עזבו את השיימינג - רפאו את הכאב
קמפיין MeToo כבר בכל מקום והוא מהמוצדקים שהיו פה אי פעם, אבל אני רוצה לשאול האם השיימינג עזר לכן להימלט מכאביכן? אני מציע לכן לטפל בחוויות הקשות שעברתן ולקבל כלים להתמודד עם מה שחוויתן
חבריי לכיתה בבית הספר התיכון הפכו את חיי לגיהנום עלי אדמות. הם התעללו בי רגשית, מילולית ופיזית. איימו עלי. לעגו לי. זלזלו בי. היכו אותי. שפכו אשפה לתוך התיק שלי. והרסו את חיי. לקח לי שנים לרפא את הפצעים שנפערו בנפשי. אני לא בטוח שהחלמתי לגמרי.
אבל לפני שנתיים, כשחשפתי בתקשורת את ההתעללות שעברתי, לא חלמתי לפרסם את שמותיהם. לא חלמתי לעשות להם שיימינג. הם היום אנשים בוגרים, יש להם ילדים, ומי אני שאפגע בהם או אבייש אותם. באיזו זכות? מה אני, אלוהים? שופט עליון? תליין?
הכוונה טובה - אבל התוצאה עלולה להיות הרסנית
לרגע אחד חשבתי אולי לפרסם תמונה מתוך ספר המחזור שלנו. אבל זה עבר לי מהר מאד. לא יכולתי להיות רע לב. אכזרי. נקמן. הבנתי שאם אעשה להם רע, אעשה רע לעצמי. וזו הרי, בדיוק, הבעיה העקרונית עם שיימינג.
הכוונה היתה טובה: להרתיע גברים שפוגעים בנשים. לתת קול למי שנפגעו בעבר. ולבלום פגיעות עתידיות. אבל האם השיימינג אכן עזר לנשים שנפגעו? האם חיזק אותן? האם ריפא את כאביהן? האם הנקמה היא הפתרון הנכון לפגיעות מיניות?
שיימינג במהותו הוא לעשות רע לאחר. הוא ביושו הפומבי. הוא הכתמת שמו הטוב. הוא פגיעה בפרנסתו. הוא הטחת האשמות, חלקן מבוססות יותר, חלקן פחות. שיימינג במהותו הוא התאכזרות, התלהמות, בריונות - אז במה הוא שונה בעצם מהפגיעה עצמה? האם כדי לטפל בבריונות צריך להשתמש בבריונות? האם כדי למנוע אכזריות צריך להשתמש באכזריות?
כל מי שמכפיש, משפיל ועושה רע לאחר, עושה גם רע לעצמו. מרעיל את עצמו. ממלא את לבו בארס. לפגוע באחר, לנקום בו, למרר את חייו, להשפילו ולבזותו - זה כמו לשתות כוס רעל ולחכות שהאחר ימות.
האם השיימינג הצליח לרפא את מכאוביכן?
הרשתות החברתיות הן הכלי להפצת הרעל שנקרא שיימינג. השיח בהן רעיל, אלים ומגעיל. מלווה בשנאה תהומית. באיחולי מוות. בקללות. בגידופים. נשים וגברים, תביטו בעצמכם לרגע. תסתכלו במראה. תקראו מה שאתם כותבים, עם שמכם המלא ותמונתכם, האם אתם לא חשים נקיפות מצפון? האם אינכם חוששים שילדיכם יקראו ויתביישו בכם?
לרשתות החברתיות יש כוח רב וצריך להשתמש בו בתבונה וברגישות, עם חמלה והקשבה. אנחנו בני אדם. כולנו. חלקנו אמהות ואבות. אז מה תגידי לבתך שעוברת שיימינג בעצמה בין חברותיה? ומה תגיד לבנך שאולי יעשה שיימינג לחברו בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית? איך תסבירי לה את התנהגותך שלך? איך תטמיע בו ערכים של חמלה ואנושיות אם אתה עצמך נוהג באדנות ובאכזריות? איזו דוגמה תהווי עבורם אם את בוטה ופוגענית? איך תוכלו להסתכל בעיניהם מבלי להשפיל את מבטיכם?
שיימינג הוא כמו ההנגאובר אחרי ליל שתייה לשוכרה. תחושת הניצחון הרגעית אחרי שהשפלתם, פגעתם, ניאצתם וסגרתם חשבון, תתחלף לה עוד מעט בתחושת ריקנות עגומה, והניצחון יהפוך לניצחון פירוס. כי הכעס הנורא נובע מתוך תחושת חוסר אונים מתמשכת. ושום נקמה לא תרפא אותה. השיימינג לא מרפא כלום. הוא הפסד לכל הצדדים. כי אם את נוקטת בטרור מול מי שנקט בטרור, הוא ניצח. כן, הוא ניצח.
אני פונה אליכן דווקא משום שאתן צודקות. ברור שאתן צודקות. אסור לפגוע בנשים. אסור לנצל אותן. אסור להשפיל אותן. אסור להטריד ולתקוף ולאנוס. חד וחלק. אבל האם שיימינג אי פעם ריפא מישהי מכאביה? האם עזר לה להיפטר מהסיוטים? האם עברה בזכותו תהליך החלמה אמיתי?
אני מציע לכן בחום לטפל בחוויות הקשות שעברתן אצל מטפל, פסיכולוגית, פסיכיאטר, או מאמנת. אצל איש מקצוע תוכלו לחשוף את מה שעבר עליכן, תקבלו כלים להתמודד עם מה שחוויתן, תזכו לאוזן קשבת, תוכלו לסלוח לעצמכן על האשמה שליוותה אתכן במשך שנים ותצאו לדרך חדשה.
לא תהיו יותר קורבנות. או מוחלשות. או כועסות. אלא נשים שלמות עם מי שאתן. כאלה שלא חייבות לסגור חשבונות עם העבר, כי העבר כבר עבר. מה שהיה היה. ומה שקרה קרה. ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
אל תלכו לעבר הפתרון הקל, עשו עימכן חסד. זה יקל עליכן. וישחרר אתכן מהאחיזה בעבר. כדי שההווה יהיה טוב יותר, שמח, מספק, נקי ושקט.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
