מבזים ומפלים את העו"סים - והיכן המדינה?
איך קורה שבמקום לדאוג לכך שעובדים סוציאליים יוכלו למלא את תפקידם כראוי, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ח"כ אלאלוף, מפנה אצבע מאשימה כלפיהם? איך בכלל מישהו יכול לומר עלינו, שמתקיימים משכר כל כך בזוי, "בשביל מה אתם מקבלים משכורת?"
אני עובדת סוציאלית משנת 2005. בחרתי במקצוע הזה למרות השכר ובעיקר בגלל האפשרות לעשות שינוי בחייו של אדם שזקוק לי. ואני שואלת, מה לגבי המשפט הכל כך נוגע שלך, "אל לנו להאשים אלא את עצמנו בלבד על הזנחה של שנים"? האם לא ברור לך כשמש שאותה הזנחה נמשכה ונמשכת עד היום כלפי ציבור העובדים הסוציאליים?
כובד האחריות לטיפול ושיקום אוכלוסיות חלשות נישא על גבינו מאז ומעולם בלי תמורה מכבדת. ומעבר ללא מכבדת - התמורה הייתה ועודנה מבזה.
אל תתבלבלו. אין לי שום עניין לבקש רחמים. בחרתי במקצוע בלב שלם. אני וחבריי לקחנו על עצמנו בכל יום להיפגש עם נפגעי נפש, עם קשישים, עם ילדים במצבי סיכון ולהיות האור בקצה המנהרה עבורם.
אבל להשליך בפנינו ועלינו את המענה הבלתי הולם ללקוחות - זה מטלטל ומכעיס. איפה האחריות של המדינה לאוכלוסייה החלשה שלה ואיפה אחריותה למי שנותן מענה לאותה אוכלוסייה?
מי יכול לצפות מעובד במשרה מלאה שצריך לקיים את עצמו ולעתים קרובות לקיים משפחה במשכורת בזויה, עם עומס בלתי סביר, לעסוק בשינוי המערכת? להניע מהלכים ולטפל במאות אנשים ומשפחות כראוי? כן. אנחנו יודעים בעיקר לקחת על עצמנו אחריות. אנחנו העובדים הסוציאליים גם לא אוהבים לצאת לתקשורת. ענווה הכרחית במקצוע הזה, חסיון של המטופלים שלנו נדרש מאיתנו ולעיתים גם להיות בצל ומשם לעבוד. אבל אתמול נראה היה שכל זה הגיע לשיא והתהפך עלינו.
שכר מבזה, תנאים לא הגיוניים, עובדים סוציאליים בלשכות רווחה שנאלצים להביא נייר למדפסת מהבית כי אין תקציב. איך קורה שבמקום לדאוג לצרכינו כך שנוכל לעשות את תפקידנו כראוי, יו"ר ועדת העבודה והרווחה מפנה אצבע מאשימה כלפינו? איך בכלל מישהו יכול לומר עלינו, שמתקיימים משכר כל כך בזוי, "בשביל מה אתם מקבלים משכורת?" איפה אתה מר אלאלוף כשמתקיימים דיונים לגבי השכר והתנאים שלנו?
איפה אתה כשאלפי עובדים סוציאליים במערך השיקום בבריאות הנפש מופלים לרעה וכבר קרוב לשנה לא מקבלים את השכר והתנאים המגיעים להם? איפה אתה וחברי הוועדה כולה כשעשרות אלפי נפגעי נפש ייפגעו מנטישה המונית שצפויה במערכת השיקום בבריאות הנפש?
אני יודעת איפה אנחנו. אני יודעת על קבוצות ומאבקים שמנהלים עובדים סוציאליים כדי לשפר את מצבם ואת מצב המטופלים שלהם. כל כך הרבה פעמים אנחנו משמשים פה לאותן אוכלוסיות מוחלשות וכבר שנים שלצד המלחמות על זכויותיהם של מטופלינו, נכפה עלינו לנהל את המאבק על זכויותינו.
הצעת להפוך את לשכות הרווחה למרכזים למיצוי זכויות. בעולם אוטופי זה היה עובד נהדר. אך במציאות שבה אנחנו פוגשים מדי יום, יש ילדים במצבי סיכון, אלימות וגילוי עריות במשפחה, אנשים עריריים ששום מרכז למיצוי זכויות לא יפתור להם את הבעיה. הפתרון צריך להיות שכר ותנאים הולמים לעובדים בלשכות הרווחה ולעובדים במערכת הבריאות. לא פגיעה בהם וצמצום השרות הניתן על ידי המדינה. דווקא מתוך הערכתי אליך, אני קוראת לך לחזור בך ואני מזמינה אותך לשמוע ולהכיר מקרוב את תנאי העבודה את השכר המשפיל ואת ההתמודדות היום יומית בעבודה הזו שבחרנו ושאנחנו כל כך אוהבים.
הדס גלילי עובדת סוציאלית קלינית, פעילה חברתית ופוליטית.
לפנייה לכתב/ת 
