ביקורת סרט - "הפנתר השחור": צעד ענק לקולנוע השחור
עם תקציב של 200 מיליון דולר, קאסט שכמעט ואין בו דמויות לבנות ועיצוב אפריקני מרשים, "הפנתר השחור" הוא אבן דרך משמעותית בקולנוע השחור. אבל זה לא רק סרט לקהילה האפרו-אמריקנית, ההנאות המקובלות של מארוול מובטחות גם פה
"הפנתר השחור" (Black Panther) ממחיש את ההעזה ההולכת וגוברת של אולפני מארוול, ויותר מכך את הניסיון המכוון ליצור סרט בעל משקל סגולי ואימפקט תרבותי. באיזו מידה מטרות אלו יושגו? זו שאלה החורגת מההכנסות הצפויות. סרט גיבורי-על בתקציב של כ-200 מיליון דולר, ובכל זאת כמעט ואין בו דמויות לבנות. הוא שואף לנפץ תקרת זכוכית תרבותית לגבי התפיסה המקובלת אודות יכולתו של "קולנוע שחור" לבצע קרוסאובר בממדים שיצדיקו את העלויות הגבוהות. הבמאי הצעיר והמוכשר ראיין קוגלר ("תחנת פרוטוויל", "קריד") יצר סרט בעל איכויות קולנועיות מרשימות המבטיחות שרצף ההצלחות הפנומנלי של מארוול לא ייקטע. ובכל זאת, לא בכך ייחודו של הסרט. נדמה כי מי שלא שייך לזהות הגזעית והתרבותית האפרו-אמריקנית לא יוכל לחוות את מלוא ערכו.
דמות הפנתר השחור נוצרה ב-1966 על ידי שני יהודים – סטן לי וג'ק קירבי. הדמות נוצרה בעשור של אקטיביזם פוליטי, והייתה אמורה להיות גילום פרוגרסיבי של העוצמה והיכולת של אדם שחור. חודשיים לאחר הופעתו הראשונה הוקם ארגון המחאה והמרי האפרו-אמריקני שנקרא "הפנתרים השחורים". ברור כי יותר מכל גיבור-על שחור אחר של מארוול הפנתר השחור הוא שם המטיל אחריות ומחויבות.
כבר היו, כמובן, גיבורי-על שחורים בקולנוע. נניח בצד קומדיות/פרודיות "קטנות" כמו "איש המטאור" (1993) של רוברט טאונסנד ו-"בלנקמן" (1994) של מייק בינדר, וגדולות יותר כמו "הנקוק" (2008) של פיטר ברג בכיכובו של ויל סמית. אם נבחן דמויות קומיקס מבוססות הרי שיש את Spawn (1997) של מארק א.ז דיפי, "סטיל" (1997) של קנת' ג'ונסון, "קאטוומן" וסטורם מה-Xמן שגולמו שתיהן על ידי האלי ברי, שלושת סרטי בלייד (2004-1988) עם וסלי סנייפס, ודמויות המשנה בסרטי גיבורי העל – הפאלקון (אנתוני מאקי) של מארוול, וסייבורג (ריי פישר) של DC.
בכל הסרטים והדמויות שהוזכרו, אין לצבע העור חשיבות מיוחדת בזהות או באתגרים שאיתן מתמודדות הדמות (כחריגה למגמה זו ניתן לציין את סדרת הטלוויזיה של מארוול "לוק קייג'– שעוסקת בסוגיות ספציפיות לקהילה ולשכונה האפרו-אמריקנית). "הפנתר השחור" לא רק מציג גיבור-על שחור ועוסק בסוגיות פוליטיות וחברתיות מובהקות, הוא גם סרט גיבורי-העל הראשון שבו רוב מוחלט של אנשי הצוות, לפני ואחרי המצלמה, הם אפרו-אמריקניים. למרות שמרבית העלילה מתרחשת במדינה האפריקנית הדמיונית ווקאנדה, הסרט מציע רעיון קולנועי חדש בנוגע ליחס בין שני חלקי הזהות – האמריקנית והאפריקנית.
"הפנתר השחור" מכיל ממד רב-ערך של אפרופוטוריזם (Afrofuturism), תת ז'אנר במדע בדיוני המתאר מציאות אוטופית עבור הקהילה השחורה בעולם. לרוב אפרופוטוריזם מופיע בספרות (ספריה של אוקטביה באטלר למשל) ועד כה זכה למקבילות ספורות בקולנוע, בוודאי לא בפרופיל ובהיקף ההפקה של הסרט הנוכחי. כראוי לז'אנר זה, "הפנתר השחור" מפגיש בין הגזע והזהות השחורה עם שלל מוטיבים טכנולוגיים וחברתיים. לא רק הגופניות של מלך ווקאנדה, טצ'אלה (צ'דוויק בוזמן), שהוא גם הפנתר השחור - מועצמת, אלא העובדה שממלכתו האפריקנית היא החברה המתקדמת ביותר בעולם מבחינה טכנולוגית.
לעוד ביקורות קולנוע:
ויברניום, אלמנט מתכתי פלאי ונדיר, ניתן לכרייה רק בשטח הממלכה. זהו הבסיס לטכנולוגיה המתקדמת של ווקאנדה הניכרת בכל תחום - ארכיטקטורה, תחבורה, רפואה וכלי נשק. הבמאי קוגלר יחד עם מעצבת התפאורה האנה ביצ'לר ומעצבת התלבושות רות אי. קרטר מפליאים בעיצוב של עולם המשתמש בשלל דפוסים סגנוניים מסורתיים אפריקניים - מסכות, תלבושות, מבנים, ומתרגמים אותם לתוך החזון העתידני של הממלכה. כך צורות של מבני חימר הופכים לבסיס לגורדי השחקים, מסיכה אפריקנית היא מקור השראה לכלי הטיס המלכותי, חרוזי קימויו מסורתיים משמשים כאן לצרכים רפואיים ותקשורתיים וכך הלאה.
גם המישור הלשוני הוא בעל חשיבות. השפה המדוברת היא אנגלית, אבל במבטא אפריקני. זה חשוב מכיוון שלאנשי ווקאנדה לא היה צורך לצאת ללימודים במערב. למעשה, הממלכה יצרה מיסוך המטעה את הלבנים המגיעים לגבולותיה לחשוב שמדובר במדינה אפריקנית נחשלת ולא מפותחת. זה גם אומר שהקולוניאליזם המערבי שזרע מוות וחורבן במדינות אפריקה מעולם לא פגע בווקאנדה.
הבעיה עם אוטופיה, נדרשת ככל שתהיה, שהיא לא מספקת קונפליקט עלילתי מוצלח. לצורך זה העלילה מעלה את שאלת הפתיחות של ווקאנדה ביחס למדינות אחרות: האם לחלוק איתן את הידע שלה? האם ווקאנדה צריכה לפעול בזירה הבינלאומית? דמות הפנתר השחור הוצגה לראשונה ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (2016) כשהמלך ט'צאקה (ג'ון קאני) נרצח בזמן פעילות דיפלומטית בחסות האו"ם ובנו הנסיך טצ'אלה, נאלץ לקחת צד במאבק כנגד גיבורי העל המתנגדים לחוק לרישום על-אנושיים.
ההימור של מארוול: האם הקהל מוכן לסרט כמו "הפנתר השחור"?
זה מוביל לקונפליקט השני והטעון יותר. בהתחשב ביחס הגזעני של מדינות רבות כלפי שחורים, והעליונות הטכנולוגית של ווקאנדה עליהן, מה היחס שצריך להיות למדינה העשירה כלפי מדינות העולם? ברקע של אירועי הסרט ישנה מחלוקת שהתרחשה בעבר בין טצ'אקה ואחיו, ושהסתיימה באופן טראגי. בנו של האח גדל בארה"ב תחת השם אריק סטיבנס (מייקל בי. ג'ורדן - השחקן הקבוע בסרטיו של קוגלר). הוא הפך ללוחם אכזר ביחידות המיוחדות, וזכה לכינוי "קילמונגר". אבל הוא גם בן אצולה ווקאנדי וככזה הוא זכאי לקרוא תיגר על השלטון של המלך החדש טצ'אלה. אם קילמונגר יביס אותו בדו-קרב הוא יוכל להניע את ווקאנדה לעימות עם מדינות העולם האחרות. בעצם זו גרסת פנטזיה בינלאומית על דילמת ההליכה בדרכו של מרטין לות'ר קינג כנגד אופציית מלקולם X כפי שהופיעה ב"עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי.
ל"הפנתר השחור" לוקח לא מעט זמן לבסס את העולם של ווקאנדה, ויש בבנייתו של עולם זה מידה ניכרת של רצינות מודעת לערכה, כזו שעלולה להיות מופרזת לקהל שאינו זקוק לדיון על הקשר בין זהותה ותרבותה של יבשת אפריקה. השעה האחרונה של הסרט הלא קצר (שעתיים ורבע) מציגה עימות מרשים במקוריות ובאופן הביצוע שלו. עימות הכולל מספר זירות התרחשות, לוחמות אפריקאיות קירחות בלבוש אדום, כלי מעוף מגוונים, וקרנף עם קרן בציפוי ויברניום. את ההנאות המקובלות בסרטי מארוול "הפנתר השחור" מספק היטב, אבל לקהל הרלוונטי הוא גם טוען את הדברים בלא מעט מטענים תרבותיים מעוררי עניין.
