מעצמה אזורית
ניימאר ופריז סן־ז'רמן עושים הכל כדי לשלוט ב"אזור 14" – השטח שנחשב למסוכן ביותר במגרש. למה הוא כל כך חשוב? איזה שינוי עבר הכוכב הברזילאי לעומת התקופה בברצלונה? ומה זידאן וריאל יכולים לעשות כדי לעצור אותו?
כבר שנים שבקורס המאמנים של אופ"א מציגים את זינדין זידאן כדוגמה לדמות פורצת דרך בכדורגל. זידאן מאמן רק שנתיים, ופריצת הדרך מיוחסת דווקא לתקופתו כשחקן. אז, כמו שמסבירים בקורס, נחשב זידאן לשליט הראשון של "אזור 14", חלקת דשא במגרש שבעקבות הצרפתי כולם החלו לעסוק בה. גם זיזו עצמו יהיה חייב להתמקד בה הערב, בניסיון לעבור את פריז סן־ז'רמן.
מה אתם יודעים על העונה הנוכחית בליגת האלופות?
ריאל מדריד תארח הערב (רביעי, 21:45) את פ.ס.ז' בשמינית גמר ליגת האלופות. המטרה שלה, בברנבאו, היא כמובן לנצח, אבל בהתחשב בהגנה המאכזבת שלה העונה לא מעט תלוי ביכולתה לעצור את אנחל די מריה, קיליאן אמבפה, אדינסון קבאני וניימאר. בעיקר האחרון, כמובן. אצל אונאי אמרי בפריז ניימאר מוצב על המגרש באותה עמדה כמו בברצלונה, בצד שמאל, אבל הוא פועל אחרת. ניימאר מנסה – ומצליח – לעבוד כמה שיותר באותו שטח שהתפרסם בהקשר של זידאן.
זה אולי נשמע כמו כותרת סרט פעולה כושל, אבל "אזור 14" הוא ביטוי מקצועי בכדורגל. צוות אימון נוהג לחלק את המגרש ל־18 אזורים, מההגנה להתקפה (ראו תרשים), ובקבוצות מאומנות היטב השחקנים מקבלים הוראות לאילו מהחלקים לנוע בהתאם למיקום הכדור. במנצ'סטר סיטי ובאתלטיקו מדריד, למשל, מחלקים את מגרש האימונים באמצעות קווי אורך ורוחב לאותם אזורים, והשחקנים מתרגלים מעבר מאזור אחד לשני במהלך פעולה הגנתית או התקפית.
כבר שני עשורים שאזור 14 נחשב למסוכן ביותר. המחקרים הראשונים שהראו זאת התמקדו בניתוח הזכייה של נבחרת צרפת במונדיאל 1998 וביורו 2000. זידאן היה אז השחקן שבילה הכי הרבה זמן באזור 14. המחקרים הראו שככל שהכדור מגיע יותר לריבוע הזה במגרש, כך הסיכוי ליצור מצבים מסוכנים, וגם לנצח, גדול יותר. בטורנירים הגדולים מאז, קצת יותר מחצי ממצבי ההבקעה נוצרו היישר ממסירה מאזור 14.
בעבר קבוצות ניסו לפתוח את ההגנה באמצעות הגבהות מהאגפים, אבל עם השנים גברה ההבנה שהכי כדאי להביא את הכדור לחלק אחר של המגרש: מחוץ לרחבה, מול השער, ועד מרחק של כ־35 מטר ממנו. שחקן יצירתי שמקבל שם את הכדור יכול לעשות כמה פעולות: 1. לנצל תנועה של שחקן אחר כדי לבשל לו במסירת עומק; 2. לבעוט בעצמו מרחוק; 3 מאחר שההגנה מיד מתכווצת כשהכדור מגיע לאזור הזה, הוא יכול להחזיר כדור לשחקן פנוי ומשוחרר באגף.
"אזור 14" הוא גם הסיבה המרכזית להכנסת קשר אחורי בין קו ההגנה לקו הקישור בכדורגל של המילניום הנוכחי. הוא זה שאמור לכסות את אזור הסכנה. לכן נוהגים היום לכנות את האזור גם בשם "החור", המקום שצריך להשתחל אליו. איסקו, למשל, הוא אחד השחקנים שיודעים לשלוט בחור הכי טוב בעולם, אבל הספרדי, לפי הדיווחים, לא יפתח היום. ניימאר דווקא כן.
חותך למרכז
כשניימאר עבר בקיץ לפריז, רבים דיברו על הכסף, אבל לכוכב, לפחות כפי שצוטטו הקרובים אליו, היה חשוב להיות מספר 1. מי שמשחק ליד לאו מסי לא יכול להיות כזה. ניימאר רצה להשתחרר מהצל של הארגנטינאי, מנטלית וגם מקצועית.
לאורך השנים מסי הוא השחקן שמכדרר הכי הרבה באירופה, וברור למה, אבל העונה הוא שני במספר הדריבלים המוצלחים. לפניו, בהפרש גדול, עם מספר היסטורי ואסטרונומי של כמעט 7.5 דריבלים מוצלחים במשחק, נמצא ניימאר (ראו טבלה). זה קורה גם כי הליגה הצרפתית נוחה יותר, אבל זו לא הסיבה היחידה. ניימאר מקבל חופש מוחלט, והדבר מתבטא לא רק בכמות הדריבלים, או במספר המהלכים ההתקפיים שלו, אלא במיקום שלהם על המגרש.
אונאי אמרי תמיד שם דגש על אזור 14, ודורש משחקנים רבים לנוע ללא הפסקה לכיוונו. קבאני יורד אחורה לשטח הזה; הקשרים המרכזיים, אדריאן ראביו ומרקו וראטי, נכנסים לשם לסירוגין; שחקני הכנף – ניימאר, ואמבפה או די מריה מהצד השני – עושים אותו דבר. הארגנטינאי הראה זאת בצורה מרשימה מול ברצלונה בעונה שעברה, במשחק הראשון כמובן.
ניימאר, אם כן, אינו היחיד, אבל הוא ודאי השחקן המסוכן ביותר של פ.ס.ז'. צריך לזכור: כשהוביל את סנטוס הברזילאית, המקום שבו גדל ופרח, לזכייה בגביע הליברטדורס, ניימאר שיחק במרכז ולא באגף. כשהגיע לברצלונה עלתה האפשרות שישחק במרכז ההתקפה לצד מסי. הוא אוהב את האמצע. בפריז ניימאר מתחיל התקפות באגף שמאל, כמו בברצלונה, אבל מבלה הרבה יותר באמצע, באזור 14. שימו לב לתרשים שמציג את חלוקת הפעולות שלו בהתקפה לפי האזורים השונים. כששיחק בברצלונה, כמעט מחצית מהנגיעות שלו בכדור היו מתרחשות אלכסונית מהשער, באגף שמאל. המספר הזה צונח בפריז. ומה עולה? כמות הפעולות שלו בחור: בזמן שבברצלונה 14 אחוז מהנגיעות של ניימאר בכדור בהתקפה היו באזור 14, בפ.ס.ז' המספר הזה מזנק ל־26 אחוז.
כאן טמון חלק מהחופש שניימאר ביקש לעצמו. בכל פעם שמישהו מקבל כדור באזור 14, שחקני ההתקפה האחרים של פ.ס.ז' עושים תנועה לרחבה כדי לפתוח אופציית מסירה. במקביל, המגינים שלה נצמדים לקו בחלק ההתקפי. אם הם פנויים באגף, ניימאר יכול להעביר להם מסירה. משם, מהחור, ניימאר מפעיל את המכונה ההתקפית, הקבוצה היחידה באירופה שכובשת יותר משלושה שערים בממוצע למשחק.
התאקליסט נגד הדריבליסט
הסיכויים במפגש כפול בין ריאל לפריז די שווים. כריסטיאנו רונאלדו חזר להבקיע. שוער פ.ס.ז' אלפונס אראולה טועה לאחרונה במיקום, דבר שאלופת אירופה יודעת לנצל מצוין. ריאל מופיעה לכל משחק גדול כבר כמעט שנתיים.
אבל כדי לנצח, הבלאנקוס זקוקים לשיפור בהגנה. הם לא שמרו על שער נקי בליגה אפילו פעם אחת בחודשיים האחרונים. הם סופגים יותר משער בממוצע למשחק (חטאפה ולגאנס, למשל, ספגו פחות). גם בניצחון
האחרון, חמישייה לרשת סוסיאדד, קיילור נאבאס חטף פעמיים. הערב המשחק בברנבאו, וספיגה בבית יכולה להיות הרסנית.
ריאל תחסר את דני קרבחאל, שאמור להתמודד עם ניימאר. נאצ'ו, שצפוי לפתוח במקומו, יכול לעשות עבודה לא פחות טובה מבחינה הגנתית, אבל השאלה היא איזו עזרה תגיע כשניימאר יחתוך למרכז. לפני חודשיים, כשבאיירן מינכן ניצחה את פ.ס.ז' בשלב הבתים, יופ היינקס השתמש בקשר סבסטיאן רודי, והציב אותו ממש לפני קו ההגנה במטרה למנוע את הכנסת הכדורים של הצרפתים לאזור 14. מי שיהיה חייב לתפקד טוב בריאל בהקשר הזה הוא קאסמירו.
לפני שנתיים, בתיקו בפריז, קאסמירו היה השחקן המצטיין של ריאל. בכל פעם שזלאטן איברהימוביץ' ירד לאחור, קאסמירו היה שם. עד כמה הוא משמעותי? בדרך כלל קבוצות צמרת רושמות פחות תיקולים מאחרות, כי הכדור רוב הזמן אצלן. למרות זאת, מלך התיקולים המוצלחים של אירופה העונה, יחד עם ווילפרד אנדידי מלסטר, הוא קאסמירו (ראו טבלה).
אנחנו מקבלים מפגש בין מלך הדריבלים לבין מלך התיקולים, וסיכוי טוב שנראה את זה קורה לא מעט באזור 14 של המגרש. לפני שלושה חודשים, כשהחלו השמועות על מעבר אפשרי של ניימאר לבירת ספרד, אמר קאסמירו כי "תמיד נקבל אותו בסנטיאגו ברנבאו בברכה". זה נכון, רק לא הערב.
לפנייה לכתב/ת 
