במבט לאחור, כוכב ה-NBA הזה לא היה כ"כ גדול

כל מי שאפילו קצת מבין ב-NBA יודע מי זה רג'י מילר. השחקן שקלע 8 נקודות ב-9 שניות, היה שיאן השלשות בהיסטוריה עד שהגיע סטף קרי, אבל שחקן ענק? זהו שלא. בואו נדבר עליו ועל הקריירה שלו.

מילר שיחק 18 שנים, המון עבור שחקן בתקופת האייטיז והניינטיז, אבל הסתפק ב-25,279 נקודות, כמות ששחקנים ששיחקו פחות ממנו עברו. הוא גם לא ידע לנצל את הגובה שלו, שוטינג גארד של 2.01 מ', וקטף 4,182 ריבאונדים. קרי, רכז שנמוך ממנו ב-10 סנטימטרים, שיחק עד כה הרבה פחות ממילר ורחוק ממנו רק אלף ריבאונדים, פחות או יותר. ויש עוד נתונים, שמסתכמים לממוצעים הבאים:

18.1 נקודות למשחק (ב-47 אחוז מהשדה ו-39.5 אחוזים לשלוש)

3 ריבאונדים למשחק (לגובה שלו זה משפיל)

3 אסיסטים למשחק

1 חטיפות למשחק (ועדיין היה חור בהגנה)

0.2 חסימות בממוצע למשחק

רג'י מילר(צילום: רויטרס)

ולא, הוא לא נחשב לשחקן גדול בזמנו, כי הוא רק נכלל שלוש פעמים בחמישייה השלישית של העונה ונבחר חמש פעמים לאולסטאר. כן, הוא אחד הצלפים הטובים בהיסטוריה, ללא ספק, ווינר בנשמה - אחד הגדולים שראה המשחק - ולא קל בכלל לשחק 18 עונות, אבל מכאן ועד למה שהפכו אותו, זה סיפור אחר לגמרי.

מילר לא היה מכונת נקודות מדהימה, לא היו לו הרבה מהלכים שההגנה לא יכלה להסתדר איתם, לא הייתה לו שליטה אדירה בכדור, הוא לא ידע ממש לעבוד עם הגובה שלו ולהיות בצבע, הוא לא היה אתלט מטורף שיכול לעוף. הוא היה פשוט שחקן שמקבל את הכדור וזורק לסל. ולמרות שהיה ווינר בנשמה, היו לו רגעים בהם לא עמד בלחץ. באותו פלייאוף בו השלים את הישג ה"8 נקודות ב-9 שניות", הוא הגיע בסדרה שלאחר מכן לגמר המזרח והיה נוראי במשחק השביעי - 12 נקודות, 0 אסיסטים ו-4 ריבאונדים ב-38 אחוז מהשדה ו-28 אחוז משלוש (נורא למי שנחשב לאחד מהקלעים הגדולים בכל הזמנים).

ואם אתם חושבים שהוא סחב את אינדיאנה לבד, אתם טועים, בגלל שמילר לא ממש סחב אותם. הוא לא הצליח להביא אותם לשום דבר עד שלא היו מסביבו שחקנים יחסית טובים, וברגע שהם נפצעו אינדיאנה חזרה להיות קבוצה לא טובה. הוא לא סחב אף אחד על הגב שלו כמו שלברון, יואינג, האקים או דירק. הפעם היחידה בה הגיע לגמר הפלייאוף הייתה נוחה - ב-2000 מייקל ג'ורדן היה בפרישה השנייה שלו, שאק היה במערב, גרנט היל ופני הארדווי היו פצועים ולא יכלו לשחק, ולכל שאר הקבוצות לא היו כוכבים כאלה גדולים. לאלה שהיו - הם היו זקנים. כל המזרח היה בעצם בבנייה מחדש.

מה שמעצבן אותי בכל הסיפור הזה הוא ששחקנים כמו מיץ' ריצ'מונד ומארק פרייס, שהשפיעו על ה-NBA ועל הצורה שבה הכדורסל משוחק היום, כמעט לא מוכרים בקרב אוהדים צעירים, אם בכלל. מילר נתפש כשחקן שפשוט לא שיחק בתקופה הלא נכונה, ושאם היה משחק היום היה נחשב לאחד הטובים בהיסטוריה. אבל לאורך כל הקריירה הוא הוביל את הליגה בשלשות רק פעמיים, ובאחד מהמקרים סיים בשוויון על המקום הראשון. הוא לא ברמה של קרי שסיים 5 פעמים ברצף במקום הראשון והשאיר אבק לאחרים (כל החמש נכנסו לתוך רשימת כל הזמנים של שלשות לעונה).

לא כזה מדהים עכשיו, נכון? אז איך הוא מדורג כל כך גבוה ברשימת השלשות? הוא שיחק 18 עונות. אז רג'י מילר צלף, ווינר, שחקן מעולה, אבל אם מישהו אומר שהוא בטופ חמישים, תנו לו לקרוא את הכתבה הזאת!