"חוזרים לחיים": לטבוע בים של דמעות
אב שתורם לבנו אונת כבד, אם חולה שזקוקה לריאה כדי לגדל את בתה ואישה שצריכה כליה כדי לטייל - אלו הם הגיבורים של סדרת הדוקו-ריאליטי, "חוזרים לחיים", על תרומות איברים. אך במקום להתמקד ברופאים שעוסקים במלאכה המסובכת והמרתקת, הסדרה מעדיפה לרגש אותנו עד התשה
מסדרונות בתי חולים, רופאים מותשים ומותשים פחות, צינוריות וחלוקים ומכשירים מצפצפים, אנשים דרוכים בין חיים ומוות וציפייה מתוחה לקסם שיעשה, אם יש לכם תחושת דז'ה וו אתם צודקים, היינו שם כבר ויותר מפעם אחת. וזאת הסיבה ש"חוזרים לחיים", סדרת דוקו-ריאליטי (שעלתה אתמול, א', בערוץ עשר) שעוסקת בנושא שאי אפשר להגזים בחשיבותו – להלן תרומת איברים והשתלתם – מפספסת את הייחוד שמספק הנושא שלה ונראית כמו שידור חוזר של סדרה שכבר ראיתם.
רעות זקוקה לתרומת ריאות כדי להתגבר על מחלת הסיסטיק פיברוזיס ולגדל את הבת הקטנה שלה. דורית רוצה תרומת כליה מסיבה יותר צנועה – להפסיק את הדיאליזה ולאפשר לעצמה חופשות ארוכות בחו"ל. בפרק הבא תפגשו גם תרומות מן החי – כלומר אנשים חיים שבוחרים להפריש לטובת אנשים אחרים, לרוב קרובי משפחה, איבר שהם יכולים להרשות לעצמם להפריש. במקרה הזה אב שתורם לבנו בן ה-12 אונת כבד וגבר בן 19 שתורם תרומה דומה לאביו.
זה נכון שכשצוות הצילומים מתלווה לאדם שזקוק לתרומת איברים אין לאף אחד מושג איך זה יגמר. ועדיין, עם שם כמו "חוזרים לחיים", הסיכוי שמקרים שלא יסתיימו בהפי אנד יובאו לשידור הוא אפסי. כל זה לא מפריע ל"חוזרים לחיים" לבחור בפתרון הקל שהפך לרעה החולה של הטלוויזיה בעשור האחרון, לרגש, לרגש, להכניס את האבן למקלע ולמתוח אחורה עד שהצפייה הופכת לבלתי נסבלת כמעט.
למרות שההיבטים הטכניים של תחום תרומת איברים הוא מרתק ורגשי ומורכב, כלומר זה שקשור באנשי המקצוע שעוסקים בו (והצצה חכמה אליו קיבלנו דווקא בדוקו-ריאליטי רפואי אחר - "איכילוב"), "חוזרים לחיים" מתעקשת להתמקד דווקא באנשים שמחכים לתרומות ובמשפחות שלהם. זו בחירה שמבהירה שהם פה כדי לצבוט לנו את הלב. המתח בשאלה מתי יגיע האיבר, הסבל הפיזי, המתח בשאלה אם האיבר יקלט. בעוד שהחומרים המעניינים באמת קורים בצד השני, אצל הרופאים, המתאמים וכל האנשים שעוסקים בתחום וכמעט ולא קיבלו את זמן המסך שלהם (לפחות בשני הפרקים הראשונים), למרות שהם היו רהוטים ופוטוגנים, ואלוהים יודע שמדובר בפרקים ארוכים של שעה כל אחד.
גם מבחינה רגשית תחום ההשתלות מכיל אינסוף אילוצים יוצאי דופן, שאי אפשר לפגוש במקרים רפואיים אחרים. קצת כמו יום הזיכרון שנושק ליום העצמאות. מישהו מת, אבל עם האיברים שלו יחיו אנשים אחרים. אדם מסכן את חייו למען מישהו שהוא אוהב, מפגשים בין אדם שקיבל חיים למשפחה של זה שאיבד אותם הם סיטואציה אנושית לא רגילה וטעונה כל כך, שמינימליזם היה עושה לה רק טוב. אבל ב"חוזרים לחיים" בחרו להטביע גם את הרגעים היפים והטעונים באוקיינוס של קלוז אפים דומעים, מוזיקה לוחצת ושאר מנחי-רגש, שמבטיחים שאם נכנסת אליה מרוגש תצא ממנה מותש. אם זה ישכנע אנשים להסכים לתרום איברים – וואלה, היה שווה. אם לא, אני מוכנה נפשית לתרום את בלוטת הדמעות שלי בשלב הזה.
