מהמטרידן ועד הפדופיל, מפיקאסו ועד אגון שילה: האומנים שחצו את גבולות MeToo#
אגון שילה הטריד מינית בת 13 וישב בכלא, פיקאסו היה ידוע ביחסו המחפיר לנשים, והאומן צ'ק קלוז לא שומר על הפה שלו. עולם האומנות לא מתנהל בתוך בועה מנותקת, והנושאים הבוערים על סדר היום הציבורי לא פוסחים גם עליו. כשהגבולות נחצים, והתירוץ "בשם האומנות" כבר לא מספיק
אנחנו חיים בתקופה מאד סוערת - תקופה של מעבר מפרדיגמות ישנות לחדשות, מאנלוגי לדיגיטלי, זוהי תקופה של פליטות, שהעולם לא ידע כמוה מאז מלחמת העולם השנייה. עולם האומנות מתנהל לעתים כמו בועה בתוך העולם, אך הנושאים הגדולים אינם פוסחים גם עליו. רק בסוף השבוע פורסם דבר התאבדותו של המורה לאומנות בתיכון תלמה ילין, בועז ארד, לאחר פרסום כתבה שבה נטען כי קיים קשרים מיניים עם תלמידותיו, וזו איננה הפעם הראשונה שבה סוגיות שנויות במחלוקת זולגות אל עולם האומנות.
MeToo#
ההיסטוריה של האומנות מלאה בסיפורי זוועה: קראווג'ו הואשם ברצח, אגון שילה ישב בכלא על הטרדה מינית של ילדה בת 13, פיקאסו היה ידוע ביחסו המחפיר לנשים וזה רק הקצה. אלא שהמודעות הגוברת להטרדה מינית והשינוי בסטנדרטים בא לידי ביטוי היום באפס סובלנות. ראינו כיצד עולם הקולנוע מחרים מטרידים והשאלה היא כיצד בוחר עולם האומנות להטיל סנקציות. הנה רק בשבוע האחרון עלה שמו של צ'אק קלוז, האמן האמריקאי בן ה-77, שידוע בעיקר בזכות הפורטרייטים שלו. קלוז מרותק לכיסא גלגלים מאז שלקה בשיתוק ב-1988. אבל הפה שלו עדיין עובד מצויין והוא משתמש בו בצורה לא מכובדת. כמה נשים סיפרו שהוא ביקש מהן להתפשט ואף התייחס לגופן באופן פוגעני ולא מקצועי (הוא בעצמו הודה שיש לו פה מלוכלך).
למראית עין בלבד: הטכנולוגיה המתעתעת בעולם האומנות
האם המוזיאונים נעלמים מן העולם?
מפרידה קאלו ועד קלימט: התערוכות השוות של 2018 בארץ ובעולם
זהו הבסיס להחלטה של המוזיאון הלאומי בוושינגטון לבטל תערוכה של קלוז, שנועדה להתקיים בחודש מאי הקרוב, החלטה שהעמידה במבוכה מוסדות אומנות רבים, המציגים יצירות של קלוז ושל אומנים אחרים שהעבר שלהם הוא, איך לומר, לא מזהיר ביחסם לנשים.
אז איפה שמים את הגבול? והאם ניתן להפריד בין האומן לבין יצירתו? אם האומן מתנצל ומבין שהוא טעה, גם אם בעבר הערכים היו אחרים ודברים שאינם מקובלים היום היו מקובלים, צריך לקבל את התנצלותו וזאת בתנאי שלא יהיה זכר להתנהגותו הלא נאותה. אם האומן כבר לא חי, יש מקום לציין בטקסט אם נמצא אשם בפלילים או בהתנהגות לא נאותה. המידע הזה אינו פוגע באיכות היצירה אך מאיר צדדים אפלים של אומן, שאינם פחות חשובים מהצדדים היפים שלו, ואולי תורמים להבנה עמוקה של יצירתו. פיקאסו הוא אחד האמנים החשובים ביותר במאה העשרים, רבות נכתב על אישיותו המורכבת ועל יחסיו עם נשים, והרי לא יעלה על הדעת להחרים את המוזיאונים שלו ברחבי העולם.
עירום מצונזר
ציור מהמאה ה-19 הורד השבוע מהקיר במוזיאון במנצ'סטר שבאנגליה. במקום הציור, המציג פנטזיה ויקטוריאנית עם הרבה עירום נשי, המוזיאון השאיר מקום ריק על הקיר והזמין את המבקרים לדיון על אופני תצוגה בהקשר לעירום נשי. האמת היא שזה נשמע כמו תרגיל יחצני, ומה שמחזק את הטענה הזו הוא שאירוע ההסרה צולם על ידי האומנית סוניה בויס כחלק מסרט שיוקרן בתערוכת יחיד שתיפתח במקום בחודש הבא. המוסד עצמו טוען שלא מדובר בצנזורה אלא בחשיבה מחודשת על תצוגה ואיתגור רעיונות של המבט הגברי וחיפצון. זאת על אף שבחדר הזה לבד יש עוד דוגמאות דומות והשאלה היחידה שצריך לשאול כאן היא האם לגיטימי למדוד יצירות של פעם על פי ערכים תרבותיים של היום. צריך להיות ברור שלא! יש לקוות שאכן יתברר שמדובר בתרגיל שנועד להדגיש את החשיבות של כיבוד המורשת האומנותית.
האסלה של טראמפ
בהמשך לידיעה מהשבוע שעבר על סירובו של מוזיאון הגוגנהיים להשאיל לבית הלבן ציור של ואן גוך (כזכור, האוצרת הראשית של המוזיאון הציעה לו במקום את האסלה המוזהבת של מאוריציו קטלאן) - אוהדי טראמפ תבעו את עלבונו של הנשיא על ידי הפצצת עמוד הפייסבוק של הגוגנהיים בדירוגים של כוכב אחד בלבד וגם השארת תגובות זועמות על מכתבה של האוצרת. אגב, בני הזוג אובמה ביקשו ואף קיבלו בהשאלה לבית הלבן שתי יצירות של אומנים אמריקאים: רותקו וג׳ספר ג׳ונס.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות מדי שבוע.
