הפועל באר שבע שכחה מאיפה באה

הפועל באר שבע, כמו הזמרת נינט טייב, הגיעה מהדרום, כבשה אותנו בסערה וזכתה לכינוי "המאמי הלאומית". היה קשה שלא לחבב את החבורה של אלונה ברקת, אפילו בתור אוהד של קבוצה אחרת, שבצניעות כבשה כל שער במדינה - בדיוק כמו שאי אפשר היה שלא להתאהב בנינט כששרה "ים של דמעות", גם אם היית מהמחנה של שירי מימון או שי גבסו.

למרות שהשנים הראשונות של אלונה היו לא פשוטות, בבירת הנגב נולדה אימפריה חדשה. עם מאמן צעיר, רכש נוצץ ואצטדיון חדש, הפועל ב"ש מביאה גאווה לעשרות אלפי אוהדים והחזירה את הדרומיים למגרשים. ההצלחה דווקא מול הכסף הגדול של גולדהאר, ההתבססות על הישראלים הטובים ביותר ומשחק הלחימה, גרמו למועדון הצנוע להיכנס ללבבות שלנו ולהיות הפייבוריט הברור במאבק האליפות של כמעט כל מי שהוא לא אוהד של מכבי תל אביב. ההצלחה באירופה רק העצימה את התחושות. אצטדיון טוטו טרנר מלא בקהל מרשים והתאהבות מחדש במאור בוזגלו שהיה כל כך חסר לנו, פשוט גרמו לב"ש להיות השם החם בישראל. פגישות עם הנשיא, פרסים למועדון ולאלונה (שללא ספק מגיעה לה הערכה עצומה) וסיקור תקשורתי אוהד הם רק חלק מהדברים המדהימים שעברו על המועדון שהיה צנוע וכעת מתחילים להתפורר.

הפועל באר שבע(צילום: הרצל יוסף)

חטא ההיבריס עתיק הימים כנראה הגיע גם עד לנגב שלנו. זה התחיל כשב"ש פשוט נפטרה מהילד שהיה חלק בלתי נפרד מההצלחה שלה, ובצעד לא מכבד הראתה לו את הדלת המובילה לכרמל. נכון, אף שחקן לא מעל המועדון ומאור בוזגלו הוא לא סמל בטרנר, אבל להפנות עורף לשחקן שהיה כל כך משמעותי בחזרה של המועדון לגדולה זו כפיות טובה.

הצעד מעורר המחלוקת הבא היה פרשת שיר צדק. כולנו אנשים וכולנו טועים, אבל לשלוף מהמותן האשמות כלפי הנבחרת? נכון שזו אחת התקופות החלשות והפחות אהודות של נבחרת ישראל, אך זו בכל זאת הנבחרת  - ורמיזות כי צדק קיבל את החומרים האסורים ע"י נבחרת ישראל היו סימן ברור לכך שהצניעות הבאר-שבעית כבר אבדה. אגב עד עכשיו לא קיבלנו התנצלות רשמית מהמועדון ונראה שהמחשבה לא עברה בראשה של אלונה.

הצעדים השנויים במחלוקת מצטרפים למדיניות הרכש בחלון ההעברות האחרון, ולפי השמועות בתקשורת, כנראה שגם לאחר סגירתו. כאשר דיבר על ההיבריס, טען אריסטו כי "בני האדם סבורים שאם ינהגו בגסות בזולתם, קרנם תעלה". כך ב"ש, כמו מועדונים גדולים נוספים, החלה במדיניות של לקנות כוכבי קבוצות אחרות אפילו אם רק כדי שישבו בספסל בטרנר במקום שיכבשו נגדה במדי קבוצה אחרת.

בינואר ב"ש מיהרה להחתים את חנן ממן, הכוכב של יריבתה לתואר הפועל חיפה, במהלך לגיטימי עבור מועדון כדורגל גדול ודורסני שהוא כלל אינו "מאמי". השבוע קיבלנו בשורות על כך שב"ש כנראה סגרה גם עם שמואל שיימן, המגן העולה של אותה הפועל חיפה, אך זהו כבר צעד שאינו לגיטימי ואפילו מכוער גם עבור מועדון גדול. אני לא אוהד הפועל חיפה, אבל אני בטוח שאם חיפה תנשור מהמרוץ לאליפות, ב"ש לא תהיה פייבוריטית במיוחד בצד האדום של הכרמל.

לטובת ב"ש נגיד כי אמנם לא נשארה מאמי, אך היא בהחלט "לאומית" עם סגל ישראלי מרשים שכולל כוכבים נוצצים לצד שחקנים צעירים אשר זוכים לבמה ולאמון של ברק בכר. אך למרות שהחזון של השקעה בפריפריה ובדרום דווקא עומד בעינו עם רכש רב שהגיע מאשדוד, הנתון המצער הוא שבסגל המעולה אין אף שחקן בית שגדל במועדון מלבד ברדה.

איני יודע אם זו אהבת העם, אהדת התקשורת או ההצלחה המסחררת, אך נראה שלמועדון יש מטרות ענקיות להמשך. הם יודעים לאן הם הולכים אך כנראה שכחו מאין באו. בקיץ האחרון נדמה שהמוח בלבד הוא זה שמוביל את הקבוצה שאהבנו לאהוב וליבה חדל מלפעום. נותר רק לקוות שאלונה תיזכר שכדורגל הוא רגש ותחזיר את הרומנטיקה לדרום כפי שכבר הצליחה לעשות בעבר.