שתף קטע נבחר
 

ג'יפ סיור מול ג'יפ רנגלר: כבר לא עושים אותם ככה

ג'יפ אמיתי בן זמננו הוא רכב נעים ובטוח, מאובזר וחזק. ג'יפ הסיור הצה"לי של פעם היה המון, חוץ מכל אלה

ה-M151 מוכר בקרב כל מי ששירת ביחידות השדה בצה"ל ב-45 השנים האחרונות, אבל בכינוי מעט שונה - גפ"ס (ר"ת של ג'יפ סיור). טבילת האש הראשונה שלו הייתה בסוף שנות ה-50 במלחמת וייטנאם, אך אלינו הגיע 20 שנים מאוחר יותר ושירת במדים עד לפני שלוש שנים, יותר מכל רכב מבצעי בהיסטוריה של צה"ל.

 

 (צילום: ניר בן זקן) (צילום: ניר בן זקן)
(צילום: ניר בן זקן)

 

הגפ"ס פותח בשיתוף AM ג'נרל (לימים יצרנית האמר H1 הענק) ומבוסס על תכנון ייחודי של שלדה אחודה ומיתלים נפרדים מלפנים ומאחור. אלה איפשרו נוחות נסיעה גבוהה במיוחד גם בשבילים מצולקים בבורות וחריצים מרושעים, כמו-גם יכולת העמסה של רבע טון. או בצה"לית: שני מכשירי קשר, אלונקה, מקלע ושלושה לוחמים ובעברית, פי 2 מהמותר.

מנוע בנזין עתיק עם ארבעה צילינדרים ונפח של 2.4 ליטר גירד בקושי 71 כ"ס, אך המשקל הקל חיפה על אוזלת הכוח. לטובת עבירות - והייתה לו, מדהימה - צויד הגפ"ס במערכת הצתה אטומה למים שפעלה היטב בחציית נהרות באסיה, אבל למרבה הפלא התמודדה פחות טוב עם אקלים ישראלי. תיבת ארבעה הילוכים ידנית כללה הילוך ראשון סופר-קצר ששימש כהילוך כוח (Low), לצד בחירה בין הנעה אחורית נבזית לכביש או כפולה יעילה לשטח.

 (צילום: ניר בן זקן) (צילום: ניר בן זקן)
(צילום: ניר בן זקן)
למרות התכנון המתקדם, הגפ"ס זכה למוניטין יציבות מפוקפק, אבל לא לגמרי באשמתו. הוא אמנם נאלץ להתמודד בדרך כלל עם מתלים שלא הוחלפו מאז עלה לכביש לפני רבע מאה, אבל גם היעדר המיומנות של הנהג הישראלי שתמיד יודע הכל, לא סייעה. בעיה נוספת שהפילה לא מעט בפח הייתה התעלמות מהצורך לנתק את ההנעה הקדמית עם היציאה מהשטח והעלייה על הכביש. והיה גם עניין קטן של ציריות שחוסלו השכם והערב, בעיקר עקב שימוש אגרסיבי מדי בשטח ובנסיעות מנהלתיות במהירות גבוהה מדי.

 (צילום: ניר בן זקן) (צילום: ניר בן זקן)
(צילום: ניר בן זקן)

מצד שני, הוא קל ופשוט לתיקון יותר מכל רכב צה"לי אחר בהיסטוריה. החלפת גלגל? כל שנדרש הוא "ג'ק ערבי", מוט עם צמד לוחיות מתכת וצירים בקצותיו. או מא"גיסט ממש גדול. שקיעה? כמעט לא קיימת בלקסיקון. לתיקונים משמעותיים יותר נדרשו שני חיילים כדי להטות אותו על צדו. ומי שמזלזל בו כיום, מוטב שייקח בחשבון כי הגפ"ס הפשוט והצנוע שימוש באופן אינטנסיבי יחידות מיוחדות במבצעים עלומים. גם בזכות היכולת לשאת טילי נ"ט, וגם בזכות ממדיו הצנועים שאיפשרו הטענת צמד בבטן מסוק יסעור.

 

 (צילום: ניר בן זקן) (צילום: ניר בן זקן)
(צילום: ניר בן זקן)


נהיגה בו כיום היא חוויה בעיקר רומנטית-נוסטלגית, שכן ללא שמשות, דלתות או גג, החיבור לטבע הוא טוטאלי ומיידי. התפעול המכאני של ההילוכים (שני שלישי תמיד חורקים) , תיבת העברה, המצמד, המצערת והבלמים, מחייבים הפעלת שרירים שברכב מודרני נשכחו לפני דור. הוא מחייב ריכוז רב, אך בתמורה מאפשר נהיגה סופר-מהירה ונוחה בשביל משובש, כזו  שג'יפ רנגלר חדש יכול רק לחלום עליה. הוא גם שוקל כמעט טון פחות מהג'יפ המודרני, לא לשכוח.

 

 (צילום: ניר בן זקן) (צילום: ניר בן זקן)
(צילום: ניר בן זקן)

 

הרנגלר והסופה 4 המבוססת עליו, החליפו את הגפ"ס כרכב מפקדים. הם אומנם מציעים תנאי שירות טובים ושימוש בטוח לאין ערוך, אבל לא מתקרבים כלל ליכולת השרידות של הזקן. בהתאם, יורשו המבצעי האמיתי של הגפ"ס ביחידות השדה הוא האמר H1 המפלצתי, שתכנונו ורכיביו יוצרו בהשראת הנכד המיתולוגי. כבוד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים