בוא נוותר על גינוני הנימוס, ונלך ישר למיטה
אין שום צורך בספק דייט – ספק ריאיון עבודה הזה. אין צורך שנספר דברים על עצמנו, ואין סיבה שתשלם עליי. גם ככה לא נסתכל אחד על השני בצורה אחרת. אנחנו בסך הכול עוד שני אנשים שמחפשים פורקן
"נחשי מה?", סימסתי לחברתי בצירוף אימוג'י של שטן מחייך, עת שכבתי על הספה הירוקה שבמרפסת. "מה עשית הפעם?", היא סימסה לי מיד. "(עדיין) לא עשיתי כלום, אבל אני נפגשת מחר עם מישהו מהטינדר", השבתי לה. מה שקיבלתי בתגובה היה – "איכס! הטינדר הזה! זה מלוכלך!". לא הבנתי איך היא יכולה לקרוא לזה לכלוך כשזה היה נראה כמו הדבר הנקי ביותר שפגשתי. אחרי הכול, מה יותר טהור מאנשים שלא מתביישים לומר שהם רק רוצים סקס?
למחרת, כשהחנינו ויצאנו מהאוטו, גיליתי שהבחורצ'יק מטר תשעים, ואני, השם ישמור ויציל, עם הבקושי מטר שישים שלי נועלת נעלי סטן סמית שטוחות. מזל שזה לא באמת בדייט, חשבתי לעצמי. בתיק הקלאץ' המוזהב שאחזתי בידי השמאלית היו שני קונדומים עבים במיוחד, מפתח, מטען, קופסה לעדשות ומרווח גדול להלקאה העצמית שתגיע אחר כך, כשארגיש ריקנית. "תדע שאתה הראשון שלי", זרקתי לו בחיוך. הוא הביט בי מופתע ואמר "די, נו, באמת? זה לא נראה ככה". רציתי לומר לו ששום דבר אינו כמו שהוא נראה, אבל שתקתי ולגמתי עוד שלוק מכוס היין.
גם אם אני מזדיינת כמו בחור, בכל שאר הדברים אני אישה. כשאני עומדת מול הארון ושוברת את הראש בנוגע ל"מה אני אלבש הערב?", אני משקיעה מחשבה, מבזבזת אנרגיה ואוטומטית מתרגשת ונקשרת. המסקנה שאני בדרך כלל מגיעה אליה, כמו עם כל מאורע "חגיגי", היא שאין מנוס אלא לקפוץ לדיזינגוף סנטר ולחפש לעצמי שמלה חדשה.
על קולב כסוף בפאתי החנות המועדפת עליי, חיכתה השמלה האולטימטיבית לפגישות הטינדר שלי. שמלת מיני עם כתפיות דקות ושחורות. שמלה סקסית, קטנה וזולה, כמוני. ונכון שיש לי צי של שמלות שחורות בארון הבגדים, אבל הייתי צריכה שמלה אחת שתכיל את כל התועבה החדשה שמחכה לי. שמלה חדשה שתשדר בדיוק את מה שאני רוצה שהיא תשדר. שמלה שלא מתאמצת, ואפילו אין צורך ללבוש איתה חזייה. שמלה שחורה-קטנה וחוטיני תחרה שחור. כשראיתי אותה החלטתי שמעתה אתייחס לכל בחורי האפליקציה באותו אופן, ואלבש את אותה שמלה בכל פעם. קצת כמו עם תלבושת אחידה, רק שאני לא הולכת ללמוד דבר בבית הספר הזה.
תלבושת אחידה למפגשי טינדר. שמלה שחורה קטנה(צילום: Shutterstock)
יובל חקלאי הפך את טינדר למופע
לאורך כל הערב, להוציא את הסקס, לא התנהגתי כמו עצמי. אמרתי שטויות נון-סטופ, תפסתי שוב ושוב בלי סיבה בשולי מעילי המנומר ולא הרגשתי בנוח. אני שונאת דייטים בכל ליבי, ועוד יותר שונאת את כל ה"וואנבי דייטים" האלה, שנעשים רק בשביל הפרוטוקול. הרי אפשר לוותר על גינוני הנימוס וללכת ישר למיטה. כן, גם אני חשבתי שיהיה נחמד לשבת לדרינק לפני, אבל טעיתי. אין שום צורך בספק דייט – ספק ריאיון עבודה. אין צורך שנספר דברים על עצמנו, ואין סיבה שתשלם עליי. גם ככה לא נסתכל אחד על השני בצורה אחרת. אנחנו בסך הכול עוד שני אנשים שמחפשים פורקן.
הלילה עבר כמו מסטיק שנגמר לו הטעם ובכל זאת ממשיכים ללעוס אותו. חצאי משפטים לא קשורים, ללא שיח על דברים מסובכים מידי (אם כי הוא כן שאל אותי מה אני מחפשת בגבר, ואני חושבת שעניתי בכנות). לא היה שם ניסיון מתיש לייצר אינטימיות, וגם לא "אהבה בשקל". ידעתי בשביל מה אני שם. אין ציפיות, אין לחכות להודעה אחר כך, אין הבטחות, אין תקוות, אין מחר.
למחרת החלטתי שכדי שכל עסק ה"טינדר" הזה יעבוד אצלי כמו שצריך, כדאי שאכתיב לעצמי כמה כללים: קודם כל, החלטתי עם עצמי שאני נשארת לישון רק אם אני מחוץ לתל אביב. הכלל השני הוא שאסור לי לספר להם על הטור הזה, מוטב לוותר על הדייט המקדים, לשוחח כמה שפחות, והכי חשוב – למחוק את שיחת הווטסאפ איתם ביום שלמחרת. השאלה היחידה שאין צורך לשאול ולהתעכב עליה היא מה אלבש אם תהיה פגישה שנייה, כי לא תהיה כזו. שמלת הטינדר ואני, אנחנו חד-פעמיות כשזה מגיע לבחורים.
גפן גיל. "בכל שאר הדברים אני אישה"
צילום: אוסף פרטי
מומלצים
