חופש הביטוי?
בקמפוס, להצטרף לבועה הליברלית לא אומר רק להזדהות עם צד מסוים של המפה הפוליטית, אלא להיות חלק מקבוצת "המקובלים". אם לא תעשו זאת, תמצאו עצמכם מתחילים את חייכם הסטודנטיאליים במינוס. אופיר דיין על המציאות המדאיגה בקמפוס
חופש הביטוי או בשמו האמריקאי המקובל יותר, "התיקון הראשון לחוקה", הוא הדגל שבקצה תורן הליברליות בארצות הברית. בכל פינה אפשר לשמוע אנשים מזדעקים על כל דבר שנשמע כמו מניעה ממישהו להביע את דעתו, להפגין את מי שהוא, להפגין, או להתאגד.
אבל אל תטעו, המלחמה על חופש הביטוי, למרות שהיא נראית מטרה אצילית וחשובה, אינה דו צדדית או חפה מאינטרסים.
בקמפוסים רבים בארצות הברית, ובמיוחד בקמפוסים ליברליים כמו באוניברסיטת קולומביה, ישנן מטרות שמגיע לתומכים בהן חופש ביטוי, וכאלה שלתומכיהן – לא. לא רק שלא מגיע להם חופש הביטוי, אלא לכל האנשים הנאורים שילחמו על אותו החופש, יש החובה להפגין ולמנוע מהם לדבר.
כי חופש הביטוי חד צדדי, והוא ניתן רק למי שמוכן להתאים עצמו לערכים ולסטנדרטים של הבועה הליברלית הפרוגרסיבית, ולא לזוז ממנה מילימטר.
ישראל, לצערי הרב מאוד, הופכת מיום ליום, לפחות ופחות חלק מאותם ערכים ליברליים שלתומכיהם מגיע חופש הביטוי.
תומכי ישראל בקמפוסים נהיים מטרות להשתקה והפחדה מדי יום ביומו וכל האמצעים כשרים. סימון של פעילים ספציפיים והתנכלות להם, שקרים, כתיבת כתבות על פעילים באתרים עוינים כמו "אינתיפאדה אלקטרונית", ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה של הארגונים והסטודנטים האנטי- ישראלים.
יותר מכך, סטודנטים יהודים שמגיעים לאוניברסיטאות ליברליות כמו קולומביה נאלצים לבחור האם הם רוצים לשמור על הזהות היהודית פרו- ישראלית שלהם או להיות חלק מהבועה הליברלית המתקדמת של האוניברסיטה בה הם נמצאים. זאת כביכול נשמעת בחירה פשוטה, למה שסטודנטים יוותרו על ערכיהם הבסיסיים ביותר בשביל להשתייך לקליקה שלא באמת רלוונטית אליהם?
זה ההבדל בין ללמוד בישראל לבין ללמוד בארצות הברית.
סטודנטים אמריקאים מתחילים ללמוד בגיל שמונה עשרה, מיד לאחר סיום התיכון.
להצטרף לבועה הליברלית לא אומר רק להזדהות עם צד מסוים של המפה הפוליטית, אלא להיות חלק מקבוצת "המקובלים". ממש כמו בבית הספר היסודי או בגן של חווה, רק שכאן, אינכם צריכים לוותר על צעצוע חדש, אלא על הערכים שלכם. אם לא תעשו זאת, תמצאו עצמכם מתחילים את חייכם הסטודנטיאליים במינוס. וכשאתם בני שמונה עשרה, אתם לא רוצים להתחיל אותם כך.
ולא נותרת לכם ברירה. מסטודנטים שרק רצו להשתלב, אתם מוצאים את עצמכם מחזיקים שלטים נגד "ישראל מדינת האפרטהייד" בכיכר המרכזית של הקמפוס, רק כדי להיות חלק "מהמקובלים". כך, בזמן שמקביליהם הישראלים משרתים בצבא, מקדישים יהודים רבים את השנים היפות בחייהם להשמצת ישראל ומכירתה לאידיאולוגיה הליברלית.
אנו חייבים להילחם בתנועות האנטי- ישראליות בקמפוסים, זה קרב הישרדות. אבל זה קרב, לא המלחמה.
המלחמה היא לשמור את ישראל כמטרה ליברלית, כפי שהיא ראויה להיות. אינני מכירה מטרה ליברלית יותר מעם החוזר הביתה לארצו, ואנחנו חייבים לגרום לכך ששאר העולם יראה את זה באותה צורה.
