"חינוך מחדש" לחרדים? גם לחברה הישראלית
מדינה בעלת סולם ערכים דמוקרטי אינה רשאית להביא לשינוי זהות של קבוצת מיעוט. אבל אם היא כבר עושה זאת, הרי שהחברה הישראלית חייבת להסכים לוויתורים מסוימים בסביבתה: רוצים חרדים באקדמיה? אל תזדעזעו מהפרדה מגדרית. חרדים בצבא? התאימו את סביבת השירות לתרבותם
רעיון "חברת הלומדים" שנהגה על ידי החזון איש (מנהיג החרדים בשנותיה הראשונות של המדינה), וביסוסו על ידי הרב שך (מנהיג האידיאולוגיה החרדית בדור השני), הוביל לכך שרבים מהגברים החרדים עוסקים בלימוד תורה ללא הפסקה, ואינם שותפים במשא הביטחוני והכלכלי.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כעת, בדור השלישי לישראליות, הציבור מצפה מהחברה החרדית לבצע שינוי משמעותי באורח חייה התרבותי והקהילתי, הנהוג מזה כבר שלושה דורות, בשלושה שדות מרכזיים: הרחבת האופקים והידע הכללי, ובשלב מאוחר יותר אף לימודי מקצוע. השתתפות בנטל הביטחוני באמצעות שירות צבאי או אזרחי - והשתלבות במעגל התעסוקה הישראלי, תוך תשלום מסים ישירים לקופה הציבורית.
עוד דעות בערוץ היהדות :
- האבולוציה הדתית של הפחד ממדע/ טלי פרקש
- שפחות על פי חוק/ אסתי רידר אינדורסקי
- "רות המואבייה הייתה מרגישה אצלנו בבית
"/ אריאנה מלמד
הדרישות הללו הנראות כה פשוטות וטריוויאליות לאדם בעל סולם ערכים מערבי, מהוות איום ממשי על מפעלה המרכזי והמוצלח של החרדיות הישראלית - חברת הלומדים. לא זו אף זו: הן מאיימות על אורח חייו של הפרט החרדי, החושש, כנראה בצדק, לירידה ברוחניותו.
"חינוך מחדש" - דרישה לא מוסרית
היציאה מהחממה התורנית התמימה והמגוננת, אל ההוויה הישראלית המחוספסת והחילונית, הינה החלטה קשה ומורכבת הדורשת
מן הצעיר החרדי לשנות את אורחות חייו באופן דרמטי. עם זאת, חרדים רבים עושים את דרכם לאט ובהססנות אל שוק העבודה. מאחוריהם עומדים אלפים, ובוחנים את הצלחתם של הנחשונים שמבקשים לחצות את הים. הצלחתם של הראשונים עשויה לגרור אחריה רבים אחרים.
ואולם, יהיה זה בלתי ראוי לחשוב כי נדרש שינוי רק מן החברה החרדית. שילוב מוצלח של הצעירים החרדים דורש ויתורים משמעותיים גם מכלל החברה הישראלית. כמו בכל מערכת יחסים, הציפייה לפיה רק הצד השני ישתנה, הינה תקוות שווא. כך בחיינו האישיים, כך בחיינו הלאומיים.
מה נדרש כעת מן החרדים? האם שינוי זהותי באורח חייהם שיהפוך אותם לפחות חרדים, או שמא הדרישה היא להשתלבותם במשא הביטחוני והכלכלי?
אני סבור כי מדינה בעלת סולם ערכים דמוקרטי וליברלי איננה רשאית לפעול בסמכותה הכופה, על מנת להביא לשינוי זהות של קבוצת מיעוט. אם אכן כך, הרי שהשתלבות בחיים המערביים, תוך שמירה על האתוס והתרבות החרדית, מחייבת את החברה הישראלית להסכים לוויתורים מסוימים בסביבתם הטבעית, הקולטת.
הדרך לשילוב רצופה בכוונות טובות
על האקדמיה להפנים את הצורך התרבותי והדתי של החרדים בהתאמות ייחודיות, הן בהפרדה מגדרית הן בתנאי הסף, ולפעול בדרכים מגוונות לקליטתם של החרדים במגוון תוכניות הלימודים.
על צה"ל והשירות האזרחי לפעול להתאמת סביבת השירות לתרבות החרדית, תוך הקטנת זירות החיכוך עם מנהיגי הקהילה החרדית, ויצירת שטחי שירות המיועדים למשרתים גברים בלבד. אין מקם לייצר אווירה של כפייה והתנצחות. אין זה אומר כי יש להיכנע לכל דרישה או גחמה, אך יש להישמר מכל משמר מלשנות את התרבות החרדית, כפי שהחרדים מבינים וחיים אותה.
על התקשורת להישמר מפני שיח קיצוני ומתלהם, התורם לתחושת הזרות והניכור בין חלקי האוכלוסייה, שכן השתלבות איננה יכולה לקרום עור וגידים על מצע של ניכור.
ולבסוף, על שוק העבודה הישראלי לפעול לקליטתם של החרדים, ללא משוא פנים וללא הפליה, באופן שבו עובד חרדי ועובד חילוני ייחשבו שווים - הן בתנאי הסף לקליטתם, והן בתנאי העבודה. זאת בשעה שהיום הדלת חסומה בפני העובדים החרדים, ואלה שמצליחים להשתלב, ושים זאת בתנאים נחותים יחסית לחבריהם.
עשרות-אלפי חרדים, נשים וגברים, חלקם בעלי מקצוע, מבקשים להשתלב בשוק העבודה. פתיחת הדלת עבורם הינה משימה לאומית, שתפעל לטובת החברה הישראלית, לטובת המעסיקים ובוודאי שאף לטובת המועסקים החדשים.
- הכותב הוא מרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומחבר הספר "שחור, כחול-לבן
".
לפנייה לכתב/ת 
