הטוקבק שהזכיר לי עד כמה החברה שלנו חולה
באותם צהריים נחרדתי. המוני טוקבקים מזעזעים בזה אחר זה, כל הכינויים הדוחים ביותר שאפשר לכנות בהם נשים – נכתבו עליי. אבל טוקבק אחד בלט בזדוניות ובפרימיטיביות שלו: "בהצלחה למצוא גבר שיסכים להינשא לך", נכתב בכותרת, "אחרי שעברו עלייך 30 גברים". המון זמן לא נגעלתי ככה ממילים
וודי אלן אמר שסקס בלי אהבה זו חוויה ריקנית, אבל כחוויה ריקנית – היא אחת המשובחות. גיאורג כריסטוף ליכטנברג אמר שמה שהאוהבים מכנים "לב" ממוקם הרבה יותר נמוך מן הכפתור הרביעי בחולצה. המשותף לשני הציטוטים הללו הוא שאמרו אותם גברים. האמת? ברור שהם אמרו את זה. מוכרים יותר או פחות, כולם היו חלק מהמגדר הנעלה והחזק, המגדר היחידי בחברה, כנראה, ש"מותר" לו להתנסח כך. להוציא את מה שאני חושבת בימים אלו על וודי אלן, אני מסכימה עם הציטוט הזה, אבל אני גם יודעת שאם אני, או כל אישה אחרת לצורך העניין, נבטא בדיוק את אותן המילים – התוצאה תהיה כאוס.
לטורים הקודמים של גפן גיל:
בוא נוותר על גינוני הנימוס ונלך ישר למיטה
אני צריכה שהוא יהיה הבחור הכי יפה במסיבה
סקס הוא לא פרס שאישה נותנת וגבר מקבל
אנחנו אפילו לא קרובים לשוויון אמיתי, חשבתי לעצמי בכעס בשבוע שעבר. זה היה בצהריים כשהנחתי בעצבנות את כוס הקפה על השולחן. בדיוק סיימתי לעבור על הטוקבקים של הטור האחרון שכתבתי, והייתי בהלם. "אל תקראי טוקבקים", אמרו לי כבר כשהתחלתי לכתוב, אבל בחרתי שלא להקשיב. רציתי לשנות תפיסות מחשבתיות. רציתי לעורר דיאלוג. רציתי לגרום לאנשים לחשוב, והטוקבקים היו הדרך שלי לראות אם מתקיים באמת הדיון ששאפתי לייצר.
הטורים הראשונים עברו בסדר. בדרך כלל אני לא לוקחת אף טוקבק מגעיל ללב, ולא כי אין לי, אלא כי אני יודעת שיש יותר אנשים שלא יסכימו עם האג'נדות שלי מכאלו שכן, ושממילא רוב כותבי הטוקבקים הצעקניים הם, ובכן, בעלי דעות חשוכות. וזה בסדר, אני רגילה לאנטגוניזם. אולם באותם צהריים נחרדתי. לא כי אמרו לי שוב שהגוף שלי זה מקדש ושכדאי לי להתחיל להתייחס אליו ככה. גם לא כי קראו לי "שרמוטה" בפעם המיליון, זה לא מפריע לי. זו עוד תווית שקל יותר להדביק מאשר לנסות להבין, ועוד תווית שהמחיר שלה גבוה יותר מכל שמלה של פראדה.
הופתעתי הפעם כי נחרדתי לגלות את התהום המגדרית שעדיין נמצאת בחברה שלנו. המוני טוקבקים מזעזעים בזה אחר זה, כל הכינויים הדוחים ביותר שאפשר לכנות בהם מישהי - נכתבו עליי. אבל טוקבק אחד בלט בזדוניות ובפרימיטיביות שלו: "בהצלחה למצוא גבר שיסכים להינשא לך", נכתב בכותרת, "אחרי שעברו עלייך 30 גברים". וואו. המון זמן לא נגעלתי ככה ממילים.
אוי לא, אני בדיוק כמוכם
ה"סלאט שיימינג" שחיכה לי שוב הזכיר לי עד כמה החברה שלנו פרימיטיבית. חוץ מזה, אנשים - אני בת 23. אם לא איהנה עכשיו, אימתי? ובכלל, אני לא שוכבת עם כל אחד, אבל אני אשכב עם כל מי שארצה. שנית, זו זכותי הבלעדית לעשות כראות עיניי. זה הגוף שלי ולא של אף אחד אחר. וגם אם לא היו לי ה"נסיבות" שהופכות את ההתהוללות שלי למובנת יותר, למי אכפת?! למה אני בכלל צריכה להצטדק? למה מוקיעים אותי כ"שרמוטה" שאף אחד לעולם לא ירצה להתחתן איתה, רק כי אני, רחמנא ליצלן, אישה ששוכבת עם גברים ומדברת על כך בפתיחות? הרי אם הייתי גבר דבר מזה לא היה מתרחש.
כשנשים העזו להתבטא כך בעבר, שרפו אותן. היום שורפים אותן באינטרנט. התפתיתי לחשוב שהמצב שלנו השתפר ושאיננו עוד "המין היפה" בלבד. שיש בידינו כל כך הרבה זכויות שפעם לא היו, כמו הזכות לכתוב בשם שלנו דברים שבעבר נשים נאלצו לעטות על עצמן שמות עט גבריים כדי לכתוב. אבל לא, מסתבר שלא באמת קיבלנו את חופש הביטוי ואת רשות הדיבור, כי מתברר שמותר לנו לומר רק את מה שהאנשים השמרנים מוכנים לשמוע, ואם חרגנו במקצת מכללי ההתנהגות שלנו כמגדר, אז ברור שנגרור אחרינו התלהמות. וגם אם לעשות סקס ללא רגשות הוא אפיזודה חולפת בחיי - זו האפיזודה שלי ושל נשים רבות, צעירות ומבוגרות, שככל הנראה לא יספרו לכם את זה אפילו מעל כוס קפה כי הן מתביישות. כי אתם גורמים להן לחשוב שהן מתנהגות לא בסדר.
"ליברלים", אתם קוראים לעצמכם. הן יודעות שתשפטו אותן, שתעשו להן משפט על לא עוול בכפן, שתפלו אותן. כשהייתי בתיכון, בראש שלי ולפעמים גם באוזני אחרים, הייתי עושה "סלאט שיימינג" לכל הבחורות שעשו מה שבא להן ושכבו עם בחורים סתם כך, בפינות המזמוזים המרוחקות. אני הייתי "ילדה טובה" כביכול. הייתי פמיניסטית בכל מובן אפשרי, חוץ מבסקס. חשבתי שזה זול לשכב עם הרבה בחורים. עם הזמן, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, הבנתי שזה דפוק. ובזאת אני פונה לכל הבנות שאי פעם התנהגתי אליהן באופן הבזוי והבלתי נלאה הזה: קבלו בבקשה את התנצלותי הכנה.
אני מודה, לחשוב בצורה שמרנית ופרימיטיבית זה פשוט לבחור בדרך הקלה והעצלנית. הרבה יותר קל לחשוב בצורה שאינה פמיניסטית. הרבה יותר קל להפנות אצבע מאשימה. כי ברגע שאדם מתחיל לחשוב באופן שוויוני, נאור ופמיניסטי על סקס, הוא נאלץ להסתכל עמוק פנימה ולשאול את עצמו: "אז היא מתנהגת בדיוק כמוך, אז מה? ממה אתה כל כך מפחד?", וזה משבש את הזהות, המגדר וכנראה שאת כל הערכים שגדלנו עליהם.
הכי נוח להישאר בתבניות, הגדרות ותוויות כי אנחנו מפחדים. תוסיפו לכך את העובדה שאנשים אוהבים גבולות, ולא ברור מה הם יעשו אם לא יהיה קו ברור שיבדיל בין נשים לגברים. אבל אנשים, אנחנו ב-2018 והיום הדמיון בין נשים לגברים גבוה בכל כך הרבה תחומים, שאם זה עדיין מרתיע מישהו, זה כנראה רק את אלו שמפחדים להתרגל לשינויים.
הרמתי את כוס הקפה שכבר הספיק להתקרר, והוא היה מר נורא למרות שאני זוכרת בוודאות ששמתי בו שלוש כפיות סוכר. כנראה שזה הטעם של שוביניזם, גיחכתי לעצמי קלות, ורק משפט אחד הדהד בראשי - אני מעדיפה להישאר רווקה לנצח מאשר להינשא למישהו שיפסול אותי כי כל חטאי היה שהתנהגתי ברווקות, ובכן, בדיוק כפי שהוא התנהג.
