הוא נדבק במחלת מין והתקשר לספר לי

כשלאה נכנסה לחדר לפגישה השבועית שלנו, ראיתי שהיא לא בפוקוס. משהו הטריד אותה, והרגשתי את המתח כבר מהרגע הראשון. "את לא מאמינה איזו שיחה היתה לי אתמול עם נמרוד", היא פתחה נסערת. "הוא התקשר לספר לי שיצא מהרופא, שיש לו פפילומה ושכדאי שאלך להיבדק. מאוד נלחצתי מזה. את יודעת, זה הווירוס שגורם לסרטן צוואר הרחם. אני ממש מבוהלת. בימינו זה יותר חמור מלהידבק באיידס".

לפני שאמשיך לגלול את העלילה שהתנהלה בינינו, שיחה שרלוונטית גם לרבות אחרות, אנסה לשפוך קצת אור על מי היא לאה. ובכן, לאה היא בחורה סופר מתוקה. כן, זו המילה שהכי יכולה לאפיין אותה. מתוקה על סף הסוכרתית. היא נראית כמו בובה, יש לה חיתוך דיבור ילדותי ואופי מרצה. היא כמעט אף פעם לא מתעצבנת, מתעמתת או גורמת למישהו לחוש לא בנוח במחיצתה.

אני לא מאמינה שזה קורה לי עכשיו(צילום: Shutterstock)

את נמרוד היא הכירה חודשיים לפני אותה שיחת טלפון. מן קשר לא ברור אבל כייפי. הם נפגשו פעמיים בשבוע, לרוב אצלה, והיחסים לא היו מוגדרים. היא לא העזה לשאול במהלך החודשיים הללו מה הם, מה הכיוון שלו או לאן זה הולך, וכמנהגה האוטומטי היא זרמה על מה שיש, בלי להכביד. בפגישות שלנו דיברנו לא מעט על זה שמותר לה לברר כוונות. שזה לגיטימי לשאול לאן זה מתפתח, ואם נמרוד רוצה בכלל זוגיות.

בכל פעם ששוחחנו על הנושא, נראה היה שהנה, השבוע זה יקרה, אבל ברגע האחרון היא המשיכה להימנע, ובכל פעם גמגמה "היה לנו כזה כיף, לא רציתי להרוס או להכביד". כשהיא אמרה את זה טרחתי להבהיר לה שאין לה מה להתנצל, בטח שלא בפניי. אני מבינה שזה מביך, קשה ולא נעים לשים את הקלפים על השולחן ולבקש תשובות, אמרתי לה, ועדיין, הדפוס הזה שלך לא קשור לנמרוד, הוא קשור אלייך.

כשהמציאות מתערבת

בתהליכים כאלה, אחד המצרכים הכי חשובים זה סבלנות. לפעמים התודעה מבינה הרבה לפני ההרגשה שצריך לעשות אחרת, אבל אם התנאים הרגשיים עוד לא הבשילו, אין מה למהר. ולפעמים, וגם זה קורה, המציאות עוזרת לנו לזרז תהליכים, כמו במקרה של לאה ונמרוד. הפעם ניסיתי להרגיעה, וידאתי שהיא קבעה לעשות בדיקת פאפ וביקשתי לברר מה נמרוד אמר לה. "הוא אמר שכדאי שאבדק", היא ענתה. "הרופא אמר לו שהוא צריך ליידע את הפרטנריות שלו מהחצי שנה האחרונה".

אוקיי, ושאלת אם יש עוד נשים? ממי נראה לו שהוא נדבק? הקשיתי, "לא ממש", אמרה בעצב. "הייתי כל כך בשוק שלא אמרתי יותר מדי, ועכשיו אני מרגישה נורא. בגלל הנחמדות שלי לא שאלתי כלום, לא כעסתי ולא הראיתי שנבהלתי. הייתי מותק, כמו תמיד, וחתמתי עוד את השיחה ב'תודה שעדכנת אותי'. אוף. לפעמים אני כזו מוגבלת". אני באמת מאמינה שדברים לא קורים סתם, אמרתי לה והזמנתי אותה להסתכל על הסיטואציה הזו כמתנה. זו ההזדמנות שלך לברר את היחסים שלכם, אמרתי. לפתוח הכול, לשמוע מה הוא חושב על הקשר ביניכם ולהשמיע את עצמך.

היא הסכימה איתי, ומאחר שנמרוד טס לשבועיים, החלטנו שהיא תעשה את זה טלפונית. לאה יצאה מהפגישה מעודדת יותר, אבל בשבוע שאחרי כן היא הודתה ששוב לא הצליחה להגיד מילה. רק כשהגיעו תוצאות הבדיקה ולשמחתה הרבה היא גילתה שהיא לא נדבקה, פתאום ראיתי את הכעס שלה צף. "הוא כנראה שכב עם מישהי אחריי", אמרה בשקט. "אחרת איך זה ייתכן שלא נדבקתי"? הפעם ראיתי בה התגייסות אחרת, והבנתי שבשלו התנאים. היא ביקשה לעשות את שיחת הטלפון במחיצתי, בזמן הפגישה, כדי שהיא לא תוכל יותר להתחמק מעצמה, וכך מצאתי עצמי עדה בזמן אמת להתפתחות התקשורתית שלה ולעוגמת הנפש שבאה בעקבותיה.

בקול מהוסס היא אמרה לו שהיא נקייה, ושאלה כמעט בלחש, "זה אומר ששכבת עם מישהי אחריי, לא"?, ונמרוד, בלי להסס, השיב שכן, הוא יוצא ושוכב עם עוד מישהי. והיו גם עוד כמה. "למה? זה מפריע לך?", הוא שאל. "אממממ… סתם, לא ידעתי. טוב, הבנתי, תודה על הכנות, אז נדבר, ביי", היא אמרה, סגרה את השיחה והחלה לבכות. "אין לי מה לבוא אליו בשום טענה", אמרה מבעד לדמעות. "הרי לא שאלתי עד היום, ולא הצהרתי מה אני רוצה, אז זכותו לעשות מה שבא לו, לא"?

כן, זכותו, השבתי לה בעצב, אבל גם לך יש זכויות. זכותך לכעוס. זכותך להיעלב. מותר לך להגיד שהיה יותר מגניב אם הוא היה משתף אותך בזה מההתחלה. זכותך להביע את מה שאת מרגישה. לאה תלתה בי זוג עיני בובה מוצפות דמעות. "אני מבינה שזה המחיר שאני משלמת על הנחמדות וההבנה הזו שלי, אה? את יודעת מה? נמאס לי לשלם את המחיר הזה", אמרה ושלפה שוב את הטלפון, התקשרה לנמרוד ושטפה אותו. הוא לא הבין מאיפה זה בא לו, אבל למי אכפת, בעצם?

מאז לאה יוצאת עם מישהו אחר. בדייט הראשון היא שאלה אותו מה הוא מחפש והצהירה שהיא מחפשת קשר רציני. אקסקלוסיבי. לראשונה בחייה, היא שמה את הרצונות והכוונות שלה על השולחן, כפי שהם, בלי התנצלויות ובלי מתיקות.

עדי קמחי היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות