למה אתם מסכימים לסבול? טפלו בגוף שלכם
האמת היא שאין לכם ברירה. אם לא תטפלו בסיבות, תמשיכו לסבול מהתוצאות. אז הכדור הזה יסדר את המיחוש הזה. והניתוח הזה ירפא את הפצע הזה. אבל זה לא מספיק. רק התבוננות כנה, ישרה, משמעותית, לתוך עצמכם, רק הבנה עמוקה של מה גורם לנו לסבול, רק הכרה במי שאנחנו באמת, תציל אותנו מעצמנו
כאבי הגב שהורגים אותך מהבוקר. הכתפיים שתפוסות כבר חודשים ארוכים. הדקירות בכף הרגל שגורמות לך לצליעה קלה. הצוואר הנוקשה שמציק לך. צפצופים חוזרים באוזניים. כאבי שיניים עמומים. צרבת ששורפת את הגרון. מיגרנה שלא מרפה. בעיות העור הכרוניות. שומן עודף שמעיק ומכביד. אבל אתם לא עושים שום דבר בעניין. אתם פשוט ממשיכים לחיות. כאילו כלום.
למה?
כי התרגלתם לסבול. זה כבר חלק מכם. הכאבים, המיחושים, המועקה, העייפות, הם החברים הכי טובים שלכם. הם הולכים איתכם לכל מקום. השלמתם עם קיומם. ויתרתם על המאבק בהם. עניין של גיל, אתם אומרים לעצמכם. כולם סובלים, אתם מסבירים. זה לא משהו רציני, אתם הודפים. נתגבר על זה. זה יעבור.
אבל זה לא עובר. זה רק הולך ומחמיר. ואתם לא עושים כלום. אולי אתם פוחדים ממה שימצאו אצלכם. אולי אתם נרתעים מרופאים. אולי אתם לא מפנימים שיש בעיה אמיתית שצריך לטפל בה. אולי אתם מאמינים בסיפורים שאתם מספרים לעצמכם שזה יעבור מעצמו. אבל הכאבים הללו מאותתים לכם שמשהו אצלכם לא בסדר. הם מעידים שאתם לא בסדר.
רק אנחנו נציל את עצמנו מעצמנו
הגוף שלנו הוא הבית שלנו. אם אתם מנקים את הבית, מטפחים אותו ומטפלים בכל דליפה, שבר, התקלפות, איך יכול להיות שאינכם דואגים לגוף שלכם, כלומר לעצמכם? ואיך אתם מסתפקים בחיים של סבל, של כאב, של מיחושים יומיומיים?
התשובה נמצאת בתוך השאלה. אתם מסתפקים במועט. הגוף שלכם משקף לכם את החיים שלכם. הסבל שלכם הוא רוחבי. הוא לא רק בגוף. הוא ביחסים. הוא בעבודה. הוא בפער בין מי שאתם לאיך שהחיים שלכם נראים. הוא בתהום הפעורה בין מה שחלמתם עליו למה שאתם חיים בפועל. אם אתם מסתפקים בחיים של סבל פיזי, אז הוא גם סבל רגשי. הוא גם סבל בזוגיות. או בהורות. או במשפחה. או במקום העבודה.
הקונפליקט הפנימי בין האני האמיתי לאני שחי את הפשרה, את הוויתור, את הבינוניות, את הכניעה, ייצר לכם, במוקדם או במאוחר, כאב. המחשבות על ההחמצה שנקראת חייכם ייצרו מועקה פיזית. השיחות הפנימיות על כמה שלא טוב לי במשרד ייצרו כאבי ראש. האכזבה המרה מהזוגיות תייצר כעס, והכעס יבעבע בקיבה, או יהפוך לכאבי בטן.
כל הכאבים הללו הם התוצאה של השקרים שלנו. אנחנו יכולים לשקר לאחרים. אנחנו יכולים לשקר לעצמנו. אנחנו לא יכולים לרמות את הגוף שלנו. הוא איתנו מגיל אפס. הוא מכיר אותנו הכי טוב מכולם. והוא יודע היטב מתי אנחנו מעמידים פנים. ואז הוא מחזיר לנו. ומציב בפנינו מראה. השאלה אם אנחנו מוכנים להסתכל בה.
האמת היא שאין לכם ברירה. אם לא תטפלו בסיבות, תמשיכו לסבול מהתוצאות. אז הכדור הזה יסדר את המיחוש הזה. והניתוח הזה ירפא את הפצע הזה. אבל זה לא מספיק. רק התבוננות כנה, ישרה, משמעותית, לתוך עצמכם, רק הבנה עמוקה של מה גורם לנו לסבול, רק הכרה במי שאנחנו באמת, תציל אותנו מעצמנו.
אי אפשר לשקר לעצמנו כל כך הרבה שנים ולצפות שהגוף שלנו ישתוק. שהחיים יעברו חלק. שלא תשלמו ביוקר על הונאה עצמית. ואפשר להביט על זה גם אחרת: הגוף שלנו מציל אותנו. בכל פעם שהוא מדבר אלינו, עלינו להקשיב לו. בכל פעם שהוא מאותת לנו, עלינו לעצור ולבחון את עצמנו. לא הגענו לעולם כדי לסבול.
הגענו לעולם כדי למצוא את הייעוד שלנו, להגשים אותו, להנות מעצמנו ולחיות בשלווה ובאושר. ואם אנחנו מזייפים, ורובנו מזייפים, אנחנו צריכים למצוא מה האמת. למצוא את עצמנו. החיפוש העצמי אינו קלישאה חבוטה. לפעמים, הוא מציל חיים.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
