הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של מחלקת השתלת איברים
הם נמצאים בכוננות של 24 שעות ביממה. הם פונים למשפחה ברגעים הקשים ביותר שלה, כדי לבקש את איברי יקירה. הם עוסקים בניתוחים הכי מורכבים, שמעניקים חיים חדשים לחולים אנושים. בשבוע הבא תעלה בערוץ עשר הסדרה "חוזרים לחיים" שעוקבת אחר מחלקת ההשתלות בבית החולים בילינסון. הנה סיפורם של חלק מהאנשים שיככבו בה
השתלת איברים, אסון של אדם אחד הוא הצלת חיים של אדם אחר. הטרגדיה של משפחה אחת היא האושר של משפחה אחרת. הפעולה הרפואית מתבצעת כמו מבצע צבאי מורכב.
מרגע קבלת הסכמת משפחה לתרום את איברי יקירם מתכנסים צוותים רפואיים רבים על מנת לוודא כי החולים שמחכים ברשימת ההשתלה יזכו בחיים מחדש. תחום ההשתלות דינמי ודורש מכל מי שקשור בו היערכות מסביב לשעון. זו כוננות של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כולם ממתינים לטלפון אחד שמבשר על משפחה שהסכימה - ברגעיה הקשים ביותר - לתרום את האיברים של יקירה.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
לפי הנתונים של המרכז הלאומי להשתלות, בשנת 2017 זכו 520 חולים בהשתלת איבר מתורמים נפטרים ותורמים חיים. זהו המספר הגבוה ביותר שנרשם אי פעם בישראל. נכון להיום ממתינים 1,138 ישראלים להשתלת איברים, מתוכם 840 ממתינים להשתלת כליות, 110 להשתלת כבד, 74 חולי אי־ספיקת לב הממתינים להשתלת לב, 102 ממתינים להשתלת ריאות, שישה ממתינים להשתלת לב־ריאות, ושישה שממתינים להשתלת כליה ולבלב.
מלבד המנתח שמבצע את ההשתלה ישנם גורמים נוספים שבלעדיהם המושתל לא היה מגיע לניתוח, ההשתלה לא הייתה יכולה לקרות והחולה לא היה שורד לאחר ההשתלה המורכבת. ביום ראשון הבא תעלה בערוץ עשר הסדרה "חוזרים לחיים" – סדרה דוקומנטרית שמתעדת את הסיפורים של המועמדים להשתלת איברים בבית החולים בילינסון. צוות הסדרה ליווה אותם לפני, בזמן ולאחר ההשתלה.
מערך ההשתלות בבילינסון הוא הגדול והמוביל בישראל ומתבצעות בו כל סוגי השתלות האיברים (לב, ריאות, כבד, כליה, לבלב, מעי וקרנית) ובהיקף הגדול ביותר. מערך ההשתלות כולל משתילים, רופאים, רופאי טיפול נמרץ, רופאים מרדימים, אחיות חדר ניתוח, צוותי מעבדה וצוותים רבים נוספים. זה סיפורם של חלק מהאנשים שבזכותם מתרחשים ניסים של הצלת חיים.
1. המתאמת
רחל מיכוביץ, בת 65, היא מתאמת ההשתלות מזה למעלה מ־20 שנה
"בחרתי להיות אחות אחרי שאושפזתי מספר פעמים במהלך הילדות שלי והוקסמתי מעולם הרפואה", היא מספרת. "כשחיפשו מתאמות השתלות עבדתי כאחות במחלקה האונקולוגית והייתי לקראת סיום התואר השני. האחות הראשית הסבירה לי על התפקיד, שעד אז עוד לא היה קיים במדינת ישראל, וביקשה ממני תשובה תוך 24 שעות. לא הכרתי את התחום על בוריו, אפילו לא ידעתי מה זה מוות מוחי. החלטתי לקחת את התפקיד, ומאז אני לא מתחרטת. זה תחום שנותן חיים - אין תחום יפה מזה".
מתאמת השתלות אחראית לקשר עם משפחות שנקבעו ליקיריהן מוות מוחי. היא זו שנכנסת לחדר בשעה הקשה ביותר של בני המשפחה, ומבקשת מהם תרומת איברים כדי לתת חיים לאנשים אחרים.
מה את עושה כשיש הודעה על משפחה שהסכימה לתרום?
"כשמודיעים שיש תורם שהוא פה בישראל, אני בין הראשונים שמקבלים את ההודעה, הן על התורם והן ועל המושתל הפוטנציאלי. התפקיד שלי הוא לזמן את החולה המתאים להשתלה ולארגן את ניתוחי ההשתלות – חדרי ניתוח, זימון המנתחים, הודעה לכל הצוותים הרפואיים והפרה־רפואיים. כשמודיעים לי שיש תרומה, אני בדו־שיח עם מנהל המחלקה והרופא הבכיר הכונן, אנחנו מסתכלים יחד על הבדיקות של התורם ומוודאים אם צריך בדיקות נוספות רלוונטיות, כמובן שהכל נעשה רק לאחר שהמשפחה הסכימה לתרומה".
מתאמת השתלות זמינה כל הזמן – כולל בשבתות ובחגים. "למרות שאני שומרת מצוות, אני לוקחת את הטלפון איתי לכל מקום. אפילו ביום כיפור לבית הכנסת", מספרת מיכוביץ. "כבר היו פעמים שבהן הטלפון צילצל והודיעו לי שיש תרומת איברים בזמן תפילת כל נדרי. אני יודעת שהמטרה היא הצלת חיים ולכן אף קיבלתי על כך אישור מהרבנים. הפסקתי להזמין אליי אורחים, כי תמיד כשבאים אורחים יש השתלות. אפילו הנכדים שלי שמים לב שסבתא כל הזמן מדברת בטלפון".
2. מנהל המעבדה
ד"ר משה ישראלי, בן 41, הוא מנהל המעבדה לסיווג רקמות
מתוקף תפקידו, הוא האחראי על קביעת ההתאמה הגנטית והחיסונית בכל השתלות האיברים, השתלות מח עצם והשתלות דם חבל הטבור שמבוצעות בבתי החולים של שירותי בריאות כללית בישראל. בדיקות סיווג רקמות הן שלב חיוני בקביעת ההתאמה בין תורם לבין המטופל בכל השתלה. השתלה תצא לפועל רק לאחר שיתקבל אישור מהמעבדה לסיווג רקמות שמאשרת את ההתאמה הגנטית, כדי שלא תתפתח "דחייה חיסונית", כלומר מצב שבו גוף המושתל ידחה את האיבר הזר שהושתל בגופו.
"המנתח יודע שהוא יכול לצאת לדרך בזכות האור הירוק שאנחנו מספקים לו", מספר ד"ר ישראלי. "לכאורה, השתלת איברים היא דבר שמנוגד לאופן הטבעי שבו פועל הגוף האדם. המערכת החיסונית שלנו מזהה גורם זר שאיננו חלק מגופנו ומתחילה לתקוף אותו".
ד"ר ישראלי מתגורר עם רעייתו ושלושת ילדיהם במושב הדתי־לאומי בני דרום, ליד אשדוד. הוא גדל במוסדות של הציונות הדתית ולאחר שחרורו מהצבא כקצין מודיעין בלבנון החל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת בר אילן. "המדע והמוח האנושי יכולים לעשות דברים מדהימים", הוא אומר. "המחקר המדעי לא נשאר בין כותלי המעבדות באוניברסיטאות. זה דבר שמציל חיי אדם יום־יום. אני רואה את זה בעיניים שלי בכל פעם שאני עובר במסדרונות בית החולים. למתבונן מהצד נראה שאנחנו יושבים במעבדה ומפענחים כל מיני תוצאות של בדיקות. אבל אנחנו יודעים שכל פעולה שאנחנו עושים, סופה בהצלת חיי אדם". למרות שהיה מעורב במאות השתלות בחייו הוא מתרגש בכל פעם מחדש. לדבריו, האופטימיות של החולים, רצונם להבריא ולהמשיך בחייהם - מחזקים אותו.
3. המרדים
ד"ר אריאל רונן, בן 43, הוא רופא מרדים במחלקת ההרדמה
תפקידו של הרופא המרדים בניתוחי השתלות הוא תפקיד מכריע מאחר שאלו ניתוחים מורכבים מאוד. מלכתחילה, החולה מגיע לניתוח במצב רפואי קשה, שהרי אלמלא כן לא היה נזקק להשתלה. המנתח, הרופא המטפל והמרדים מקבלים יחד החלטה האם לבצע את הניתוח - האם החולה יעמוד בהרדמה, בניתוח עצמו ומהם סיכויי החלמתו.
"כבר כנער נמשכתי לעולם הרפואה והתנדבתי במד"א בירושלים", אומר ד"ר רונן, "כשהשתחררתי מהצבא נרשמתי לקורס פרמדיקים וטיפלתי בפצועים בתקופת האינתיפאדה והפיגועים הקשים בירושלים. זו הייתה תקופה מעצבת ברמת החשיפה לטרגיות אנושיות קשות ולטראומה לאומית. התקופה הזו עיצבה אותי כאדם וכרופא. העבודה כרופא מרדים היא עבודה מלאת סיפוק, שמשלבת אקשן וקבלת החלטות חורצות גורלות בזמן קצר. למרות הסטיגמה של תפקיד המרדים, זהו מקצוע שבו דווקא נחוצה ערנות. אינסטינקטים חדים מסוגלים לקבוע גורלות.
"אני מתרגש בכל פעם מחדש. כל מושתל הוא עולם ומלואו, החל מהמחלה שממנה סובל וכלה בתכונותיו האישיות. הכניסה לחדר הניתוח היא מעמד רגשי ומיוחד עבור החולה שמיועד להשתלה. הוא בדרך כלל חושש וחרד לגורלו ומבין שהניתוח יכול לחרוץ את גורלו ויכול להציל את חייו ולהחזירו לתפקוד ולחיים. אני משתדל לנהל שיחה קצרה עם המטופל לפני התחלת תהליך ההרדמה ולהפיג חששות עד כמה שניתן. אני פוגש את המטופל כשאני לא לובש את המסכה על הפנים בכדי שיראה פנים ידידותיות, שיראה בעיניים שלי ובמבט שאכפת לנו. שיחד הגענו כולנו על מנת להעניק לו את חייו מחדש".
4. מפעיל מערכות הלב
גולן שוקרון, בן 48, הוא ראש צוות מפעילי מערכות לב־ריאה בבילינסון
"התפקיד שלנו בהשתלות איברים, כצוות מפעילי מערכות תומכות חיים, מתחיל כבר בשלב הנצלת האיברים. אנחנו מסייעים בשימור הלב והריאות כדי שיוכלו לתפקד באופן הטוב ביותר לאחר ההשתלה בגופו של המושתל", מסביר שוקרון.
בהשתלת לב, המנתח מוציא את ליבו החולה של המטופל, באותו הזמן אין לב פועם בגוף ובעצם הדבר היחיד שמחזיק את המטופל בחיים היא מכונת לב־ריאות (מכשיר המכונה אקמו) שמחליפה את פעולת הלב הביולוגי. המערכת היא מערכת חיצונית לגופו של המטופל וכוללת חמש משאבות שדואגות לזרימת הדם לכלל האיברים, לשימור הלב המושתל בזמן שהמנתח מחבר אותו לכלי הדם בגופו של המושתל ולשאיבת הדם מאזור הניתוח. "הניתוחים הללו מרגשים אותי במיוחד. כשהמנתח פותח את כלי הדם ומתחילה זרימת דם ללב החדש והלב חוזר לפעום. אפשר ממש לראות את הלב המושתל שהיה רדום רגע לפני כן פועם מחדש בגופו של המטופל", מספר שוקרון. "בזמן ההשתלות מפעיל מערכת הלב־ריאות נמצא בריכוז מקסימלי. החיים של המטופל נמצאים בידיים שלנו".
אתה פוגש את המושתלים גם מחוץ לחדר הניתוח?
"בטח. אחרי הניתוח אני רואה את המטופל יושב בכורסה לצד המיטה ומדבר עם המשפחה שלו. אלה הרגעים שבהם אני נזכר שוב מדוע בחרתי לעבוד במקצוע הזה. את הטלפון להגיע להשתלה אנחנו מקבלים תמיד בזמנים הכי לא נוחים: בזמן חופשה, באירועים משפחתיים, בארוחת ערב שבת. למרות זאת אני גאה ושמח. זכיתי לעבוד בעבודה שבה אני רואה בכל יום מחדש שהצלחנו להציל חיים".
הסדרה התיעודית החדשה "חוזרים לחיים" תשודר החל מיום 18/2/18 בערוץ עשר וצולמה במרכז ההשתלות בבית החולים בילינסון
לפנייה לכתב/ת 
