74 שנה אחרי הפלישה לנורמנדי: עיטור צרפתי לירושלמי בן 94
בליל 6 ביוני 1944 נמנה וולטר בינגהם עם כוחות בעלות הברית, שפלשו לחופים הכבושים במסגרת המלחמה נגד גרמניה הנאצית. היום הוא זכה לאות מסדר הכבוד החשוב ביותר בצרפת: "מקבל עבור כל הלוחמים שהיו לצדי"
וולטר בינגהם (94) קיבל היום (ה') את לגיון הכבוד הצרפתי מממשלת צרפת על פעילותו כנהג אמובלנס בפלישה לחופי נורמנדי לפני 74 שנים. "זה כבוד גדול לקבל את העיטור הגבוה שצרפת יכולה להעניק", אמר בינגהם לפני הטקס. "אני מקבל אותו עבור כל הלוחמים שהיו לצדי וראויים לו ואינם יכולים לקבלו כי אינם בחיים". את האות העניקה שגרירת צרפת הלן לה גל בטקס בחיפה.
זהו עיטור הכבוד השני שבינגהם מקבל בעבור השתתפותו בקרב, לאחר שכבר זכה בעיטור הבריטי. "ידעתי שאולי העיטור הצרפתי מגיע לי ויצרתי קשר עם הצרפתים. הם חקרו את המידע ששלחתי להם והם אמרו שכן".
הוא נולד בקרלסרוהה, בנם של אב ואם פולנים. לדבריו, כשהצורר הנאצי אדולף היטלר עלה לשלטון - היחס אליו מצד חבריו השתנה. "פתאום לא קיבלתי את הכדור במשחקים בחצר, ילדים הציקו לי והמורים לא עשו כלום. זה רק נתן להם יותר ביטחון. כשהרמתי את היד בכיתה המורה לא פנתה אליי, שמא אולי אצדק וזה יהיה נורא שיהודי יהיה טוב מגרמני".
ככל שהיטלר הגדיל את כוחו, כך החיים היו קשים עבור היהודים, עד שב-25 ביולי 1939 החליטה אמו להעלות אותו ל-"קינדר טרנספוט" לכיוון אנגליה. רק שש שנים לאחר מכן, בתום המלחמה, השניים נפגשו.
באנגליה הוא עבד תחילה כנהג במגזר הפרטי. הוא הספיק להשתחרר משירות בצבא הפולני לפני שהתגייס לצבא הבריטי, תחילה כנהג "דאקס", כלי תחבורה יבשתי, אך מהר מאוד עבר לנהוג על אמבולנס. "חיפשו מתנדבים להיות נהגי אמבולנס ואני עשיתי את מה שאסור לעשות בצבא, התנדבתי. חשבתי שכנהג אמבולנס חיי יהיו יותר מוגנים כי לא יירו עליי. זו הייתה הטעות הגדולה ביותר שעשיתי אי פעם, כי לא היו מטוסים גרמניים ובזמן שנהגי ה'דאקס' עשו חיים, אני נלחמתי בחזית עם האמבולנס שלי".
בליל 6 ביוני 1944 הוא נמנה עם הפולשים לנורמנדי והגיע יחד עם דוויזיית 43 לחוף "ג'ונו". במהלך הקרבות שם האמבולנס שלו ספג ירי. "המפקד שעמד לידי נהרג", הוא נזכר. "אני הצלחתי לשרוד, התגלגלתי לאמבולנס אחר ורצתי למפקדה. הצלחתי להוציא משם אנשים, בגלל זה קיבלתי את העיטור הבריטי".
עם שובו משדה הקרב עבר לתפקיד משרדי כשהצטרף למודיעין הצבא הבריטי, ועסק בעיקר בתרגום מסמכים מגרמנית לאנגלית, עד שיום אחד נפל לידיו דג שמן. "ישבתי במשרדי בהמבורג כאשר שר החוץ הנאצי, יואכים פון ריבנטרופ, נתפס בסביבה והובא אליי לתחקור. שאלתי אותו על השמדת היהודים והוא אמר שהוא לא ידע דבר, שזה היה הפיהרר. שאלתי כיצד שר החוץ הנאצי לא יודע על זה והוא ענה שלמד על זה לראשונה בכתבה בעיתון מקומי. הוא חשב שאאמין לו, הייתי צריך להחזיק את עצמי, אסור היה לי לאבד עשתונות. לו הייתי עושה לו משהו, זה היה עולה לי בחירותי".
השתתף ב"הארי פוטר"
במהלך החקירה ביקש בינגהם מריבנטרופ להצטלם איתו. "הוא היה לא מגולח וביקש להתגלח לפני כן, עניתי לו 'שב'. הייתה לי מצלמה מקונסול יפן, אבל אני ועמיתי לא הצלחנו לתפעל אותה ולכן אין תמונות".
סיפור המצלמה ההיא היווה הניצן לאהבותיו אחרי המלחמה, העיתונות והמשחק. בינגהם השתתף באינספור סרטים ופרסומות, המפורסמים ביותר היו כמה סרטי "הארי פוטר", שבהם זכה בתפקידים קטנים. פעילותו ככתב נמשכת עד היום, מחדר העבודה בדירתו הירושלמית. משם הוא מקליט שתי תוכניות רדיו שבועיות. תוכניות אלה הכניסו אותו לספר השיאים של גינס לפני כמה שנים כעיתונאי הפעיל המבוגר בעולם.
ב-2004 כשהוא בן 80, החליט בינגהם לעלות לארץ. "אחרי הרבה שנים, אני בבית, אין לי שורשים בגרמניה, לא אהבתי את אנגליה אבל ירושלים ממגנטת אותי אליה בכל פעם מחדש מאז שאני כאן, זה מוכיח לי שגידלתי פה שורשים וזה ביתי".
לפנייה לכתב/ת 
