"את הדירה סבא תרם לעירייה"

בשיתוף הקונגרס הישראלי הראשון ליהדות ודמוקרטיה

"לסבא הייתה דירה בחולון וזו הייתה הדירה היחידה שלהם, הירושה היחידה. כשהם נפטרו הם תרמו אותה בצוואתם לעירית חולון כי זה לא מוסרי בעיניהם להחזיק רכוש פרטי במדינת היהודים. שתביני מאיזה מקום הגעתי - זה היה דוגמה אישית, זה לא היה מהפה לחוץ או סיסמאות נבובות והפוליטיקאים של היום".

טל שרת, פיזיותרפיסטית התפתחותית ונכדתו של משה שרת ראש ממשלת ישראל לשעבר, שר החוץ הראשון שלה ומהחותמים על מגילת העצמאות, שאמר מתוך ייאוש את המילים: "ארצי איבדה דרכה", שחזרה יחד עם בנה אורי בן ה-15 את מעמד החתימה על מגילת עצמאות כ"אבן דרך", מקווה לשיח אחר, ואם מותר לקוות אז גם לכינונה של חוקה.

"מפגש עם סבא משה וסתבא ציפורה"

להתערות עם תושבי הארץ

"סבא פגש אותי לראשונה כשהייתי בת שנה", היא מספרת, "אימא שלי תמיד סיפרה שהוא היה בביקור בעין חרוד והוא וסבתא שלי נסעו במיוחד לחמדיה (קיבוץ בעמק המעיינות) כדי שהוא יראה אותי. הזיכרונות והמורשת, זה מהסיפורים של אימא שלי, אבא שלי לא סיפר ולא דיבר."

מה בכל זאת עבר הלאה?

"אימא שלי הייתה מדברת בעיקר על האישיות שלו, פחות על האידאולוגיה. עם זאת, היה ברור הקו של שמאל, פשרה טריטוריאלית וכבוד לערבים זה כן, ינקנו את זה בדם. כשהמשפחה של סבא עלו לארץ  - כך מספרים - הם העמיסו מצד אחד פסנתר הכנף, מצד שני את שאר המטלטלים, והלכו לגור בכפר ערבי. הם האמינו שצריך להתערות באוכלוסייה המקומית וללמוד את מנהגי המקום ושפתו ומתוך האידאולוגיה הזו הם בחרו לגור בעין סיניא. סבא שלי, שידע שבע שפות, למד ערבית הכי מהר וניהל את ענייני המשפחה שם בכפר.

"מהסיפורים למדתי שהוא היה אדם שכל אחד לידו הרגיש שהוא מכבד אותו ומתייחס לכל אדם באשר הוא -כאדם. מספרים שפעם אחת הוא עצר באיזה מקום שכוח אל והתחיל ללמד אותם עברית, מספרים גם על איך שהוא התייחס לעולים חדשים וכמה זה היה חשוב לו."

כיבד כל אדם

למען הדור הבא

שרת מספרת כי חונכה משחר ילדותה להצניע את הקשר המשפחתי עם הסב המפורסם: " בגלל שגדלתי בקיבוץ וקהילה קטנה, זה מעולם לא היה 'אישיו'. כמו שלאחד היה סבתא ברחובות, אז סבא שלי היה זה. זו הייתה עובדה כזאת. מצד שני, גם מאוד חינכו אותנו להצניע את זה. כי אם מדברים על זה, זה נחשב להשוויץ, לכן המדיניות בבית הייתה 'לא מדברים על זה'.

"לכן כל השנים שהצגתי את עצמי אמרתי שאני טל, רק טל. בשנים האחרונות אחרי מאמץ מסוים מצדי, התחלתי להגיד טל שרת במן חלחלה כזאת שהנה תכף יקשרו. היום שמתי לב שאף אחד לא מבין, או מכיר, שזה קצת עצוב.

"לצערי, סבא שלי לא זכה להכרה שראויה לו. שואלים אותי על העשרים שקל, שדמותו מתנוססת על השטר. זה קצה קצהו של קרחון שלם של בורות. הוא אמר 'ארצי הלכה ממני' וגם אני מרגישה את זה, שאני כאילו חיה פה במין תחושה של אכזבה צורבת."

מה בכל זאת הוביל אותך להמשיך הלאה?

"נולד לי ילד וגיליתי שגם לי יש אחריות כלפיו. הבן שלי בן 15 רצה והיה חשוב לו לחתום על המגילה והוא סחף אותי אחריו. זה חיובי כי עצם זה שהתקיים איזשהו שיח, זה ערך שאיתו אתה צריך לחנך את הילדים. זו הסיבה שאני עושה מאמצים להגיע בכל פעם מאצבע הגליל לירושלים כדי לקחת חלק במיזם הזה. זה החינוך שאני רוצה לתת לו כדי שהוא לא יהיה אדיש ואפתי.

אני רוצה שיגדל עם עיניים פקוחות ויבטא את הדעות שלו בניגוד אלי. זה כואב כי המצב בארץ הוא שבשביל להגיד 'אני שמאלני' צריך לשים קסדה ושחפ"צ. וכשמנסים לנהל שיחה בנושא ישר רצים להִתְלַהֲמֻיּוֹת".

המדינה שלנו באיחור התפתחותי

"במגילת העצמאות הבטיחו לנו שתוך חמישה חודשים יכוננו חוקה. המגילה נכתבה במאי והבטיחו שעד אוקטובר תכונן חוקה, והחמישה החודשים שהפכו לשבעים שנה - זה חבל. לכן זו הייתה סיבה טובה לחתום על המסמך הזה שוב ולהוריד ממנו את האבק כי זה המסמך הכי קרוב למשפטי שקיים פה ולפיו אמורה להתנהל המדינה.

"המשפטים שכתובים שם זה לא זה לא מצע של מר"ץ, זה מה שמדהים. כתוב שם שהיא 'תהיה מושתתה', זה מילה של סבא שלי, לא מושתת זה לא טעות, 'על יסודות החירות הצדק והשלום. תקיים זכויות שוויון זכיות מדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין'. זה מה שכתוב שם, 'לכל המדינות השכנות ועמיהן, אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו', אני פשוט מקריאה לך מבפנים, זה מדהים".

טל ובנה אורי, ברקע כנסת ישראל

ואיך הכל מתקשר למציאות הנוכחית שלנו בעיניך?

"כפיזיותרפיסטית התפתחותית אני מרגישה שהמדינה שלנו באיחור התפתחותי, יש קושי בתכנון ותאום בין שמאל וימין. היא זקוקה לטיפול התפתחותי. אני מאוד מקווה שהקונגרס הישראלי יהיה אבן דרך כזו, כמו שלתינוקות יש אבני דרך שהם צריכים לעשות בדרך להתפתחות תקינה, זו שלנו. אני מקווה שהאבן דרך הבאה תהיה דיבור על חוקה".

בשיתוף הקונגרס הישראלי הראשון ליהדות ודמוקרטיה