החוקים ולא השופטים ניצחו את מכבי ת"א בגמר

על המתקפה של מכבי תל אביב על השופטים – הן בחצי הגמר ובמיוחד בגמר, כבר כתבו, דיברו וכנראה שגם ישירו – החל מדיבורים על רמת שיפוט נמוכה ועד לטענות על בכיינות. האמת – לא משנה בכלל מהי הדרך הנכונה להתייחס אל הטענות האלה. טענות נגד השופטים הן חלק מהמשחק, בדיוק כמו טעויות השיפוט עצמן. מה שכן משנה ובעל משמעות הוא העובדה, או לפחות התחושה, שהעיסוק של מכבי ברמת השיפוט מאפיל על העיסוק בנושא הבוער באמת – הבעיות האמיתיות של מכבי לא נמצאות בממשק מול הרשות השופטת אלא מול הרשות המחוקקת.

מכבי תל אביב, קבוצת יורוליג שנלחמת על מקומות 8-7 במפעל (האופטימיים ואני יגידו שאף גבוה מכך), הפסידה את גביע המדינה לקבוצה שלא הצליחה לעבור שלב במסגרת אירופית נחותה בהרבה, מבית שכלל קבוצות כמו יובנטוס ואולדנבורג, שניצחון של אחת מהן על מכבי, ולא משנה באיזה מגרש, היה נחשב לסנסציה, גם אם היו משחקים 5 נגד 8 כמו שדיאנדרה קיין סיפר על גמר הגביע.

ג'קסון מוחה(צילום: עוז מועלם)

אז איך זה יכול להיות? כי מי ששיחקה נגד הפועל חולון זאת לא מכבי תל אביב, אלא סגל חלקי עם מגבלות מלאכותיות. מגבלות שעולות לבעלים מאות אלפי דולרים בשנה ויותר, מכיוון שהם צריכים לייצר התאמה של סגל אחד רחב לשתי מסגרות שונות עם מערכת חוקים שונה. עיקר הבעיה של

מכבי תל אביב וגם של מי שרואה עצמה כאלטרנטיבה – הפועל ירושלים – היא הרשות המחוקקת. שופטים יכולים לטעות פה ושם – פעם זה לטובתך ופעם לרעתך, אבל כל עוד קיימים כאן חוקים מגוחכים כמו החוק הרוסי וחוק הזרים לא תהיה שום הלימה בטווח הארוך בין מידת ההשקעה הכספית של הבעלים וגובה התקציב לבין ההישגים.

זה נראה אולי מעניין ואפילו רומנטי במבט ראשון, אבל סיפורי סינדרלה טובים לספורט כל עוד הם מתרחשים אחת למספר שנים. קחו לדוגמה את הפועל ירושלים – הגיע בעלים ששם המון כסף, ההשקעה האישית שלו בקבוצה גבוהה כנראה בהרבה אפילו מההשקעה של ראשי מכבי תל אביב (לירושלים הכנסות נמוכות יותר) , הוא צריך לבנות סגל בצורה עקומה, הוא רוצה להתקדם ליורוליג – מה שבוודאי יתרום לכדורסל הישראלי, אבל הוא לא מצליח ביורוקאפ כי הוא צריך להתפשר על סגל שבחלקו לא מתאים לרמה, רק בגלל שהוא חייב אותו לליגה, והוא נכשל במסגרת המקומית כי הוא צריך לשחק שם עם הרכבים מוזרים. מועדון ספורט שרוצה להגיע לטופ ולהישאר שם לאורך שנים חייב לייצר לעצמו הכנסות גבוהות שבסופו של דבר יצמצמו את ההשקעה של הבעלים, ואת זה אפשר לעשות רק באמצעות הצלחה במסגרות האירופיות. אחרת, גם אורי אלון יעשה לעצמו "סטופ לוס" כשהוא יבין שהוא עובד על "פול גז בניוטרל".

דיאנדרה קיין(צילום: עוז מועלם)

לכל חוק צריכה להיות מטרה ויש לו לפעמים גם תופעות לוואי. מטרת החוק הרוסי וחוק הזרים היא לקדם את השחקן הישראלי. אחרי שנים של מערכת חוקים סוציאליסטית, ישראל זכתה לארח בית באליפות אירופה – מישהו התרשם מכך שהחוקים האלה קידמו את הכדורסלן הישראלי? התוצאות מוכיחות את ההפך. אז החוק לא השיג את המטרה, אך במקביל תופעות הלוואי מקשות על הנציגות שלנו באירופה – המקום ממנו באמת אפשר לצמוח. תנו לי שוב את 2004 – אלופת יורוליג, אלופת יול"ב, עוד קבוצה בפיינל פור של היורוקאפ... עם רשימה של זרים מרשימים שעשו לכדורסל הישראלי שירות אדיר, זה שווה הרבה יותר מכל חוק מלאכותי שאפשר לייצר. חוק רוסי לא היה ב 2004 – כדורסל ישראלי ענק היה גם היה.

אז לאן הולכים מכאן? עזבו את השופטים, לכו לבית המחוקקים ותגידו שאו שעובדים כמו "משק פתוח" שמעודד תחרות בזירה האירופית או שאתם לא חלק מהסיפור. תפסיקו להתחבא מאחורי השופטים ותבחרו בכלי שיפתור באמת את הבעיה – הפעולה הרציונלית והמתבקשת ביותר מהפועל ירושלים ומכבי תל אביב היא להודיע כבר עכשיו שאו שמבטלים את המגבלות ההזויות תוצרת כחול לבן, או שבשנה הבאה הן לא משתתפות בליגה. לא חסרות אלטרנטיבות – אפשר להשתלב בליגה האדריאטית ולתת לקבוצות המכונות "קטנות" שמושכות את הכדורסל הישראלי למטה, לנסות לגייס ספונסרים והכנסות בליגה שתפורה למידות שלהם. לא צריך להיות סוציולוג כדי לנחש שהאוהדים של שתי הקבוצות האלה יקבלו את הצעד הזה בברכה. הם אפילו מחכים לזה, מחכים לזה יותר מדי זמן.