מקור הטעויות של שופטי הרחבה

ברצוני להעלות השערה בקשר לסיבה העיקרית בגללה שופטי הרחבה מפספסים שערים חוקיים, כשהכדור פוגע במשקוף, עובר את קו השער וניתז בחזרה לשדה המשחק.

ראשית אומר שאני מזהה תופעה שבתחושה שלי מתרחשת מעל לכל סבירות סטטיסטית, ולפיה לא מאושרים שערים חוקיים מהסוג הנזכר כאן במקרים לא מעטים ובכל העולם. זו אינה תופעה ייחודית לכדורגל שלנו, ותשומת הלב גדולה ניתנה לה במונדיאל 1966, בגמר בו אושר שער לזכות אנגליה מול מערב גרמניה למרות שלא ברור אם הכדור עבר את הקו.

מליקסון וריקן. השער של הצהוב לא אושר(צילום: ראובן שוורץ)

לדעתי, במרבית המקרים בו השופט הראשי לא מחשיב את השער, הסיבה היא ששופט הרחבה כלל לא רואה את הכדור בשל מיקומו שלו ובשל התעלמות איגודי השופטים מהפיזיקה האופטית. אם נשים לב לשופט הרחבה במשחק העונה, הוא עמד, התכופף קדימה והתאמץ לראות, ובכל זאת החטיא את הכדור שעבר את קו השער.

בל נשכח שקורות השער אטומות. שופט הרחבה עמד קרוב מדי לקורה השמאלית של השער וכמובן שבין עיניו לבין הכדור הנמצא במרחק של כ-7 מטרים מהקורה הזו נפתחת זווית רחבה שבאזור הכדור מגיעה למספר מטרים של שטח אטום. הוא אינו רואה את הכדור, הן בשל המרחק הקרוב שלו לקורה הקרובה אליו והן בשל עמידתו על קו הרוחב. בעצם, קו הרוחב חוצה את הזווית הנוצרת.

ברור שטכנולוגיית עין הנץ פותרת את הבעיה, אלא ששופטי הרחבה נוספו לצוות השיפוט בשנים האחרונות, בעיקר בכדי לסייע באיתור שער מהסוג הנ"ל. ואם הם מחטיאים באופן כה בלתי סביר את השער החוקי, תוהה האוהד הממוצע מהו תפקידם? מה שאני מציע הוא שאיגוד השופטים יבדוק את הנושא מבחינה סטטיסטית, יפתח תורה וידריך את שופטי הרחבה.

התורה פשוטה בתכלית: על שופט הרחבה לעמוד רחוק יותר מן הקורה מהמקובל כיום. לי נראה שהם סבורים שככל שהם קרובים יותר לקורה כך יראו טוב יותר. עליהם לעמוד במרחק עליו יוחלט לאחר בדיקת הזווית האופטימלית וכן לעניות דעתי, עליו לעמוד דווקא בתוך המגרש ולא על קו הרוחב ובמרחק מתאים שייבדק וייבחן ואשר יוחלט עליו, מקו הרוחב של המגרש. אולי לא יותר ממטר אחד וסביר שאף פחות. זאת כל עוד לא הוחלט על שימוש בעזרים טכניים.