ עצמו זה די משתנה, ואסור אף פעם לאבד את הפוקוס".
"אני טוב במרחקים הארוכים ולכן לוקח מהר את ההובלה, מה שלא מעייף ומקטין את הבזבוז אנרגיה", הוא מוסיף, "אני מנסה כמה שיותר לשלוט במרוץ ולא לרדוף אחרי מי שלפניי".
הפעם באולימפיאדת החורף תהיה לישראל משלחת גדולה, כפולה מזו שהייתה בסוצ'י.
"זה ממש מלהיב אותי. בסוצ'י היינו חמישה וכבר אז חשבתי שזו משלחת גדולה. יש התקדמות, לא רק אישית אלא גם בענפים עצמם, וטוב לראות את זה".
מה הדבר הראשון שתעשה אם תזכה במדליה בפיונגצ'אנג?
"עוד לא חשבתי על זה, אני כנראה אהיה בשוק. אני בא כדי לעשות קודם את הדברים שאני יודע ואחר כך הכל ספונטני מבחינתי. אני עדיין גם מקווה שככל שזה ילך ויתקרב, אני גם אדמיין את הרגע הזה וכבר אכין משהו. מקווה שהרבה ישראלים יראו את האולימפיאדה ויתחברו".
אתה רואה היום בכלל מישהו שיכול להמשיך את הדרך שלך, להיות ביקנוב הבא?
"אני מקווה מאוד שייפתח מרכז החלקה בחולון, שיהיו תחרויות, ואשמח לראות מישהו שימשיך את הדרך שלי. ישראלים יאהבו מאוד לראות את זה, כי זה מהיר ויש חגיגה גדולה מסביב".
מה תרצה לעשות אחרי הקריירה?
"כרגע אני ממש לא חושב על היום שאחרי, אני ממש נהנה עכשיו מהחיים בספורט והגוף שלי רק משתפר מיום ליום. אני עוד צעיר, יש לי המון אנרגיות ורוצה להישאר כמה שיותר, גם האולימפיאדה הבאה בבייג'ינג היא משהו מאוד ריאלי".
לפנייה לכתב/ת 
