שתף קטע נבחר

 

תליינים בשירות המוסר

למה צריך סנהדרין שלמה כדי להרוג חזיר שנגח למוות בבן אדם? ומה הקשר לפרודו, גנדלף ו"שר הטבעות"?

בשנת 1266, באחד מפרווריה של פריז, הואשם חזיר בהריגת אדם ואכילתו. לאחר משפט רשמי, הראשון מסוג זה שהתיעוד שלו נשמר בידינו, נידון החזיר למוות בשריפה, וגזר הדין בוצע לאלתר.

 


 

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

 

משפטים מסוג זה נערכו פעמים רבות לאורך ההיסטוריה, והבסיס לכך נמצא בפרשת השבוע, משפטים: "וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר". העובדה שהשור נסקל, ולא מסתפקים בנטרול והרחקה שלו, מעידה על כך שלא מדובר על צעד מניעתי אלא על גזר דין עקרוני יותר. הכרעה שלפיה בעל חיים שהרג אדם צריך לעבור מן העולם.

 

אך חכמים מוסיפים על דברי התורה חידוש נוסף: "כמיתת בעלים כך מיתת השור. מה מיתת בעלים בעשרים ושלושה אף מיתת השור בעשרים ושלושה". כלומר, דינו של השור צריך להיות בפני עשרים ושלושה דיינים, אותו הרכב הנדרש כדי להכריע על גזר דין מוות של אדם. גם דיני הראיות דומים לאלה שבדיני נפשות, ויש צורך בשני עדים כדי לסקול את השור.

 

מה הקפיץ פתאום את גנדלף?

למה יש צורך בסנהדרין שלימה? מדוע לא די בפקח של אגף התברואה במועצה המקומית? מהו הערך של כל הטקס המשפטי הזה, כאשר בכל יום אנחנו הורגים בעלי חיים מסיבות שונות ומגוונות בלי צורך בהליך כלשהו?

 

באחד הקטעים הידועים ביותר ב"שר הטבעות" מביע הגיבור, פרודו, צער על כך שלא הרגו את גולום, האויב הרודף אחריו, כשהדבר היה אפשרי. "אין בלבי שום רחמים עליו", מסביר פרודו, "הוא ראוי למות".

 

בנקודה הזו גנדלף, הקוסם הישיש, מתערב בדבריו: "ראוי! הייתי אומר כי כן הוא. רבים מן החיים ראויים למוות. ויש מן המתים הראויים לחיים. כלום יש בידך לתיתם להם? אם לאו, אל נא תהא נחפז כל כך לחרוץ דין מוות בשם הצדק".

 

כל הקורא בשר הטבעות יודע שהגיבורים אינם מהססים להוציא את חרבותיהם מנדנן ולהכות שוק-על-ירך את אויביהם מכל הסוגים. מה אם כן הקפיץ פתאום את גנדלף? מה כל כך נורא בלרצות שהאויב ימות?

 

בין אויב לאויב

ואולי יש הבדל בין מלחמה באויב או הריגת בעל חיים, לבין החלטה שהוא "ראוי למות". כאשר אויב עומד בשער, אין שום מניעה מוסרית להילחם בו עד חורמה. להבדיל, כאשר יש בעל חיים שמסכן את הסביבה אין צורך בדיון משפטי סבוך כדי לחסל אותו.

 

אך כאשר בית הדין מחליט על סקילת השור, זוהי החלטה משמעותית הרבה יותר: שהשור הזה לא ראוי לחיות. החלטה כזו צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת רציני הרבה יותר, ובאופן מהותי היא מופקעת מידיהם של בני אנוש, שאינם מסוגלים להמית ולהחיות, כדבריו של גנדלף. רק סנהדרין שבה מתגלה רצון הא-ל יכולה להכריע את דינו של יצור חי לשבט או לחסד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים