לקפוץ למים הקפואים של אנטרקטיקה ולשרוד
אזעקת לווייתנים, טבילה במים קפואים והליכה מהורהרת לצד פינגווין ידידותי – לאחר שהתאושש מההפלגה הקשה, סער התחיל להתרגל לחיים ביבשת הקפואה, שם השמש כמעט תמיד זורחת. משוחרר באמריקה, פרק 12
לטייל באנטרקטיקה
החיוך לא ירד לי מהפנים. אחרי שני סיורים - חיפוש אחר לווייתנים וביקור במושבת פינגווינים - הגיע לסיומו היום הראשון באנטרקטיקה והיום הרביעי למסע. אבל בעצם אין שום אינדיקציה לכך שהיום עצמו נגמר. השמש שוקעת באחת בבוקר וזורחת שעה לאחר מכן, אין כאן רגע אחד של חושך. השמש לא מספיקה לשקוע וכבר זורחת מחדש. ככה זה כשאתה נמצא באמת בקצה העולם.
לפרק הראשון של המסע לאנטרקטיקה - הקליקו
האוכל על הספינה שונה ממה שמוצ'ילר ממוצע מתרגל אליו במהלך בטיול ארוך. כבר ביום השלישי המלצר האישי של השולחן שלי בחדר האוכל ידע בדיוק עם אילו תוספות אני אוהב את החביתה. חדר האוכל עצמו מוקף בחלונות זכוכית שמבעדם ניתן לראות את הנוף המדהים של אנטרקטיקה. באחת מארוחות הערב, שבמהלכה עדיין זרחה השמש בחוץ, הבטתי החוצה וראיתי לווייתן קופץ מהמים ממש קרוב לספינה. עזבתי הכל ורצתי החוצה לסיפון.
יופי בלתי נגמר, אנטרקטיקה(צילום: סער יעקובוביץ)
(צילום: סער יעקובוביץ)
שקיעה שהופכת לזריחה(צילום: סער יעקובוביץ)
זו לא הייתה סתם משפחת לווייתנים, אלא משפחה של לווייתני קטלן (שנקרא גם אורקא), צוות הספינה החליט לסטות ממסלול השייט ולהמשיך לשוט לצד משפחת האורקות במשך כשעתיים. מחזה זה, של הלווייתנים קופצים מהמים (שניתן גם לראות בסרטון שבראש הכתבה), היה אחד המחזות היפים ביותר שראיתי בחיי, והוא צרוב בזיכרוני.
קמתי בבוקר. מזג האוויר היה מושלם עם שמש בשמיים ללא עננים. צוות הספינה החליט שאפשר לקפוץ למים. חלק מהנוסעים חשבו שזה רעיון מטורף. טמפרטורת המים הייתה פחות ממעלה אחת - כמעט קרח. מבחינתי, זו לא הייתה אפילו התלבטות אם לקפוץ או לא. לפני הקפיצה תיארו לי את ההרגשה - כמו מכת חשמל. אז למה לקפוץ? בשביל האתגר, וגם בשביל שוט הוודקה שמובטח בסוף.
לבשתי את בגד הים שכלל לא חשבתי שאעשה בו שימוש באנטרקטיקה, קשרו אותי לחבל, כי מתברר שקשה מאוד לזוז במים הקפואים, 3...2...1... קפצתי! שנייה אחרי זה כבר משכו אותי עם החבל החוצה מהמים. כן, זה באמת מרגיש כמו שוק רציני לכל הגוף. המים היו הרבה יותר קפואים ממה שחשבתי.
כן, באמת עשיתי את זה(צילום: סער יעקובוביץ)
פער הגילאים מבין נוסעי האונייה היה מורגש. החל מצעיר סיני בן 19 ועד לאמריקני בן 75. במהלך הימים התגבשנו מאוד כל קבוצת הצעירים. טוב שבדקתי את הגילאים לפני שיצאתי לקרוז. רוב הנוסעים בדרך כלל לאנטרקטיקה הם אנשים מבוססים מאוד וממוצע הגילאים הוא בדרך כלל 50 פלוס. מהבחינה הזאת, לא יכולתי לבקש קרוז טוב מזה.
התגבשנו(צילום: סער יעקובוביץ)
(צילום: סער יעקובוביץ)
ביום האחרון לקחו אותנו לחוף מיוחד עם המון פינגווינים. נעלתי מגפיים מיוחדים וצעדתי בתוך המים. הפינגווינים שחו קרוב אליי וכמעט נגעו לי ברגל. אחד מהם החליט לצאת מהמים ליבשה. עקבתי אחריו וצעדתי לצדו.
החבר החדש שלי(צילום: סער יעקובוביץ)
ברביקיו על הסיפון(צילום: סער יעקובוביץ)
אדמת הר הגעש(צילום: סער יעקובוביץ)
המקורי לצד החיקוי(צילום: סער יעקובוביץ)
ועוד קצת מהנופים הלבנים(צילום: סער יעקובוביץ)
(צילום: סער יעקובוביץ)
מטוס הפינגווין שהטיס אותנו מהיבשת הלבנה(צילום: סער יעקובוביץ)
סיכום החלק הראשון במסע לאנטרקטיקה (צילום: סער יעקובוביץ)
המשך בשבוע הבא
סער יעקובוביץ, יועץ ומדריך טיולים לדרום, מרכז, צפון אמריקה ואנטרקטיקה. למידע נוסף כנסו לעמוד הפייסבוק .
לפנייה לכתב/ת 
רגע לפני הקפיצה
צילום: סער יעקובוביץ
מומלצים
