פושעים עם כיפה ומעריצים: למה הם תומכים ברבנים העבריינים
הרב ברלנד שהורשע בעבירות מין ממשיך להעביר שיעורים לקהל חסידיו, הרב אליאור חן הורשע בהתעללות בילדים, אך זכה למכתב תמיכה מבכירי הרבנים - ושלום רובשקין שהואשם בעבירות כלכליות הפך לסלב בקרב לא מעט מחסידי חב"ד. החוקרים מסבירים את התופעה
הרשת סוערת מאז אתמול (יום א') עם פרסום הסרטון שבו נראה הרב אליעזר ברלנד, מבכירי חסידות ברסלב ועבריין מין מורשע, כשהוא נוגע באישה נשואה. ולמרות העובדה שהורשע בבית המשפט בסדרה של עביירות מין, התנצל וריצה חלק מעונשו – איכשהו, ממשיך הרב ברלנד לזכות לתמיכה גורפת בקרב חסידיו, להעביר שיעורים - ולא נשמע גינוי בפה מלא מאף רב חרדי בכיר, או חבר כנסת מטעם הסיעות החרדיות.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אין מדובר במקרה חד-פעמי של רב כזה או אחר, כי אם בתסמונת שחוזרת על עצמה: כך במקרה של אריה דרעי וחברי כנסת נוספים מש"ס שהורשעו בקבלת שוחד, כך במקרה של הרב אליאור חן שהורשע בהתעללות אכזרית בילדים, אבל זכה למכתב תמיכה שעליו חתמו בזמנו בכירי הרבנים החרדים ובהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן המנוחים והרב חיים קנייבסקי.
קראו עוד בערוץ היהדות:
- "יואב שלי לא פסול": כשילד אוטיסט חוגג בר מצווה
- הרב הראשי נגד מערכת המשפט: אסור להתדיין שם. זו עבירה דתית
- סופרבול? סופרדוס: במקום טימברלייק - זמר חסידי במופע המחצית
לפני כחודש וחצי שוחרר מהכלא האמריקני שלום רובשקין, חסיד חב"ד בן 58 מניו-יורק, שהורשע בהונאת בנק והלבנת הון ונידון ל-27 שנות מאסר ולקנס בסך 31 מיליון דולר. במקרה הזה לא היה לאיש ספק בנוגע לאשמתו - אלא רק בנוגע לחמרת העונש. החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ להמתיק את עונשו של רובשקין, הפכה אותו לגיבור על במגזר, ואילו האסיר המשוחרר הפך לסלב המככב בהתוועדויות וכינוסים של חב"ד, משל היה המדובר באסיר ציון.
התמיכה בחלק מהעבריינים המורשעים, קיימת גם בציבור הדתי-לאומי, ראו מקרה הרב מוטי אלון שב-2016 חזר להעביר שיעורי תורה. שוב ושוב עולה השאלה: מה גורם לציבור שומרי המצוות לצדד בעבריינים מליבת המגזר (לא כאלה ששמים כיפה שחורה לצורך דיונים בבית המשפט).
"חוסר אמון בשלטון"
פרופ' קימי קפלן, חוקר זרמים דתיים בחברה היהודית ומרצה ב"בר אילן" סבור כי "המרכיב של תמיכה בעבריין הוא חוסר אמון במערכות השלטון וברשויות החוק והאכיפה - תחושות חזקות שמשותפות באופן כזה או אחר לכמה קבוצות מיעוטים באמריקה", כדבריו.
"זה מתבטא שוב ושוב בקרב אפרו-אמריקנים, למשל, והטענה הבסיסית היא חוסר אמון שמשמעותו 'תפרו לבן אדם תיק' כי הוא אפרו-אמריקני, או ליברלי, או מוסלמי, או יהודי וכן הלאה. כלומר, המעגל הזה לא קשור לדת או לקבוצות דתיות - אלא לקבוצות מיעוט או כאלו שחשות שהן נרדפות בגין דעותיהן, אורחות חייהן וכן הלאה.
"ישנו מעגל נוסף שמשותף למאמינים רבים בדתות שונות, בכתות ובזירות שבהן יש לאנשים אמונה חסרת גבולות או ביקורת במנהיגים או בחברי הקבוצות שלהם. זה נכון לגבי מטיפים נוצרים באמריקה שפה ושם נתפסו, הורשעו וישבו בכלא, והדבר לא פגע במעמדם כהוא זה בקרב חלק ממאמיניהם - ומדובר במיליונים. רק לפני כמה ימים ראיתי שידור ישיר של דרשה שנשא המטיף האוונגליסטי, ג'ימי סוואגרט, שבעבר הרחוק היה מעורב בשערוריות עם פרוצות. כלומר, גם זה לא משהו ייחודי.
"מעגל נוסף נעוץ ביחס לחוק בקבוצות דתיות מסוימות; חינוך שממעיט בחשיבותה של מחויבות אזרחית באשר היא או מבטל אותה. אפשר לקשר זאת לתרבות האזרחית בש"ס, למשל, וכוונתי למספר חברי התנועה הבכירים שהורשעו, וזה לא פגע בהם אלקטורלית למיעוט ידיעתי. בסביבה חינוכית-תרבותית-חברתית זו התגובה שבה אתה דן הגיונית ולא מפתיעה. צרף לזה את היחס לגויים או לחיים בגלות שאפיינו יהודים במשך דורות, וגם זה חלק מהעניין".
"תרבות הגטו"
פרופ' אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, מצביע אף הוא על סוגיית היחס אל החוק ו"תרבות הגטו": "החוקר המנוח, פרופ' אהוד שפרינצק, כתב את הספר 'איש הישר בעיניו' שבו הוא מנתח את תרבות האי-לגליזם. מדובר בתפיסה תרבותית שלא רואה בשלטון החוק ערך כשלעצמו כי אם אמצעי להשגת מטרות. כך לגיטימי לכאורה לעקוף אותו או לעקם אותו כשצריך. בחקר התרבות יש חוקרים שהצביעו על 'תרבות הגטו' כשורש היסטורי לתרבות הא-לגליזם. בגטו יהודים נאלצו 'להסתדר' עם הפריץ ולתמרן נגד הכללים כמיעוט הסובל מיחס עוין.
"אלה שורשים היסטוריים הנמשכים במצבים שבהם השלטון הוא לא 'שלנו', זר, מרוחק. כך גם ליהודים יש נטייה לתפיסה קהילתית ולא מדינתית. בקהילה 'שלנו' שמחים על כל פרט שהשתחרר מהכלא של 'הזרים'. בנוסף, בציבור הדתי ובעיקר החרדי יש נטייה לתפיסה קהילתית ולראיית המדינה כמרוחקת וכזרה. אז ברור שהם ישמחו שמישהו מבני 'הקהילה' השתחרר מהכלא של 'המדינה'".
"ערכאות של גויים"
ד"ר ענת פלדמן מהמכללה האקדמית אחווה פחות מתרגשת מהתמיכה ברובשקין. אבל לדבריה"השאלה היותר מעניינת היא למה הרב אליעזר ברלנד המשיך לקבל תמיכה, למרות שבמקרה שלו מדובר בעבירות מין חמורות וגם באיסור חמור של אשת איש".
היא תולה את הסיבה לכך באופי הקהילה: "מדובר בקהילה של חוזרים בתשובה. אנשים שקודם חיו בחטא, וגם לא יודעים איך לנהוג מבחינה דתית. לכן כל שטות של המנהיג הם יקבלו. מאידך גיסא, במקרה של הרב עזרא שיינברג, הקהילה יצאה נגדו. שם היה יסוד יותר בריא בקהילה, וגם התערבות הנחרצת של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת, שהאמין לנשים ותמך בהן וזה יצר את השינוי".
לדברי ד"ר פלדמן, "את התמיכה ברובשקין קל להסביר - לא יוצאים מהר נגד אדם עשיר שתורם לקהילה ומפרנס אותה. מדובר למעשה בחיבור בין הון לשלטון. ההון הוא של 'הגבירים' ויש את השלטון של הדת והם חייבים להיות ביחד עם עצימת עיניים וסתימת אף.
"סיבה נוספת לתמיכה ברובשקין היא התפיסה החרדית ולפיה מדובר 'ערכאות של גויים'. הווה אומר מערכת משפטית שמנוגדת להלכה. לכך מתווספת התפיסה כאילו הגויים רוצים להתנכל ליהודים ולכן נורא קל להזדהות עם רובשקין".
"מערכת פגומה מיסודה"
ד"ר חיים זיכרמן, חוקר החברה החרדית מצביע על חשדנות קהילתית בסיסית: "ההבנה היא כי מערכת משפטית שאינה פוסקת על פי דיני התורה, פגומה מיסודה, ובשל כך פסק הדין של בית המשפט איננו סוף פסוק ועומד שוב למבחן ולהכרעת הקהל.
"הקהילה תנתח את סוג העבירה, מעמדו של העבריין, הכחשתו או הודאתו והנסיבות השונות, ולפי זה תחליט האם לקבל את גזר הדין". כך הוא טוען כי מקרה רובשקין גרר תמיכה גורפת "בשל חומרת העונש", כדבריו, "ובשל אופי העבירה שאינה נתפסת כהשחתת מידות, ולא פחות חשוב מכך, בשל מעמדו הקהילתי והפיננסי של רובשקין. השמחה פורצת הגבולות והמחנות שהגדירה את שחרורו כ'נס חנוכה', מוכיחה כי הציבור החרדי פועל בשפה משלו, תוך שהוא נשען על פירמידה מוסרית פנים קהילתית, שאיננה חופפת בהכרח לנורמות המשפט הכלליות".
"פדיון שבויים נטו"
המשפטן החרדי, הרב יהושע פפר, קובע כי "בקרב החרדים יש גוונים שונים, והסיפור הוא לא חד-ממדי כלל. לגבי עבירות מין, כמו במקרה של ברלנד, רבים מאוד סולדים סלידה עמוקה מיחס אוהד לעבריין מורשע, ואילו אחרים, בקהילות סגורות, מתבדלות וקיצוניות - אינם מעניקים שום לגיטימציה למדינה ולבית המשפט, בין אם בישראל ובין אם בארה"ב, ומבחינתם מדובר בסוגיה של 'פדיון שבויים' נטו.
"ברלנד הוא באמת מקרה קיצון שבוחן היטב את הגבולות. רק מי שאין לו כל זהות אזרחית, המכירה בסמכויות השלטון ומכבדת את שלטון החוק, יכול לתמוך בו".
הרב פפר מעלה גם את השאלה של נאמנות קהילתית מול נאמנות אזרחית רחבה יותר. "בעבר, יהודי שחי בגלות הרגיש ניכור עמוק כלפי המדינה, ופיתח נאמנות קרובה לקהילה והיעדר נאמנות למדינה ולחובות האזרחיות. השאלה היא מה קורה היום, כאשר מדובר ביהודי ארה"ב, מדינה שרבים מזדהים איתה לא רק בתור מדינת חסד אלא אף בתור מדינת צדק, ומפתחים זהות אזרחית המקבילה לזהות הקהילתית. והתשובה היא שיש לבצע אבחנה בין קהילות חסידיות סגורות, דוברות אידיש, המפתחות זהות לאומית-אזרחית פחותה מקהילות מודרניות יותר שמשתלבות בציבוריות האמריקנית.
"כך גם בישראל: אינו דומה חרדי של מאה שערים לחרדי פתוח יותר של פתח תקווה ורחובות. יש להם זהות אזרחית-ישראלית שונה מאוד. המבחן לזהות האזרחית-לאומית היא היחס למורשעים בעבירות מס וכדומה. וראיתי תגובה בפייסבוק של חרדי שתמה על החגיגות בחב"ד לרגל שחרור רובשקין. הוא תהה האם זה המסר שרוצים להעביר לנוער?"
