הכסף והזהב בוטלו: כך הצליחו למגר את השחיתות בספרטה
הכוח השחית את הספרטנים והפך אותם לתאבי בצע. מלכי העיר החלישו את שלטון החוק וחיזקו את חוסר הצדק. ואז הגיע המלך ליקורגוס ונקט בשורת צעדים דרסטיים שהכחידו את השחיתות והפכו את ספרטה לתופעה ייחודית בהיסטוריה. טור אישי לקראת יציאת ספר חדש
שחיתות היא בעיה עתיקת יומין. מה עשו בספרטה אשר ביוון העתיקה כדי למגר אותה?
מסעות הכיבוש שהובילו הספרטנים במאה השמינית לפנה"ס הפילו את שכניהם שבדרום יוון תחת עולה של ספרטה. השטחים החדשים שעליהם שלטו עתה סיפקו להם בסיס להתפתחות כלכלית ומדינית שבזכותן הפכו לכוח המשמעותי ביותר בדרום יוון, אבל ספרטה לא הייתה ערוכה לכוחה החדש.
הכוח השחית את הספרטנים והפך אותם לתאבי בצע ורכוש. מלכי העיר, שלא השכילו להתמודד עם המצב החדש, החלישו את שלטון החוק ובכך חיזקו את חוסר הצדק בספרטה. המוני אזרחים נשארו חסרי כול, בעוד כל העושר הוחזק על ידי מעטים. בעיר רבו העניים חסרי האמצעים, והישרדותם הייתה תלויה בחסדי העשירים.
מצוינות במעשים טובים
את העיר הכאוטית הזאת הזאת קיבל לידיו ליקורגוס, מלכה האגדי של ספרטה, והחל לחולל בה רפורמה שהפכה את ספרטה לתופעה ייחודית בהיסטוריה האנושית.
לפני שנמשיך, חשוב להבין: בעיני הספרטנים ושאר היוונים, ליקורגוס היה המשה, הישו והמוחמד הספרטני – הוא שהפך את ספרטה למה שהיא, וחוקיו היו לקודש. דמותו חקוקה כל כך עמוק בהיסטוריה הספרטנית, שברבות השנים הפכה לדמות אגדית למחצה, הנושקת לאדם האמיתי שחי בזמנים ההם. וכבר ליוונים לא היה ברור מתי חי והאם אכן מדובר במחוקק אחד ויחיד, או במספר מחוקקים שהנהיגו שורה של רפורמות לאורך זמן, ואוגדו בזיכרון הקולקטיבי כמחוקק אחד. או במילותיו של פלוטארכוס, ההיסטוריון שחיבר, שנים רבות לאחר המאורעות, את הביוגרפיה המקיפה ביותר (ששרדה עד ימינו) על חיי ליקורגוס - "בכל הנוגע לליקורגוס המחוקק, אין פרט שאינו שנוי במחלוקת".
על כל פנים, ליקורגוס רצה להכחיד את היהירות, הקנאה, הפשע, השחיתות והרהבתנות מהעיר, לכן שיכנע את כל האזרחים לוותר על אדמותיהם כדי שיוכל לחלק אותן מחדש. כל השדות החקלאיים שהיו תחת שליטת הספרטנים פוצלו לתשעת אלפים חלקים שווים, ובהם מספר שווה של עבדים שיעבדו אותם, "כמו ירושה שחולקה בין אחים", כדי שהאדמות השוות יספיקו לכלכלתו של ספרטני ומשפחתו.
לאחר חלוקת האדמה, רצה ליקורגוס לחלק שווה בשווה את הרכוש בין כל האזרחים, ובכך לסלק לגמרי את חוסר השוויון בין אזרח אחד למשנהו. הצעד הזה נועד לגרום לכל אזרח למצוא גאווה במעשים טובים, שכן אין בין האזרחים הבדל או חוסר שיוויון – לכולם אותו עושר ופוטנציאל השתכרות, לכן הדבר היחידי שיגרום לספרטני להתנשא על חברו היה אמור להיות מצוינות במעשים טובים. עם זאת, השלב הזה לא עבר חלק.
וכך פסקה השחיתות השלטונית, כאשר אף אחד לא רצה לקבל שוחד או לגנוב סכום כסף שלא ניתן להסתירו, ושמלכתחילה ערכו לא היה גדול. לאט לאט עזבו תפנוקי החיים את ספרטה. אף יווני אחר לא הסכים לקבל ברזל כמטבע בעל ערך, ולכן פסק הייבוא אל ספרטה. מוצרים הפסיקו להגיע אל הנמלים, סוחרים הדירו רגליהם מאדמתם, וגם סוחרי עבדים וסרסורי זונות נמנעו מלהגיע, שכן לא היה איך לשלם להם.
באופן טבעי, וכפי שליקורגוס רצה, הפכה המצוינות האישית למושא הקנאה והגאווה של אזרחיו, ולא ממון או רכוש. לכאורה.
ניל בר הוא ממייסדי העמוד "היסטוריה גדולה, בקטנה" בפייסבוק ומחבר הספר הראשון של הקבוצה, שווים - סיפורה של ספרטה , שעלה לאתר מימון ההמונים הדסטארט
לפנייה לכתב/ת 
