ביום האהבה הגשימה מעצבת האופנה, ליה קז, חלום. היא הציגה קולקציה מרשימה בעיצובה אל מול בכירי התעשיה במסגרת שבוע האופנה, ובשיתוף פעולה עם האמנית מרים קבסה הובילה את דוגמניות הבית שלה במסלול מאוד לא שגרתי. ״מרים הניחה קנבאס על המסלול עם אבקה אורגנית של פיגמנט, והדוגמניות טבלו בה את רגלן והכתימו את הקנבס עם הפיגמנט. הצעדים שלקחו הובילו ליצירת עבודת אמנות״, מספרת קז בהתרגשות.

את התצוגה העבירו בשידור חי ב׳ניו יורק מגזין׳ וקז מספרת שעבורה מדובר בשיא גדול בקריירה ארוכת שנים. ״זו פעם שניה שאני מציגה בשבוע האופנה. יש המון הכרה בפרזנטציה כזו והזדמנויות רבות שנפתחות. כשאת בונה מותג, את מקווה להגיע למודעות של אנשים ועכשיו אני שמחה להגיע לשם. הרבה שנים העדפתי להישאר מתחת לרדאר, ועכשיו אני מבינה שכדי להמשיך לקדם את העסק, החשיפה הכרחית״.

ליה קז, 46, הגיעה לניו יורק לפני 17 שנה. ״גדלתי בקיבוץ אפיקים״, היא מספרת, ״מילדות היה לי ברור שאני רוצה להיות מעצבת אופנה״. זה לא מובן מאליו להיות ילדת קיבוץ שחולמת על פאשן, אבל מסתבר שבמקרה של קיבוץ אפיקים, הכתובת היתה על הקיר. “באפיקים הייתה מתפרה שבה עבדו המון בחורות”, היא מספרת, “מין מקום קסום שסיפק את כל צרכי הקהילה עם רגישות והבנה לעונות, לסוגי הבדים שיתכבסו יותר טוב וכדומה. החומרים איתם עבדו שם היו מדהימים. אני אפילו זוכרת את ריח הבגדים, את צבעי הבגדים, את המפתח והמנעול של הארון אותו היינו פותחות כדי למדוד את התלבושות. היה ברור שלא כל מה שאני צריכה נמצא בתוך הארון הזה, אבל היה בו המון”.

ליה קז. צילומים: הנרי לופז

היא התחילה לתפור בגיל 12. “כבר אז היה ברור כשמש שהמכונה ואני זה סיפור אהבה ממבט ראשון. בבית הספר היו מכונות תפירה יפהפיות. אהבתי לעבוד איתן, משהו במכניות מצד אחד וביכולת ליצור מצד שני, מאוד סיפק אותי. לא הייתה לנו אפילו טלוויזיה לקבל ממנה השראה או סטייל, אבל היה מגזין שקראו לו 'בורדה', ממנו הוצאנו גזרות בכל מיני מידות. ההערכה לאיכות ולמוצר שגם יכול לשרת וגם יהיה שימושי ונוח נטמעה בי מאז. כשאני מעצבת היום, מה שנראה לי לא הכרחי או שימושי – אני לא אצור. הייתה לי מורה שכשמה כן היא, אהובה. היא לימדה אותי המון: איך להוציא גזרה, איך להניח את הבד, לגזור, לתפור, למדוד, לתקן. עם הזמן הבינו בתיכון שהפוקוס שלי הוא לא ממש על לימודי הליבה, אז נתנו לי יד חופשית לקחת יותר שיעורי תפירה. הם נתנו לי ללכת עם האהבה שלי״.

קז מתארת באהבה גדולה את הזכרונות מהקיבוץ ומשם גם את הלימודים בשנקר. “זה מוסד מאוד בריא בצורת הלימוד שלו״, היא מספרת. ״הוא מעניק לך המון יכולת להוציא דברים מהמחשבות ולתרגם למשהו אמיתי ובארבע שנים אתה עובד על זה כל הזמן. מפתח את תהליך החשיבה והיכולת להוציא לפועל״.

עם סיום הלימודים קיוותה להשתלב בתעשיית האופנה באירופה, אך כשזה לא צלח, החליטה לנסות את מזלה בארה״ב. ״הרגשתי מבחינה אסתטית קרובה יותר לאירופאים ויכול להיות שזה עדיין כך, אבל בניו יורק יש משהו מאוד מיוחד. יש פה אנשים מכל העולם והתרבות מאוד מעורבת בכל הרמות. יש המון נקודות שמבחינתי כמעצבת שחמחפשת השראה, מגרות את הסקרנות כל הזמן. זה תמיד מעניין״.

כמו שרבים מאיתנו מגיעים ומצפים לטעום מהתפוח, גם קז גילתה בתחילה טעמים אחרים. אחרי חיפושי עבודה רבים החלה לנהל חנות בווסט וילאג', עבורה היא גם עיצבה בגדים. "מצאתי שותף קריאטיבי וביחד היינו מזמינים חולצות בסטוקים מאל.איי, מחנות שאז רק יצרה טי שירטס והיום היא הרשת הפופולארית 'אמריקן אפארל'. היינו קונים ארגזים של חולצות ובבית מציירים עליהן, גוזרים אותן ומדביקים עליהן אבנים. כבר בשנה הראשונה מצאנו שואו רום והחולצות הגיעו למקומות כמו סאקס פיפת' אווניו. זה היה הזוי״, תיארה.

תוך שלוש שנים ניהלה כבר עסק משלה, העבירה דגמים לחנויות מוכרות ובהמשך פתחה את חנות הדגל שלה באמסטרדם אבניו באפר ווסט. לפני חודשיים חגגה גם את חנוכת החנות השניה באפר איסט, בשדרת מדיסון. ״לא פשוט להגיע למקום הזה״, היא מתארת, ״זה כרוך בתהליך ארוך. עבדתי הרבה שנים כדי לפתח ליין מספיק מורכב, על מנת להציג אותו כקולקציה״. אל רגע השיא שציינה השבוע בקריירה הגיעה כשמאחוריה, ובפרונט, הלקוחות הנאמנות שליקטה עם השנים. ״רוב הדוגמניות הן לקוחות, לא דוגמניות. יש לנו אמא ובת, נשות קריירה, נשים שהבגדים תואמים את מה שהן והן מביאות את האינדיבידואליות שלהן לבגד. חלמתי הרבה שנים על זה והעובדה שיש לי לקוחות שרוצות להציג בפרזנטציה, לא מובנת מאליה״, מדגישה קז. ״לקח לי הרבה שנים לבנות את זה והיום זה מאוד מרגש״.

בעבר הוגדרו עיצוביה של קז כבעלי קווים פשוטים, איכותיים ונקיים. "מעניין אותי להביא דברים שלא הגיעו רק ממוח אחד, וזה גם מעניין עבור הלקוח. אני מאוד מתחברת לאסתטיקה האירופאית. אני אוהבת לראות צורות מחשבה אישיות, לא דברים שפונים בהכרח לקהל הרחב. נשים תמיד עניינו אותי, פיזית ואינטלקטואלית. כל חיי, זה מה שהתווה את קו המחשבה שלי, משם אני פועלת".

רגע לפני הפרזנטציה, הסבירה קז את הרעיון מאחורי קולקציית החורף שהציגה: ״הרעיון הוא להגדיר את הקז’ואל לפי מי שאת. זה לא בהכרח טרנד, אלא זה על זמני. אלו בגדים שאמורים להישאר איתך״. שיתוף הפעולה עם קבסה נולד כשזו לימדה את קז בשנקר. ״אני מאוד אוהבת את העבודה של מרים ואני מזהה מכנה משותף עם העבודה שלי. למרים״, היא מוסיפה, ״יש המון תנועה, יש עבודה עם צבע ושקיפויות, יש קז’ואליות, יש שקט כוחני. זה המון דברים שגם אני עובדת עליהם״.

רגע לפני שיצאה הפרזנטציה לדרך סיכמה קז בתקווה: ״אני מקווה שזה ירגש אותם. אני מקווה שיכתבו ויזהו את היופי באמנות של מרים ובקולקציה, ויעריכו את קיבוץ הנשים ביחד ושילוב ההישגים והאינטליגנציה הנשית ששזורה גם בעיצוב״.