אני מאוהבת. למה חברתי מסרבת לפרגן?
"אני לא יכולה יותר לעמוד בעקיצות ובגלגולי העיניים בכל פעם שאני מספרת לה על עידו ועל הקשר הזוגי איתו. אני מרגישה שעל כל דבר יש לה מה להגיד, ושהיא לא מפסיקה לבקר אותו. מה כואב לה כל כך?". אימון אישי
היתה זו הישורת האחרונה של התהליך הקבוצתי, מפגש תשיעי מתוך עשרה מפגשים, שהחל בסבב שיתופים של מה התפתח והשתנה השבוע בחייהם של המשתתפים בסדנה. בניגוד לשתיקה שגזרה על עצמה בסבבים הקודמים, החליטה ענבר שהפעם היא תהיה הראשונה לדבר. "אני לא יודעת מה לעשות", אמרה. "הבסטי שלי שהיא גם השותפה שלי לדירה, לא מפרגנת לי. אני לא יכולה יותר לעמוד בעקיצות ובגלגולי העיניים בכל פעם שאני מספרת לה על עידו ועל הקשר הזוגי איתו. אני מרגישה שעל כל דבר יש לה מה להגיד, ושהיא לא מפסיקה לבקר אותו. מה כואב לה כל כך?".
ענבר, שהתחילה את הסדנה כרווקה, הספיקה לעבור בינתיים לא מעט שינויים, כשבין היתר היא הכירה את עידו ונכנסה איתו לקשר זוגי חדש ומרגש. את ההיכרות עם עידו היא חייבת כנראה לעידודה של הקבוצה, שגרמה לה לוותר על הפנקס הרגיל שלה, ולהעניק הזדמנות אמיתית למחזר שהוכיח לה פעם אחר פעם שהוא בעניין שלה. משם הענייניים כבר התגלגלו מהר, והיא מצאה את עצמה מאוהבת וסוף-סוף בקשר שמראה איתותים חיוביים והבטחה להמשך.
"תבינו", היא המשיכה בדמעות, "אני ונועה חברות מגיל 6, אנחנו כמו אחיות! אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה כל השנים הללו שאנחנו יחד, רווקות בעיר הגדולה. לא הייתי שורדת את התקופה הזאת ללא העזרה שלה, ואני לא יכולה לחשוב על האפשרות שהיא לא תהיה חלק מחיי. ומצד שני, אני מאוהבת בעידו ואני לא אוכל להמשיך להיות חברה של אישה שמסרבת לפרגן ולשמוח בשמחתי".
מערכת היחסים של ענבר ונועה היא משהו שאני נתקלת בו לא מעט. כאבי הלב, הדחיות והאכזבות שחיי האהבה בעיר הגדולה מזמנים לרווקות רבות, מייצרים שותפות גורל ומביאים להעמקת הקשר החברי בין אלו שעוברות זאת ביחד. זה טוב, וזה באמת משנה את הדרך כשיש לך עם מי לצעוד וכשאינך עשה זאת לבד, אבל זה גם מייצר איזון מסוים שמופר כשאחד הצדדים מוצא את אשר חשקה נפשו, ופורס את כנפיו מהקשר החברי לתוך בניית זוגיות חדשה ומרגשת. למעשה, זה כמעט בלתי נמנע שהחברות של ענבר ונועה תחווה משבר, רק שענבר, שכל כך חשוב לה "להיות בסדר" ולא לפגוע, מצאה את עצמה בין הפטיש לסדן.
כשהיא הביאה את הקושי לקבוצה, היא היתה משוכנעת שכולם יגידו לה שהיא לא עשתה דבר רע ושהחברה היא זאת שצריכה "להתאפס" ולפרגן לה. היא ציפתה שאלו יהיו הקולות שהיא תשמע מהקבוצה, רק שקרה הדבר המופלא שיכול להתרחש רק בתהליך הקבוצתי. מה שעלה הוא הדהוד קולה של החברה, כשאחת מבנות הקבוצה הגיבה בטון שענבר לא ציפתה לשמוע: "אני מצטערת", אמרה, "אבל אני ממש מבינה את נועה. גם אני הרגשתי כמוה כשחברתי הטובה נכנסה לזוגיות. גם אנחנו חלקנו דירה תל אביבית ולילות רוויי אלכוהול בברים השכונתיים, ואז כשהיא מצאה אהבה אני מצאתי את עצמי לבד, אפילו יותר לבד ממה שחשבתי שאפשר להיות! רציתי כל כך לפרגן לה, בראש שמחתי בשבילה, אבל הלב לא הצליח להדביק את הראש. הלב כאב והיה מלא בקנאה שלא הרפתה ממני".
כשענבר שמעה את הדברים הללו, היא הבינה שהציפייה לפרגון מנועה היא לא בהכרח מה שנועה מסוגלת לתת כרגע מתוך המקום הפגוע שלה, וכל עוד היא תחזיק בציפייה הזאת כנראה ששתיהן יהיו במסלול התרחקות שרק יפורר את החברות. היא הצליחה, בפעם הראשונה, לצאת מנקודת המבט שלה ולראות את הכאב והקושי של נועה, וזה פתח בפניה אפשרות חדשה – אפשרות של להיות בחמלה ולוותר על הכעס והמרמור.
היא החליטה ליזום שיחה ובאמת לדבר עם נועה על הרגשות שלה. שבוע אחרי כן היא כבר הגיעה שמחה יותר למפגש הקבוצתי המסכם. "אני ונועה פתחנו הכול", סיפרה בהתרגשות. "השיחה הפתוחה שלנו אפשרה לשתינו להתקרב מחדש, ונועה כבר לא כועסת עליי. היא מפרגנת ושמחה על הקשר שלי כי היא יודעת שהוא לא הולך להשפיע על החברות שלנו או לגרוע ממנה. והיא חשוב – היא יודעת שאני שם בשבילה, כמו שתמיד הייתי".
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית ועסקית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
